פעם ראשונה עם מתבגרים בניו יורק- פרק א

לראשונה בחיי הגעתי לניו יורק.

מודה, על אף שכבר שנים חברים אמרו לי שאני חייבת להגיע לניו יורק, משום מה דחיתי את הגעתי אליה.

הסיבות לכך היו מגוונות: היא רחוקה מאד (מעדיפה טיסות קצרות ולהגיע לעיר אירופאית כעבור 4-5 שעות), היא היתה נראית לי צפופה ומאיימת, שונה מאד מכל מה שהכרתי עד כה (ואני לא כל כך אוהבת שינויים). 

מה שהכריע בסופו של דבר את הכף להגיע דווקא אליה, היתה בקשתו של בר המצווה. אז נכון שניו יורק התישנה מעט מרגע הבקשה ועד הוצאתה לפועל, ואולי גם אנחנו (בכל זאת בר המצווה כבר כמעט היה בן 15 כשדרכה רגלו בתפוח הגדול). אבל העיקר שבסוף הגענו. 

אנחנו במשפחה אוהבים ערים גדולות, אוהבים לחקור אותן ולשוטט בהן. מכיוון שהפעם ניו יורק היתה רק ההתחלה של הטיול, החלטנו להקדיש לה 5 לילות ו5 ימים. זמן מוגבל ללא ספק לראות ולגלות בה הכל. 

הבחירה מה לראות בפעם הראשונה שמגיעים לניו יורק היתה קשה. הכרך הענק והסואן הזה כל כך מגוון ומכיל כל כך הרבה שממש אבל ממש קשה לבחור. (ועוד לי במיוחד). 

הטיול היה משפחתי , (זוג הורים וזוג מתבגרים) המתבגרת שסיימה כבר להתבגר החליטה להישאר ולשמור על המולדת. אז החלטנו ליצור תמהיל של כל הדברים שכל אחד מאיתנו אוהב לעשות. שיטוטים ברחובות, איזו תצפית מגורד שחקים, דגימה של כמה מוזאונים, שיטוטים בפארקים ירוקים, קצת קניות והרבה אוכל. 

על אף שבכל הפעמים האחרות שלנו בערים אירופאיות תמיד שכרנו דירה (ממש מעדיפים דירות על פני מלונות), הפעם אחרי שיחות עם חברות מבינות עניין,הבנו שבפעם הראשונה בניו יורק רצוי שנהיה במרכז מנהטן והחלטנו להזמין מלון. 

אחרי דוקטורט רציני מצאנו מלון מעולה ברחוב 33, מרחק יריקה מהמדיסון סקוור גארדן ומהחנות הצילום המיתולוגית b&h. 

שני מקומות שאנשים מגיעים מכל רחבי העיר לבקר בהם....מה חבל שביולי אין משחקים. כך שחובב הכדורסל לא זכה לראות שם את ענקי הnba במשחק כדורסל (ידענו את זה מראש כמובן...אז האכזבה לא היתה כל כך גדולה). את חנות הצילום המיתולוגית אני עוד זוכרת מסיפוריו של אבי שהגיע לעיר אי שם בשנות ה80. היה בזה משהו מרגש לחשוב שאנחנו יורדים מהמלון ומייד נכנסים לגן העדן הזה. אבל ויש אבל גדול, מרב העושר הגדול הזה אני התבלבלתי לגמרי....ועל אף שנכנסנו פעמיים או שלוש לחנות (ככה זה שזה ממש בדרך שלך למלון), יצאתי בסוף עם מגבונים לניקוי עדשה ו2 כרטיסי זכרון (קצת עצוב וקצת מצחיק). 

הגענו לניו יורק בבר יום חמישי, ממש מוקדם בבקר, כשהעיר רק התעוררה. אחרי ארוחת בקר מלאה במלון, התחלנו לשוטט. האמפייר סטייט בילדינג היה ממש ממש קרוב אלינו, השעה היתה בערך 8 בבקר והחלטנו שעולים לתצפית. החלטה שהתבררה כמאד נכונה, כשראינו את התורים הארוכים של האנשים כשירדנו ממנו. 

האמפייר סטייט בילדינג החזיק בתואר הבניין הגבוה בעולם עד שנת 1954 (102 קומות). אנחנו הסתפקנו בתצפית מהקומה ה86. בהחלט מספקת. היה משהו מגניב לראות את האוטובוסים ממוספרים מגג הבניין. 

ירדנו מגג העולם לרחוב ושוטטנו לכוון הבריאנט פארק , כר דשא בלב מנהטן. בדרך עצרנו בחנות מדהימה, נדמה לי ששמה maison kayser זו רשת של מאפיות קונדיטוריות מדהימה. אני חושבת שהתמונות מדברות בעד עצמן. 

