"יקירי היריד"

לפני ימים מספר כמעט בחצות, לאחר אחר הצהרים עמוס במיוחד ביריד החווה החקלאית בו השתתפנו בייצוג משפחתי כמעט מלא, התישבתי בחגיגיות מול המחשב כשכרטיס הזכרון של המצלמה בידי.... בשמחה וששון הכנסתי את הכרטיס לקורא הכרטיסים וחיכיתי מספר שניות כמו תמיד כדי לפתוח את התיקיה החדשה ולצפות בתמונות מן היריד. באותן שניות של חכיון חשבתי לעצמי איזה כיף שיש לי בלוג, סיבה מוצדקת לתיעוד אינטנסיבי והנה הפעם השתדלתי לתעד הרבה (כאילו שבעבר צילמתי פחות) ואת כולם... ובכלל לקחת מדגם מייצג.

ואני נכנסת לתיקייה..... והפתעה..... (אם כי לא משמחת במיוחד)...... התיקיה ריקה...... ואני שוב מנסה להכניס ולהוציא את הכרטיס, אולי זה יעזור ושוב מורה לי המחשב... תיקיה מספר 350 ריקה. ואני מסרבת כמובן להאמין, מנסה למצוא את התמונות בתיקיה הקודמת ומגלה לאכזבתי שגם הקודמת ריקה.

יש לציין כי מעולם לא קרה לי דבר שכזה ואני הולכת לישון מתוסכלת ומאוכזבת, מתקשה להאמין שמכל ה200 תמונות שצילמתי אין לי ולו תמונה אחת למזכרת מהיריד.

וכשאני פוקחת עיניים למחרת בבקר, על אף שאני ממהרת למפגש פורום בכפר הס ועלי לצאת בשעה 7 מהבית....מנסה שוב להכניס את הכרטיס הפעם למחשב אחר.... אולי הכרטיס יואיל בטובו להפתיע... ושוב נאדה. ואני יוצאת מהבית...... מאוכזבת, ומשתפת את זוגתי לנסיעה באכזבתי.... וגם כשמגיעים לכפר הס אני עדיין לא נרגעת מהעניין ומספיקה לשתף עוד כמה בביאוס הכללי מ"המצלמה המורדת", או "בגידת הכרטיס". ואני חוזרת הביתה בצהרים אחרי בקר נחמד בכפר הס וכבר בפתח הבית משתפת את ביתי הצעירה: "אל תפתחי ציפיות אין שום תמונה מהיריד, לא יראו אותך מוכרת ממתקים בדוכן הממתקים המאולתר של סבא". וכעבור שעה קלה, מידעת גם את ביתי הבכורה "אין זכר לתרומתך ליריד - אמנם צילמתי אותך יופי של תמונות שרה עם הלהקה, ואת הכסף שנזרק אליכם בסוף ההופעה.... אבל מצטערת אין תמונות.

ואז..... ביתי פותחת זוג עיניים ואומרת: "אמא למה אין תמונות, בטח שיש, הן נמצאות בתיקיה יריד החווה החקלאית, העברתי אותן אתמול בערב, מה לא ידעת???", לא מבינה ולו קצת את מה שעבר עליי מהרגע בו הכנסתי את הכרטיס לקורא הכרטיסים.

ומצד אחד בא לי לצעוק... איפה היית עד עכשיו כששעות אני מייסרת את עצמי מה עשיתי לא בסדר... אולי הכנסתי את הכרטיס הפוך? אולי לחצתי על איזשהו כפתור במצלמה?ולמה בכלל את מעבירה את התמונות שלי, שאני צילמתי... בלי רשותי ובלי בכלל ליידע אותי. (ככה זה ששולחים ילדה לסדנת צילום בקיץ והיא משתלטת לך על המצלמה).

אך מהצד השני היא שהביאה את הבשורה המשמחת שיש תמונות והן אפילו כבר מסודרות בתיקייה, אז אני אמורה לשמוח לא???

אז זהו סוף טוב.... התמונות האובדות נמצאו.... ויסלחו לי הבנות מהמפגש בכפר הס על הסיפורים שסיפרתי שנהיו בן רגע ללא רלוונטים. אז יש תמונות שמתעדות את היריד עצמו וכיצד כמה מאיתנו תרמו את חלקם.

