חיילת הבדיל

 וידוי קצר-הרשומה הזו נכתבה לפני שנה, אך משום מה לא הוצאה החוצה עד כה. אז אל דאגה....התחפושות שלנו מבית היוצר  פורים 2014 עדיין לא מוכנות, אם נדייק, חוץ מאחת שיודעת למה תתחפש..השאר בכלל לא בטוחים למה יתחפשו. אך מכיוון שזו שהולכת להיות מוצגת בפניכם היא לטעמי אחת השוות...מגיע לה כבוד בטרם תבוא אחותה במודל 2014 וזו תאלץ להזדקן בארון.
 התחפושת הכי מייגעת, הכי מתסכלת, הכי קשה לתפירה, אבל גם הכי מלמדת גם מקצועית וגם לימדה שעור לחיים...שנתפרה בקרב משפחתינו עד כה.

אשתף אתכם קצת באיך מתבצע התהליך בכל שנה וגם השנה.....

כל שנה כחודשיים שלושה לפני פורים....מתחילים לחשוב למה מתחפשים....

השנה, בעוד קפטן אמריקה שעשה עלייה היה מאד החלטי בעניין בחירת התחפושת, בקרב בנות המשפחה לא צץ שום רעיון.

חשבנו וחשבנו....ועוד קצת חשבנו....

חיות כבר תפרנו מספיק.....

אנחנו תמיד מנסים לחשוב על רעיון שטרם נראה מכיוון שיש בכל שנה כזה שפע של תחפושות לקניה, משתדלים לחשוב על רעיון שטרם הפך לנחלתם של מוכרי התחפושות למיניהם.

ולא תמיד אנחנו מצליחים.....

פתאם צץ במוחי רעיון.....דמות מאד אהובה עליי....חייל הבדיל.

אולי תתחפשי לחייל בדיל שאלתי??? והראיתי לה בובת עץ בגודל של 15 ס"מ שיש לנו בבית...כזו.....

חייל הבדיל למי שאינו יודע הוא שמה של אגדת ילדים שנכתבה על ידי הנס כריסטיאן אנדרסן. האגדה מספרת על נדודיו של חייל הבדיל הקטן וקטוע הרגל מתחילת דרכו על שלחן מתנות יום ההולדת דרך החלון ממנו נפל לחצר ועד לשובו בבטנו של הדג ופגישתו עם רקדנית הנייר אהובת ליבו. יש המכירים דוקא את גרסת הבלט שעובדה על ידי גורג בלשטיין לצלילי מוסיקה מאת ביזה. (אלו היו שתי דקות על חייל הבדיל)...

לשמחתי הרבה הרעיון שלי התקבל בברכה והתחלנו בחשיבה משותפת ממה תהיה בנויה התחפושת.

היה ברור שהמרכיבים העיקריים של התחפושת יהיו הזקט והכובע....

מכוון ששנה שעברה התחלנו מסורת בה שרביט התפירה של התחפושת עבר ממני אל המתחפשת...היא זו שנאלצה להתמודד עם תפירת הזקט.

הבנתי שמשימה מאד מאד מאתגרת מוטלת עליה...והצעתי..אם כבר משקיעים כל כך הרבה: זקט מחויט עם פנסים קדימה ואחורה לפחות נתכנן אותו כך שתוכלי ללבוש אותו ולהנות ממנו כל השנה.

המשימה הראשונה היתה שיטוט בנחלת בנימין וקניית הבדים המתאימים. בד אדום נוקשה ביותר (טעות גדולה) לזקט, בד כחול גמיש למכנסיים ושאר מיני חבלים, גדילים, וסרטים לכל השאר.

במשך למעלה מחודשיים, פעם בשבוע פקדה ביתי את חוג התפירה השבועי שלה למשך ארבע שעות רצופות.

בתחילה נלקחה גזרה מבורדה, לאחר מכן נתפר מעיל סקיצה...עם שרוולים והכל.  מכיוון שהגיזרה נועדה לבד גמיש ביותר ואילו הבד שקנינו יכול היה לשמש כמפרש לאוניות מרב שהיה קשה ועמיד.....היה צריך להמיר את הגיזרה.

והיו תסכולים לאורך כל הדרך.....הבד קשה מדי...אז הפנסים לא יוצאים מושלמים (אז מה אם זה כמעט בגד ראשון שאני תופרת ואז מה אם אני  עוד לא בת 14.....), הידיים והאצבעות כאבו ונפצעו מרב שהבד היה כל כך קשה עד כי אי אפשר היה להחדיר בו את הסיכות. בכל שבוע הועמסה מכונת התפירה שלי על האוטו בדרך לחוג התפירה....(יש הרבה מכונות בחוג התפירה....) אבל בכדי לא לבזבז זמן, שחלילה לא תהיה מכונה פנויה. וגם פה נחלנו תסכולים....פעם ראשונה נסחבה המכונה....וכשרצתה להשתמש בה....הלך לאיבוד הסטופר של החוט. מזל...בסוף נמצא באוטו של סבא....פעם שניה נסחבה המכונה, נפלה הרגלית של המכונה שמחזיקה את הבד למכונה (בחיים היא לא נפלה קודם)....בקיצור....תסכולים על תסכולים.......

שיא התסכול היה כשמדדה ביתי סוף סוף את המעיל לראשונה....ואז חשכו עיניה....השרוולים היו ענקיים ונפוחים...וכלל לא עלו בקנה אחד עם מה שדמיינה....היא באה הביתה עצבנית, זרקה את הזקט על הספה ואמרה....כל כך הרבה עבודה....ובסוף זה יוצא כל כך מכוער.....כמו גלימה של מסיימת קולג', ציטוט שלה: אני מתביישת ללכת עם זה ולומר שאני תפרתי את זה".

