וידוי קטן, השנה הייתי ממש קרובה לומר עזבו אותכם מהכנות ארוכות, בואו נקנה תחפושת בחנות. אך מכיוון שמסורת מסוג זה בביתינו לא נוטים לשבור כל כך מהר וכן אחרי שהצבנו רף כזה גבוה של תחפושות קצת קשה לסגת ממנו. מצאתי את עצמי נוסעת עם התופרת הצעירה לנחלת בנימין לחפש בד. הרי מלאכת התפירה לפחות של הארלקינו הועברה מידי, אז ממש לא היה לי תירוץ למה לא לתפור. (סתם כי לא בא לי....לא עבד)
כמובן לא לפני שהזהרתי את התופרת הצעירה (שבאה מצוידת בסקיצות פלוס תמונות די מדויקות איך בדיוק היא רואה את הארלקינו שלה), שאין סיכוי שבעולם שנמצא בד כמו שיש בצילום. עשינו סיבוב ראשוני בנחלה...כמובן שלא מצאנו בד שאפילו עמד ליד זה שהיא רצתה. לא בצבעים, לא בטכסטורה וגם לא בסוג המעוינים.....ואז הגיע הסיבוב הנוסף שנקרא לו "חזרה למציאות"- זה המבחר, ועם זה עלינו לעבוד. מצאנו בד לייקרה עבה במיוחד משובץ בשחור לבן. מלאכת התפירה הופקדה על התופרת הצעירה, שכהרגלה בשנים האחרונות, הלכה פעם בשבוע לחוג התפירה שלה ושקדה על התחפושת. (ובינינו אחרי הזקט של חיילת הבדיל....החצאית הזו היתה קלי קלות עבורה).
נבחרה גיזרה של חצאית בלון, עם שתי שכבות. בכדי שלא יהיה קשה לתפור את כל שכבות הלייקרה העבה....בחלקה הפנימי חצאית הבלון עשויה מבד סטן דק. את הגימור הסופי השאירה התופרת הצעירה לידיהם של "צמד חמד"...שיבואו ויאמרו איך בדיוק לנפח את החצאית. אני הופקדתי על תפירת החולצה....ואת כל שאר המלאכה תחת הנחיות של המתכננת/תופרת הצעירה השארנו לצמד חמד. טול לבן דק נקנה לשם הצוארון וקישוטי הידיים. ביום שבת האחרון הגיע צוות החילוץ שלנו צמד חמד, ניפחו את החצאית, עשו תפירות אחרונות, חמד יצרה צווארון וכובע לבד אדום שהודבק על קשת שיער....עלי הפקידו לעשות את צווארוני הידיים....ותפירה של כפתורים אדומים על הגרביים. הפעם תחפושת מינימליסטית יחסית אבל בטוב טעמה של התופרת המעצבת הצעירה.....
מלאכת האיפור והשיער הופקדה על אחותה הבכורה של התופרת הצעירה....(זה נחמד שהם גדלים ואפשר להאציל סמכויות) שנאלצה לקום ממש מוקדם לשם כך.
מזג האוויר הסגרירי בתוספת שעת בוקר מוקדמת רק הוסיפו יופי לתחפושת הנהדרת הזו והרי היא לפניכם.....
רשומות
מקסים!
השבמחקאיזה כף לנו. בתחילה לנפח את החזה בגאווה מהילדים, להמשיך לנפח מיצירות הנכדים.
השבמחקמרשים ביותר, דור העתיד ממשיך אותך במלוא המרץ ובכבוד רב :)
השבמחק