היו שהכינו עם בני כיתתם והוריהם המבורגרים מעוררי תאבון (תמונת הפתיח של הרשומה...תתרשמו לבד, שווה אהה???)
ובשעת מנוחה התישבו לאכול אחד ( כמו שאומרים במשפחתינו: "צריך לבדוק אם זה טעים").

היו שמכרו ממתקים בדוכן ממתקים נייד......

היו שפתחו דוכן משחקים של פעם..... הביאו שלחן, תלו שלט.....ובו היה כתוב שתמורת שקלים בודדים יציגו כל משחק ומשחק


פיזרו על השלחן את כל מרכלתם.... משחקים של פעם.... פרי ידייהם כמובן....רוגטקה מענפים וצמיג שחור, רובה חוליות, חמש אבנים, טלפון משוכלל מקופסאות פח ( שימו לב לקופסאות גם הן אותנטיות) וחוט , פורפרה , גוגואים ועוד ועוד...


היו כאלו שכשנמאס להם להכין המבורגרים.....באו לדוכן המשחקים לנהל שיחה מסוג אחר,הרבה לפני עידן הפלאפונים, אפילו לפני עידן הטלאפונים כשהיו קושרים חוט בין שתי קופסאות פח ( בתקופתי היו אלה קופסאות של אשל) ומשוחחים....

היו שהנעימו את הזמן עם קול הזמיר שלהם בהופעת אורח עם הלהקה.... במיוחד שירי ג'אז.....

וככה נראית כל הלהקה מקדימה....שימו לב לתיבה הפתוחה על הבד הורוד...רמז דק... תזרקו קצת מצלצלים....

וככה היא נראית מאחורנית....

וקיבלו כמה "גרושים" בסוף....אחר כך מספר המצלצלים גדל אבל כבר לא צילמתי....

היו כאלו שישבו גאים על הטריבונות.....נהנים מהשירה ומהזמרת כמובן.....

והיו כאלו שכשנמאס להם למכור ממתקים, באו אליי לדוכן לעזור.....כדי שאני אוכל להתפנות.... לצלם כמובן.

היו כאלו ששמו יד בעזרה בעצוב השלחן.....

ויש כאלו שאף פעם לא מופיעים בתמונות... כי כל הזמן הם רק מצלמים....

היריד הוכתר כהצלחה..... היה פורה....כמובן שהיו בו עוד המון המון דוכנים נפלאים..... ועוד המון המון המון אנשים טובים שנרתמו לעזור...... נאסף כסף רב..... היה מאד משעשע לראות המון אנשים יושבים וסופרים ערמות של כסף קטן (ממש סכום מכובד בהתחשב בעובדה שהוא ארך 4 שעות) והכי חשוב שנהננו..... נהנינו מהעשייה.... נהננו מהעזרה.... נהננו מהתרומה.....נהננו מהחברה.

עליסה בארץ האיקסים

ההחלפות היו הראשונות שצדו את תשומת ליבי בשיטוטיי הראשונים בבלוגים. לאחר שהתחלתי להבין במה מדובר וסיפרתי בהתרגשות לבני משפחתי למה הכוונה בהחלפות, נאמר לי," בעצם אתן משחקות בגמדים וענקים". נכון אמרתי, רק להבדיל ממצבים אחרים בהם תמיד תמיד אנחנו המשקיעים (בבתי הספר, בגנים, משלוחי מנות, פרסי יומהולדת, מתנות יומהולדת או כל חלופה אחרת שאי פעם נתבקשנו לעשות), ומשום מה יוצא שתמיד מקבלים צלחת פלסטיק לבנה ועליה זרוקים, שני ביסלי, במבה ומרשמלו, למורת רוחם של ילדיי- פה בהחלפות אמרתי כולם משקיעים (כך אני מקווה) או יותר נכון כולן משקיעות. וכך ההנאה שבמשחק גדולה שבעתיים והתסכול אני מקווה קטן. אני חושבת שאחת ההחלפות הראשונות בה נתקלתי היתה בבלוג של דנדושה76, שהיא יצרה ערכת חומרי יצירה בצבעי טורקיז-תכלת, אדום עם כפתורים מפימו ושאר ממתקים שהונחו בקופסה שקופה מחולקת לריבועים וסרטי פפיטה ודפים בעיצובה- התמוגגתי וישר ידעתי שאני ממש חייבת להתחיל בהחלפות. לקח זמן עד שבכלל קראתי על איזו החלפה והראשונה והיחידה שהשתתפתי בה עד כה היתה החלפה אביבית בפורום טכסטיל וליבוד. כשאהבת העשיה והיצירה מפעמת בך, את רק מחפשת סיבות ליצור דברים חדשים, ההחלפות הללו מדהימות אותי בכל פעם מחדש כשאני קוראת עליהן, כיצד אנשים שונים לוקחים את אותו נושא למקומות כל כך שונים ומגוונים, עם חומרים שונים, צבעים שונים, פרשנות אחרת-פשוט הפתעה....אני חושבת שהן מהוות פתח למחשבה אחרת בכל פעם מחדש לנסות לעשות משהו שעוד לא עשית, מוציאות אותי מהחשיבה הרגילה.