לא עזרו שיחות ההרגעה שלו......שמי שלא מנסה לא טועה...וככה לומדים ואולי אפשר לתקן......היא כבר היתה קרובה להטיס את המעיל הזה לכל הרוחות......

בשלב הזה הבנתי שעליי להתערב....אבל הידע שלי בתפירה לא ברמה של לתקן שרוולים של זקט מחויט. למזלינו  , באה לעזרתינו חברה שבהשכלתה למדה עיצוב אופנה.....נתנה הוראות, באה אלינו...פרמנו יחד את השרוול, גזרנו, הקטנו.....היא שמה סיכות ונותר רק לחבר.....

הבנתי שסף התסכול של ביתי לא יאפשר פישולים נוספים ואמרתי לה עכשו אני אתפור את השרוולים....(אבל אז זה ייחשב כאילו את תפרת אותו ענתה ביתי...לא אמרתי...את כבר תפרת דגם ואחר כך את הדבר האמיתי אני רק מתקנת). התישבתי לתפור את השרוולים....ואחרי שסיימתי שרוול והפכתי.....הפעם חשכו עיניי שלי לגלות שתפרתי את השרוול הפוך.....שוב פרמנו את השרוול שוב חיברנו עם סיכות....הפעם בדקתי טוב טוב....שוב תפרתי ...וזה כבר ממש לא נעים לספר...אבל שוב תפרתי הפוך...בשלב הזה כבר אני הייתי קרובה להטיס את המעיל לכל הרוחות....סימסתי לחברה שעזרה שאנחנו במצב נואש....והיא החמודה אמרה תביאו אליי אני אתפור לכן......מזל גדול כי באמת כבר היינו שתינו על הקצה.....

הלכתי לחברה, והיא תפרה את השרוולים .

ומי שלא ראה את פניה הקורנות של התופרת הצעירה כשמדדה את הזקט המתוקן...לא ראה שמחה מימיו......

החלטתי שאני אתפור את המכנסיים ציק צק.....בכל זאת היא תפרה במשך עשרות שעות......

ואז סוף סוף התפנינו לכל שאר האביזרים הנלווים.....היה ברור שאנחנו מזמינות את צמד חמד להכנת הכובע והכותפות.....אבל היינו צריכות לעשות השלמות של קניות....

שמנו פעמינו העירה.....קנינו בד דמוי עור בצבע שחור לכותפות....בהתחלה קיללתי בלב את המוכר שסרב למכור לי פחות מחצי מטר בשביל שתי כותפות מסכנות....לאחר שנעשה שימוש בבד דמוי העור גם לכובע וגם לידיות של מגן קפטן אמריקה בירכתי אותו...אז הקללה הוסרה.

היה ברור לנו איך צריך להראות הכובע אבל לא ידענו ממה נכין אותו...בהתחלה חשבנו ממש לבנות קונסטרוקציית ברזל ואותה לצפות מלבד.....אבל אז בדרך לאוטו באותה חנות זולה שיש בה עשרות פריטים לבית וצעצועים...ושאר מיני ירקות שקנינו את המגש למגן של קפטן אמריקה...פתאם בכניסה לחנות ראינו פח לניירות מצופה בבד מכוער עד אימה בצבע ורוד של ילדות...הפח היה במבצע ב 9.90 ש"ח...ואני ישר צרחתי בהתרגשות...הנה הכובע שלך...בול הצורה.....ובול הגודל.....קצת היה מביך לשים את הפח על הראש ולמדוד את הגודל.....אבל מה זה לעומת המציאה.....

מייד קנינו......

זה השלב בו נכנס צמד חמד לתמונה.....חמד הכינה את הכותפות.....אני מוקסמת בכל פעם מחדש מהיעילות והראיה התלת מימדית שלהם, מיד הכינו גזרה קיפלו, תפרו...חמד גם הכינה את הכיסויי שרוולים.....וגם היתה אחראית על האיקסים הלבנים....צמד היה אחראי על הכובע......ניסר, חתך הדביק......בשלב הזה אני עשיתי הסעה קטנה וכשחזרתי הופ הכובע היה מוכן......

הלילה כבר ירד צמד חמד נפרדו מאיתנו.......ואנחנו נשארנו לתפור את כל החלקים שעל הזקט.....

לא נעים לספר אבל רק התפירה של כפתורי הבד הלבנים לקחה שעות....והתיקתקים הנסתרים בכדי שהמעיל לא ייפתח...אז גם הבנתי עד כמה היה באמת קשה לעבוד עם הבד.....

פורים הגיע.....וחיילת הבדיל המקסימה...הסתובבה גאה בבית הספר......ואני עקבתי עם העיניים אחריה בגאווה גדולה....גם על הפרויקט שלקחה על עצמה, ונזכרתי בפורים אחר לפני יותר מעשור שהיתה בת 3 והסתובבה בגן הילדים כקרפדה גאה בין כל עשרות שמלות הנסיכות הורודות הלבנות והתכולות הנוצצות, גם עכשו הסתובבה עם המעיל האדום והכובע הגדול על הראש...בין כל החצאיות הקצרצרות והמחשופים שמכסים טפח ומגלים קצת יותר...והייתי כל כך גאה בה.....על המקוריות.....על הייחודיות...על היכולת להיות שונה מכולם ולעשות מה שבא לך....ולא ללכת עם הזרם.....

אז קבלו אותה....