לא להאמין, אבל חלפה לה שנה....ושוב יצאנו לרחובות העיר רחובות לצפות בפסלים החיים. יש משהו שמאד מרגש אותי בימים הללו של חודש יוני, עת החופש נראה כבר בפתח, החגיגות והופעות הסיום בעיצומן...ומריחים ממש מריחים את החופש. כאילו לא חלפו כבר כל כך הרבה שנים מאז סיימתי אני את בית הספר היסודי והתיכון....ועדיין בחום המחניק הזה של חודש יולי אני יכולה לדמיין את עצמי כילדה, מריחה דשא קצור וריח של אדמה רטובה ממטרות ודשא רטוב.....ומפנטזת שאני בבריכת השחיה.
מאז בריכת שחיה כבר לא מרגשת אותי כמו אז בשנות ה-70, (יותר נכון לא מרגשת אותי כלל) וריח של אדמה רטובה מממטרות כבר בכלל לא מריחים כמעט....(כדור הארץ מתייבש אז מי משקה???) אבל הריגוש מהחופש נשאר.
רחובות זו השנה השניה הפכה זאת כמסורת את פסטיבל הפסלים החיים. היה נחמד, מעניין ובעיקר צפוף.....
ככה זה נראה עוד באור אחרון.....עוד לפני שכמעט אפשר היה להסתובב מרב אנשים.
אז קצת תמונות מהפסטיבל...אמנם השכילו להגדיל טיפה את המתחם הסגור של הפסלים.....אבל גם פרסמו את הפסטיבל בארץ....ולכן עדיין היחס בין מספר אנשים לבין גודל המתחם...בואו נאמר בעדינות לא פעל לטובת טווח התנועה של האנשים.
ופתאם אני מבינה שהצבעים המתכתיים שלטו בפסלים......כמעט בכל התמונות.....
ולא לא שכחתי את עניני הבת מצווש.......ואת הבטחותיי.................
רשומות
איזה קטע! באמת, כבר חלפה שנה? בשנה שעברה נסענו לשם בעקבות ההמלצה שלך והצילומים אצלך בבלוג, נעם לא הבין מה פתאום אני גוררת אותו לרחובות, ואכן היה צפוף אך נחמד!
השבמחקכל הכבוד לך על שמירת המסורת...
אכן גם אני נדהמת שחלפה שנה והנה הצלחתי בין אריזת ארגז למישנהו להגניב הצצה בבלוג שלך, אצלי מפלס הלחץ מעל עשר אבל בקרוב זה מאחורינו. להתראות בארץ באוגוסט. זהר
השבמחקרחובות בנגיעות וונציאניות...רעיון יפה ומלא שמחה. איזה יופי.
השבמחקפוסט מקסים, לא הייתי ועכשיו אני מצטערת
השבמחקנשיקות, מקופלת