לשמחתי הצטרפתי לפני כשבועיים לקומונת פרידה ונומה- בפעם הראשונה כשנכנסתי לפורום ראיתי שביום למחרת מסתיימת ההרשמה להחלפה בנושא עליסה בארץ הפלאות. ומיד, מבלי להבין מי נגד מי, מבלי להציג את עצמי בפורום, מבלי לקרוא עוד את הנהלים, מיד נרשמתי להחלפה. במיוחד לאור העובדה ששבועיים קודם לכן יצאתי מוקסמת מהסרט עליסה בארץ הפלאות. אז נכון שכבר עוד לפני לכתי לסרט קראתי את הביקורות על הבמאי טים ברטון ששם את הדגש על היופי והתוכן לוקה בחסר..... אבל בינינו מי בכלל חושב על התוכן עם כל היופי הזה והעושר הסגנוני, היצירתיות והצבעים והדמויות והאיפור והתלבושות... ובכלל לדעתי התוכן לא רע בכלל. מיד בצאתי מהקולנוע ידעתי כי הסרט הזה יהווה השראה לרבים וכי אי אפשר להישאר אדיש אליו. אז כאמור נרשמתי להחלפה , כשהנמענת היא יעל יניב.

מדהים לחשוב עם איזה רעיון התחלתי את ההחלפה, שהוא מאד מאד שונה מהתוצר הסופי.

הרעיון הראשוני היה של ביתי דוקא לתפור תיק בהשראת התאומים טווידלדי וטווידלדם מהגירסה החדשה. וכבר נהגה ממש רעיון וצוירו כמה סקיצות... אבל אז חשבתי שחלק מהיופי של הדמויות הללו זה הצורה שלהם והצבעים שהן לובשות, שחור-לבן, ופסים באדום לבן ושחור לבן, וקצת אדום. עם הצורה דוקא הסתדרתי ותיק אליפסה נראה לי די מגניב שחציו שחור וחציו שחור לבן אבל עם הצבעים ממש לא. ולא ראיתי את עצמי הולכת ברחוב עם תיק בצורה מופשטת של טווידלדם שצבעיו שחור לבן אדום. אז נכון המתנה הרי לא עבורי...אבל עדיין כמו בקניה של מתנה לעולם לא אקנה או אכין מתנה שאני לא אוהבת, אמנם אני צריכה לקלוע לטעם של מישהו אחר אבל בראש ובראשונה זהו בית היוצר שלי ועליי לאהוב אותה ראשונה.

ואז הרעיון של התיק נזנח למורת רוחה של ביתי, שהציעה מיד רעיון אחר: "אמא אולי תתפרי סינור?" - הפעם הרעיון התקבל בברכה, ושוב התחלתי לשרטט סקיצות וחשבתי שטווידלדי ודם יהיו חלק מכיסי הסינור. בהתחלה רציתי לצייר אותם ברגל חופשית, קניתי לכבוד זה רגל, ניסיתי, לא אהבתי את מה שיצא ( התברר לי בדיעבד שאני צריכה להזיז משהו במכונה שאני לא יודעת לעשות זאת כדי להשתמש נכון ברגל החופשית) וחשבתי על רעיון חדש. החלטתי שבא לי לעשות משהו שכבר הרבה מאד זמן רציתי לעשות, אבל אין לי בכלל נסיון בזה, וזה לרקום.

