בשל חוסר המוטיבציה הכללי שתקף אותי בפורים הנוכחי, חזרנו לבקשתו המקורית של "הצבר", מכוון שהודעתי לו ולאחותו, שאין לי אפילו כח לחשוב איך אני מתמודדת עם הדרישה האחרת שהתחלפה אחרי הצבר, חזרנו בסופו של דבר לצבר. הוקל לי שהבנתי שהפעם נעשה תחפושת בסימן זכר ונקבה צבר וצברית. בבוקרו של יום רביעי לפני כשבועיים או שלושה, הייתי אמא בלתי חינוכית בעליל. אני הייתי צריכה להיות לזמן קצר בתל אביב, חשבתי שזה יהיה זמן נהדר לשים פעמינו לנחלה לקנות בדים...ולשוטט . בהתחלה עוד חשבתי לעצמי, איך אני חוזרת הביתה בזמן לאסוף את "הצבר", עד שהבנתי שיותר קל יהיה לקחת אותו איתי. וכך התישבנו לנו במכונית, צלחנו את הפקקים הנוראיים לעיר הגדולה.....והיידה לשוטטות. פה אני חייבת להתוודות, שמילא לשוטט עם "צברית" (אתם מבינים שבשלב הזה היא לא היתה עוד צברית...כי בכלל לא קנינו לה עוד בדים...אני רק קוראת לה כך ברשומה זאת), שאוהבת בדים וענינים שכאלו.....אבל לשוטט עם "צבר" ממין זכר, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מבחינתו כמובן זה היה לקנות את הבד הראשון שרואים וגמרנו. אבל לא אנחנו הבנות....שפינטזנו על פליז מצבע מסוים, אחרי שחרשנו את הנחלה לאורכה ולרוחב, היבנו שעלינו להתפשר....ורק אז רכשנו את הצבע החלופי. יאמר לטובתו של הצבר, שמאוחר יותר במסעדה, כשהוא אמר: אמא כואב לי הגרון (משפט די שגור במשפחתינו) הבנתי שהיו לו נסיבות מקילות להתנהגותו הבלתי סבלנית בעליל.
בקיצור, ארבעה מטר של פליז ירוק זית ועוד מטר של לבד כתום....והיינו מרוצות יחסית . עשינו עוד כמה רכישות של בדים אבל זה כבר לסיפור אחר לגמרי.
הפכנו את כל היום הזה ליום כיף שכלל, סרט, מסעדה וחזרה הביתה למלאכה.
עבודתו של צוות העשיה הפורימי המשפחתי שלנו נעשית בכמה שלבים תמיד.
השלב הרעיוני- "צמד חמד" מגיע....נזרקים הרעיונות, איך, מה , אלו בדים צריך, ואלו עזרים טכטיים נוספים עליי להכין?
הדילמה הגדולה היתה ממה נכין את הקוצים? שיראו מאיימים אך יחד עם זאת לא יהוו נזק.
השלב השני - קניית הבדים (ראה כל תחילת הרשומה)
השלב השלישי - הכנת בסיס של הבגדים - שמלה עם שרוולים, חולצה עם שרוולים ומכנסיים (בלי שרוולים)
התיעצות קצרה - עם נתינת הוראות מדויקות מצד צמד החמד כיצד להכין את הפירות של הצברים (סברסים).
השלב הרביעי - הפינישים והכנת האקססוריז.....זה השלב המרגש ביותר בו התחפושת לפתע קורמת עור וגידים.......
אחרי זה היו עוד הרבה ישיבות להדבקת הקוצים....עבודה מעצבנת....ואיטית עד מאד.
קיבלתי גם הצעה ללכת לחפש ציפורים שישבו על הסברס.....והרי התוצאה לפניכם.
כיאה לתחפושת פליז חמה במיוחד, היה יום שמשי וחם מאד......הצבר חזר הביתה עצבני ונוטף מים וכבר במכונית הוא העיף את התחפושת מעליו. אני שוב בדרך לא חינוכית איימתי...שאם הוא רוצה תחפושת תפורה בשנה הבאה....אז לפחות שיסכים להתחפש איתה פעם אחת לפחות שיהיה תיעוד. מזל שהצברית קצת פחות רגישה לחום.....אבל אולי זה הזמן חשוב על שינוי הבדים לפורים בעקבות ההתחממות הגלובאלית של כדור הארץ .
השבוע שהייתי בנחלת בנימין ראיתי בחנות בדיוק את צבע הפליז שרציתי מלכתחילה....תודו שזה טיפלה מעצבן.....אבל....כשהעפתי בו מבט שני הבנתי שטוב בחרנו עם הצבע הירוק זית.......אני מרוצה......
אז מה היה לנו פה? צבר וצברית מטיילים בפרדס ועל רקע הפריחה היפיפיה של החרציות בשדה שמול הבית.
ואחת הציפורים שנחה לה בין הקוצים. ומבט אל הקוצים.....
ומבט לעבר הפרות הכתומים.... 
ועוד כמה זוויות.... 
והתמונה שפורסמה בפורום טכסטיל וליבוד. לבושתי אינני יודעת להכין קולאז ולכן נאלצתי בלסתפק בתמונה בודדת שלא כל כך מייצגת.
ותודה לכל אחת מהמגיבות על התחפושת של הבובה על קפיץ, בשל חוסר ידע טכני אינני יודעת כיצד להגיב אחרי כל תגובה ותגובה....אלא רק אחרי האחרונה שבהן. אבל שתדעו שאני מאד שמחה על כל תגובה. ותודה ענקית ל"צמד החמד" שהשנה במיוחד, כמו גם בשנים עברו, עשה רבות במלאכה...וממש הציל אותי השנה.....אלמלא הם...אולי עוד היינו קונים תחפושת בטויס אר אס.....ומדירים שינה מעיני הילדים.
התמונה הפותחת של הרשומה היא האהובה עלי במיוחד, משהו בצבע החאקי בתוספת העמידה והמבט הצה"לי הזה שבו את עיני, יש לי ממש לנגד עיני תמונה של חייל של פעם....שאני חייבת למצוא לראות אם היא באמת דומה לו או שזה רק בדמיוני.....(כמו הקטע שלך יעל עם הסרט בירדי.....והקיפוד המצונף....)
אז כבר נגמר פורים והאביב כבר ממש כאן...וראיתי היום בדרך הביתה שדה מדהים של פרגים שאלך לחפש את הגישה אליו, כדי לטעום מהיופי הזה לפני שייבש. אם אצליח......תהינה תמונות בהמשך.
השילוב הזה, של הנקודות עם הפסים אדום לבן, עם החרציות והנעלים הירוקות והדוגמנית שכל כך משתפת פעולה, לא נתן לי מנוח ולא הפסקתי ללחוץ על ההדק.
רשומות