אחר כך התיישבנו לנו קצת בבריאנט פארק ונחנו לנו.....יש שם פשוט כסאות מפוזרים, עם הרבה הרבה ירוק בעיניים...וקצת שקט מהכרך הסואן הזה. יש גם רחבת דשא שבה מתקיימים מופעים. מכיוון שהיינו שם בשעה מוקדמת למדיי, נאלצנו לשמוע מופע קקופוניה של ילדות נערות...לא משהו שחשוב לכתוב עליו. 

האמת שעוד בדרך לבריאנט פארק נתקלנו במבנה ישן ויפיפה והיה לנו ברור שאחרי המנוחה בבריאנט פארק נחזור אליו. 

המבנה במקרה היה של ה ספריה הציבורית של ניו יורק בשדרה החמישית במנהטן. ובתור חובבת מבנים שכאלו וחובבת ספריות....בילינו שם לא מעט זמן בכלל. ברגעים שכאלו אני מאד מקנאה בתושבי המקום שיכולים לפקוד את המקום על בסיס קבוע יותר. היו שם אגפים שלמים שהיו סגורים כשהגענו....מבאס למדי (אגף הצילום לדוגמא). 

אבל אפילו רק מלהתבונן באנשים שמגיעים לאולמות הקריאה הלו, מתרחב לי הלב. 

מוזאון הטבע american museum of natural history היתה הנקודה הבאה שלנו. היה מרתק ומעניין ובעיקר חשוך....אז צילומים טובים לא יצאו משם...אז רק דוגמא אחת של קיר...בכדי שנזכור שהיינו שם. 

קיבלתי הנחיה ברורה למדי מחברה מבינה עניין שהתגוררה מספר שנים במנהטן. לא להגיע למומה   moseum of modern art כשהכניסה אליו חינם. לא להגיע אל המומה כשהכניסה אליו חינם שיננתי שוב ושוב. אבל מה.....שכחתי באיזה יום הכניסה אליו חינם....לעומת זאת ביום שייש זכרתי שהמומה פתוח עד שעה מאוחרת משאר הימים...אז רציתי לנצל את זה שמאוחר ועוד אפשר להיכנס למוזאון. אז הגענו......רק כשעמדנו כבר בראשית התור, הבנו שעכשו זו השעה שהכניסה אליו חינם...היה רגע של התלבטות....הרי כבר הגענו עד הלום ועמדנו בתור ואוטוטו אנחנו בפנים, מצד שני לא להגיע למומה כשהכנסה חינם. בסוף החלטנו שננסה....ומקסימום נברח....אז נכנסנו...ראינו את כמויות האנשים....הספקתי לצלם קצת את האנשים והחלטנו פה אחד לברוח....ולהגיע יום אחר. מיותר לציין שלא הגענו עוד פעם למומה.....
לא נורא יש למה לצפות לפעם הבאה. 

אנחנו משפחה חובבת מוזאונים אמנם, אבל הבנו שנצטרך לבחור באלו מוזאונים נבקר ועל אלו לוותר.  קיבלנו המלצות ברורות מכמה וכמה מקורות לא לוותר על המטרופוליטן או בשם הכינוי שלו המט. מכיוון שבנות המשפחה בינינו חובבות אומנות ואוהבות לצלם בתוך מוזאוני אומנות, אין ספק שהמטרופוליטן היה גן עדן צילומי עבורינו. 

השביעו אותנו שאנחנו חייבים להגיע לגג של המטרופוליטן, שהנוף ממנו מרהיב. מכיוון שהגענו ממש ממש עם הפתיחה..היינו ממש בין האנשים הראשונים שנכנסו למטרופוליטן באותו יום, היה משהו מרגש בלהיות כמעט לבד במוזאון בטרם התמלא במאות ואלפי אנשים. 

אז היינו על הגג לזמן קצר..ממש עם הפתיחה כפי שהמליצו לנו....אבל היה כל כך חם שברחנו מהר מאד למזגן. אכן נוף נחמד. 

עוד קיבלנו המלצה שאין יותר מדי מסעדות באזור המטרופוליטן ושכדאי להיכנס לסניף של המסעה הבלגית le pain quotidien. אז נכנסנו, האווירה היתה של בית קפה ניו יורקי מקומי...הנוף האנושי היה מענין לטעמי, כך גם המנות....מעניינות אם כי יקרות למדי. עד כאן 3 ימים בניו יורק עם מתבגרים....בפוסט הבא 3 הימים הבאים.