אני אעשה רקמת איקסים של טווידלדי ואחיו התאום טווידלדם, אבל איך לעזאזל אני עושה את זה? לקחתי נייר משבצות של מחברת והתחלתי לשרטט את הדמות. מכיוון שאין לי בכלל נסיון ברקמה כל פעם הוספתי לדמות עוד שורה לרוחב ועוד אחת עד שהפרופורציות התאימו לי לכיסים. לבסוף היתה סקיצה על נייר משובץ, אבל לא היה חוט רקמה שחור וגם לא סבלנות לחכות עד שהשבת תעבור ואוכל לקנות.... ולכן התישבתי בשבת בבקר לרקום טווידלדי בצבע חאקי. עם פסים אדומים בגרביים, וישבתי שעות ורקמתי ולאט לאט נהיה לי גוף ואחריו חולצת פסים וגרביים ואז הגעתי ל..... ראש. בעיה איך עושים ראש עגול בפורמט של איקסים וריבועים??? כבר הגיע יום ראשון והצטיידתי בחוט מתאים ורקמתי עיגול אחד, ופרמתי ועוד אחד ובסוף אמרתי הראש הורס הכל, וזה בכלל לא מתאים לי לסינור שראיתי בדמיוני לא בצורה ולא בצבעים, אז שבו בשקט זוג התאומים יש לי רעיון חדש. והנה ההרקמה שנזנחה...לא נורא לפחות התאמנתי ברקמה...

ופתאם ראיתי בדמיוני את עליסה הקלאסית מהסרט של פעם , הקלאסיקה של וולט דיסני משנת 1951 עם שמלת התכלת והסינר הלבן וידעתי שככה הסינר שלי יראה. אז בחרתי בדים, בד תכלת לסינר, בד קרם שקוף עם רקמה שנקנה כדי לתפור וילונות לחדר העבודה שלי, ולאחר שנגזר הבנתי שהוא לא יסנן כהוא זה מהשמש הרבה שקופחת בחדרי והוחלף בוילון של איקאה בצבע קרם אטום יותר. אז הנה הסינר בכבודו ובעצמו...מכיוון שחשבתי שסינר הוא הכלאה בין חצאית A וחלוק בית חולים שפתוח מאחורה, הגיזרה נלקחה מגיזרת חצאית A שבניתי פעם, קיצרתי אותה באורך והרחבתי אותה בצדדים. על החלק הקדמי ציירתי עוד סינר קטן יותר אותו תפרתי מהוילונות של חדר העבודה שלי, החלק הקדמי, זה שרציתי ולא התאים, והאחורי זה שהתאים ואף משמש אותי ונשארה ממנו שארית של אורך. החלק הקדמי העליון של הסינור נתפר אף הוא מבד קרם של איקאה שנקנה לא מזמן ומשמש אותי המון. ומכיוון שהייתי במוד של רקמת איקסים, החלטתי על כיתוב מקדימה...

alice in wonderland
ששיווה לסינר אופי של פעם כמו שאני אוהבת. אז זהו סיפור הסינר. בתמונה הפותחת את הרשומה רקמת האיקסים נתפרת אל החגורה של הסינר.

מבט מקרוב לרקמת הצלבים....ולבד השקוף עם הפסים... הערה כדאי ואף רצוי לרקום בשעות האור.... עם רדת החשיכה, קצת קשה לראות את האיקסים והמשימה נעשית קשה יותר.

וככה הוא נראה כשהוא לא לבוש....

וככה נראית כל הרקמה...


ועוד כמה תמונות איך לא...אמנם לא בארץ הפלאות אלא רק בחצר הבית...

ומהצד...

אמנם את הרשומה כתבתי כבר לפני כשבועיים עת סיימתי את הסינר... כמובן שהייתי צריכה להתאפק מלהעלות את התמונות עד שהסינר יגיע ליעדו. היום יום שישי, ה28.5.2010 התקיים מפגש של פורום טכסטיל וליבוד בכפר הס, אנחנו התייצבנו ראשונות בחצר הירוקה והמקסימה, גם אמרנו שנבוא קצת קודם לעזור.... גם לקחנו מקדמי בטחון מופרזים.... הראשונה שהגיעה אחרינו למפגש, כאילו בהזמנה, היתה יעל, ובשמחה רבה מסרתי לידיה את הסינר. היא אהבה אותו ושמחתי היתה גדולה עוד יותר. איזה כיף להעניק מתנה וכיף שבעתיים לדעת שמרוצים ממנה. זו לי הפעם הראשונה שאני משתתפת במפגש כלשהו של פורום, תודה לעופרה על שפתחה בפנינו את חצר משפחתה לבקר של כיף, ואף נתנה לנו להציץ בסטודיו המקסים שלה, היה בבקר הזה קצת מהכל...קצת הכרויות חדשות...וגם קצת פגישות עם בנות קצת מוכרות...קצת קשקושים... אוכל טעים זה דוקא היה די הרבה... החלפה קטנה ( מצא חן בעיני איך בכל פעם מקבלת ההחלפה קמה לקחת החלפה עבורה) ,טיפים בנוגע לצילום ע"י דנה...(תודה גם לך).... בקיצור נהניתי עד מאד. ולסיום.... הסינר במבט מאחור...

מה בסלסלה??? - יריד התרמה

יריד ההתרמה לחווה החקלאית כבר בפתח ומבחינתי כמעט והסתיימו ההכנות שלי למכירה. אחרי שהראתי את מה שהכנו ביחד עם הילדים מכיתה ב 3 הגיע תורם של ה"תופינים" שלי. מכיוון שמדובר בתרומה... מה שהנחה אותי היה לייצר מוצרים שמרכיב חומר הגלם בהם צריך להיות זול יחסית וזמין. אז מה אפשר למצוא בסלסלה שלי??? מוביילים (זה מה שיצא מניסוי הכליעם שלי עוד בטרם נכנסנו לכיתה להכין עם הילדים את המוביילים). בתמונה הפותחת את הרשומה נראים כל המוביילים יחד.

מבט מקרוב ....

ועוד יותר מקרוב....

ועוד אחד....

סיכות לבביות בשלל צבעים ( נו טוב לא תמצאו כאן השתוללות טוטלית עם סקלת הגוונים, רק קצת במגבלות טעמי האישי)

וכולן ארוזות על אותו הנייר קרטון בגוון אבוקדו שכפי שרואת העיננים נמצאו לו שימושים רבים ....(האוצר שמצאתי בביג דיל)

ומתלים....שאריות העץ נתרמו מנגריה של בן המושב... אמנם למטרה אחרת (לחנוכה), לא הסתדר בחנוכה, והסבתי כמה חתיכות לטובת היריד... בשאר השאריות נעשה מתנת פרידה לילדים בסוף השנה (בשיתופם כמובן). במקום לקנות ווים....אבא שלי חתך לי פשוט מקלות....חורר את העץ והכניסם באלכסון ,זוכרים את הקו המנחה.... זול וזמין.


ועוד מתלה הפעם בגוון יותר סולידי...


וכל רביעית המתלים...

וגם שרשראות מפימו וחרוזים. את הפימו עצמו עשיתי באיזה קיץ כשהייתי "בהתקפת פימו", ההתקפה עברה חלפה לה- חרוזים רבים נשארו בקופסא צועקים כבר הרבה מאד זמן, תעשי עימנו חסד, תוציאי אותנו מהקופסא (כמעט כמו "הצלחת שמתחת" של מאיר שליו), בכל פעם אני מקשיבה להם קצת ומכינה מהם שרשראות, עגילים, צמידים, מחזיקי מפתחות ונותנת מתנות לרב. הכל נארז יפה יפה בנייר שקוף עם רפיה (עוד לא צילמתי את האריזה...אז אפשר להשתמש בדמיון מודרך). שרשראות מסוג שכזה נחטפוביריד בשנה שעברה כמו לחמניות חמות, וגם בני דודם העגילים ומחזיקי המפתחות.

ומבט מקרוב לחרוזים... לא רק רקמה היא יופי של תרפיה, גם לעשות עיגולים על החרוזים....

הצמיד שמשמאל אלו הם החרוזים הראשונים הראשונים שעשיתי מפימו , שאפילו לא חשבתי עוד על אפשרות לגוון את הצבעים והשתמשתי בצבעים של הפימו כמו שהם. הצמיד הזה שמור כבר כמה שנים (היה ל ערך סנטימנטלי מסוים), בסוף החלטנו לשלח גם אותו במכירה.... מימין מחזיק מפתחות....

ומבט לעבר העגילים......

ותקריב אחד....

ואחרון חביב...

זו כל התוצרת....אז מה שאאחל לבית הספר, שיהיה יריד מוצלח ושיאסף הרבה כסף עבור החווה וכך בשנה הבאה נוכל להביא לא רק שרקן או אוגר לסוף שבוע הביתה אלא אולי גם כבשה או עיזה או אולי חמור (את האמת אין לי מושג למה התכוונו הוגי רעיון החווה החקלאית כשאמרו חיות גדולות.....)

ילדים רוקמים ניירות

כפי שהבטחתי הנה הרעיון השני שנהגה בראשי ליצירה עם הילדים בכיתה ב' , אמנם נהגה שני, אבל בפועל נעשה ראשון עוד לפני המוביילים בפוסט הקודם. כמה ימים קודם לכן קניתי חבילת ניירות בחנות ביג דיל, שאני מאד אוהבת לפקוד אותה מדי פעם ולמצוא בה אוצרות, כמו בפעמים אחרות גם הפעם לא יצאתי מהחנות בידיים ריקות , אלא עם שתי חבילות ניירות גדולים בגוון ירוק אבוקדו (זה לא אני המצאתי את השם הפלצני, בחיי שכך כתוב על החבילה). מה גדולה היתה שמחתי כשפתחתי את אחת החבילות בגוון האבוקדו וגיליתי שלא מדובר בניירות רגילים אלא קשים למדי כמעט כמו קרטונים. כך שידעתי שהתכנית שלי להשתמש בניירות הללו לרקמה יכולה להתממש. החלטתי לגזור מהניירות עיגולים, לבבות ומלבנים- ולהפכם לשבלונות עבור הילדים. חוררתי בכל אחת ואחת מהצורות חורים קטנטנים בשוליים, כן כן ביד, לא לא אני לא משוגעת, כבר הסברתי פעם שזה סוג של תרפיה עבורי. על גבי העיגולים הדבקתי לבבות לבד, למלבנים כירסמתי את הפינות.... אל דאגה לא עם השיניים ואף החתמתי אותם, את הלבבות השארתי מחוררים וריקים בשלב הזה, מצוידת במחטי רקמה וחוטי רקמה, יצאתי לכיתה בבוקרו של יום שישי. אני חייבת להודות שההענות לרקמה היתה רבה משחשבתי, אמנם ישבתי עם 7-8 ילדים בכל פעם, גם כי זה היה מספר המחטים שברשותי, אבל גם כי שוב מדובר בעבודה מאד מאד עדינה, תחשבו לבד מה קורה לנייר שמושכים בו את החוט חזק מדי, היה צורך להשגיח כל הזמן ולתקן נזקים. אבל אף ילד לא הסכים לוותר על תענוג הרקמה, ועוד ביקשו לרקום עוד צורה ועוד צורה. כך שבתום שעתיים היה ברשותי חומר גלם נפלא להמשך עבודה. גם הפעם כמו עם המוביילים הסברתי לילדים שמדובר ביצירה משותפת וזה כלל לא משנה מי עושה מה. מהעיגולים והלבבות הרקומים הכנתי שרשראות, שיצאו ממש יפות לטעמי, אני מקווה שהקהל הפוטנציאלי אכן ימצא מה לעשות איתן.... אני חשבתי שאפשר לתלות אותן על מיטה בחדר של ילדה ( ילד בטח לא ירצה לישון עם שרשרת לבבות מעל הראש), או לתלות על כסא, ובכלל אשמח לרעיונות נוספים מה אפשר לעשות עם השרשראות "הפונקציונאליות" הללו. על הלבבות תפרתי סרטים קצת גוון עם הלבבות, אבל הבנים בתכלס קצת מקופחים פה.... את המלבנים הפכתי לסימניות לספרים....ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

ככה אמורה להראות השרשרת כשהיא תלויה....

מבט מקרוב לרקמות של הילדים שעשו עבודה לא רעה בכלל, בהתחשב בעובדה שהם בני 7-8.

מבט למגוון השרשראות שהכנתי מחומר הגלם שרקמו הילדים.

את הפפיונים חיברתי לנייר בעזרת תפרים....ביד...

כאמור את המלבנים הרקומים הפכתי לסימניות, עם סרט בקצה, זה היה השוס מבחינת הילדים.... כולם הכי רצו להכין סימניה.
יש סימניה אחת מתוחכמת מצד ימין, שונה מהשאר, אותה רקמה ביתי בבית, לנסות רקמה שונה.

מבט מקרוב לאחת הסימניות ולרקמה הנהדרת שרקמו הילדים.

לקחים מהעבודה.....אולי בדיעבד הקרטון נייר בגוון האבוקדו לא היה החומר האידיאלי עבור עבודה עם הילדים, אמנם יתרונו היה שהיה זול, יפה וזמין אבל....הוא בכל זאת מתקמט לעיתים ונקרע לפעמים, ואני תוהה אם זה לא יותר מדי עבודה עבור חומר מתכלה בסופו של דבר....(אני באמת לא יודעת את התשובה), פחות עבור הסימניות ויותר עבור השרשראות לקישוט.

הילדים כל כך נהנו מזמן היצירה הזה, כנ"ל לגבי המורה, שהבטחתי להיכנס לעוד שעות יצירה נוספות (מתנת סוף שנה....)

אז זהו חלקם של הילדים ביצירה....שאכן עבדו ונהנו מפועלם, היה כיף גדול להוציאם משגרת הלימודים הרגילה לשעתיים בכל פעם של פעילות מסוג אחר ומלמדת לא פחות מתורה או חשבון (איפה הימים שלמדנו כלכלת בית בבית הספר או נגרות או תפירה, חבל מאד שהפסיקו עם זה) את הממתקים שאני שאני יצרתי למכירה אציג בפעם הבאה.

"ממתקים למכירה"

מזה שנה שניה נערך אצלינו בבית הספר יריד שכל הכנסותיו הן למען מטרה מסוימת. בשנה שעברה עת החלה המסורת של היריד ההכנסות הוקדשו להקמת פינת חי בבית הספר. היריד היה אחר הצהרים של חגיגה נפלאה, של צבעים, וטעמים, שוק הומה בו יכולת לקנות מתוצרת חקלאית, בגדים יד שניה, משחקים יד שניה, בית קפה, מאכלים הביתה, עציצים, כמעט כל מה שעולה על הדעת אפילו תצוגת מכוניות לאספנות היו שם ואפילו עיזה פזיזה במכירה פומבית, והכל הכל בהתנדבות כמובן.

מכיוון שמארגני היריד ובית הספר ראו כי טוב, נאסף כסף רב שאיפשר את הקמתה של פינת חי ששמשה ועוד תשמש בעתיד את הילדים (השעור המועדף על בני בבית הספר ולא נעים לומר אבל כמעט היחיד שהוא אוהב), החליטו השנה להקדיש את היריד למטרה נוספת הקמת חווה חקלאית בה יגדלו הילדים תוצרת חקלאית למאכל וכן בה יגדלו חיות גדולות יותר שתאכלנה את התוצרת החקלאית. בשנה שעברה נרתמתי מיד למשימה והכנתי דוכן מלא כל טוב מעשה ידיי. השנה החלטתי שמלבד הדברים שאעשה בעצמי, אני רוצה גם לעשות ביחד עם הילדים יצירות אותן יוכלו למכור ביריד. קצת הסתבכתי עם הענין מכיוון שישנה בעיה לעשות עם ילדים משהו שיהיה מספיק אטרקטיבי כדי שיוכל להימכר בכסף אחר כך. חשבתי על מלא רעיונות ולבסוף בחרתי כמה. הראשון שבהם היה מוביילים מדאס (חימר שמתקשה במירות במגע עם האוויר). מכיוון שאני לא מאלה שקונים את החומר ואומרים יהיה מה שיהיה... ישר קניתי חומר ועשיתי ניסוי כלים. שנגמר בהכנה של צורות שונות מקילוגרם של דאס וציפוי כל הצורות במפיות. יצא מקסים (אראה תמונות ברשומות הבאות), אבל בעצם לא נותר לילדים כלום לעשות.... אמרתי שאלו יהיו המוביילים שאני אכין ואילו עם הילדים נכין מוביליים חדשים. הגענו שתי אמהות לכתה ב', עם שני קילו דאס, בעוד אני מלמדת אותם לרקום ( זה הרעיון השני שאעלתי גם את זה מבטיחה להראות ברשומה אחרת), האמא השניה ישבה ועשתה איתם צורות מדאס, עם חותכני עוגיות וגם סתם חרוזים. זה הזמן לכמה הארות בנוגע לדאס... חומר נהדר לעבודה עם ילדים, במידה ולא גומרים את החבילה באותו היום כדאי מאד לשמור סגור היטב, מתייבש מאד מהר. לדאס יש נטיה להתכווץ, משמע הצורה שעשית קטנה אחרי ההתיבשות, אותו הדבר בנוגע לחור שחוררת ( חשוב מאד... עדיף לחורר בעובי שיפוד אחר כך ממילא החור יוצא הרבה יותר קטן) אני כמובן למדתי בדרך הקשה, חוררתי את הצורות עם קיסם ואחר כך לא יכולתי להשחיל את החוט שרציתי ונאלצתי לקנות חוט דק יותר. במקום בדבק מפיות מוכן, הכנתי דבק מפיות מעשה בית (זול יותר ועיל אם כי אין בו את הברק שיש בדבק שקונים בחנות ),שמורכב מדבק פלסטי רגיל ומים ביחס של שני שליש , שליש לטובת הדבק. שמים אותו בצנצנת זכוכית והוא נשמר נהדר. אחרי שהצורות היו מוכנות השארנו אותן לייבוש ובאנו יום אחר לכיתה לאחר הייבוש כדי להדביק את המפיות. פה המקום לומר, שאחרי הרבה שנים של נסיונות ביצירות בימי הולדת של ילדיי למדתי שאמנם אנו עוסקים ביצירה ונכון שצריך לתת יד חופשית... אבל בגלל שהמטרה היא מוצר שיהיה יפה בסופו של דבר ויימכר ובינינו לא כל הילדים נולדו ליצירה, עשיתי כמה הגבלות. הבאתי 4 סוגים של מפיות, ו4 גוונים של צבעי אקריליק תואמים. כל ילד בתורו הגיע לשולחן בחר צורה ומפית, סימן את הצורה גזר את המפית הפריד אותה מהשכבות האחרות והדביק. מכיוון שמדובר בעבודה מאד עדינה , היה צורך ממש בישיבה עם הילדים על מנת שהמפיות לא יקרעו, מה גם שלא כל הילדים יוצרים מלידה בלשון המעטה. הסברנו לילדים שהמטרה שלנו משותפת והתוצר שלנו משותף, משמע כולנו ביחד עושים מובייל. היתה קבוצה נוספת של ילדים שהתחלפו, ובכל פעם צבעו כמה חרוזים באיזשהו צבע. כעבור שעתיים היו ברשותינו חומרי הגלם שכללו צורות שטוחות עם מפיות מודבקות עליהן וחרוזים צבעוניים מכוסים בצבע אקריליק שנקרא גלוס דהיינו יש בו כבר ברק כאילו לכה. מכיוון שכבר בילינו כמה שעות בבית הספר, אני מודה שאת שלב ההשחלה כבר עשיתי בעצמי וטוב שכך, משום שאם לא מקפידים היטב חלק מהחורים בחרוזים נסתמים ואז לכי תשחילי לשם חוט מתכופף , מזל שלא יודעים כמה קיללתי, ורק עשיתי 4 מחרוזות, ויש עוד בערך 6 שלא עשיתי עדיין. אז טעימה ראשונה מהממתקים שהכנו, יש עוד הרבה, אעלה בהמשך השבוע.

ככה נראה המובייל שמושחל על חוט שפגט פשוט...

והנה ארבע הסנוניות הראשונות.... כאמור האחרים עוד לא הושחלו.

וכמה מבטים מקרוב אל העבודה... אני חייבת לומר שראיתי בהתחלה את הצורות שעשו הילדים קצת נבהלתי ואמרתי לעצמי, מי ירצה לקנות את זה....אבל אחרי הדבקת המפיות, כשהכל בצבעוניות מתאימה, נרגעתי וראיתי שזה בעצם די נחמד.

ומכיוון שאני מאד אוהבת לצלם אז עוד כמה זוויות.

ועוד אחת אחרונה... מקווה להעלות בקרוב את שאר התופינים...