יש מצולמים שבשניה שהם נכנסים אליי הביתה הם פורטים לי על מיתרי הלב....הם נוגעים בי ברמה שאני בכלל לא יכולה להסביר.
היא נכנסה אליי בשבוע שעבר לסטודיו. עשתה דרך ארוכה מאד בכדי להגיע אליי. החזות שלה, האיפוק האירופאי, הגוונים של השיער והעיניים.....העומק והעצב ששודרו מהעיניים הכחולות הללו....לא הייתי צריכה להנחות אותה כיצד לעמוד, לשבת.....היא פשוט ידעה. ולי נותר רק ללחוץ על המצלמה ולהתרגש ממנה.
וידוי: יש לי חולשה לנשים עם שיער לבן עוד מילדות. בילדותי הוקסמתי מרעמות שופעות בגוונים של אפור ולבן...אסופות או פזורות.
לאחרונה מדברים על השיער הלבן הנשי או על המרד בהסתרתו...כעל טרנד. אני זיהיתי את היופי הזה עוד מילדות...עוד מהימים שטרם הבנתי אסתטיקה מהי. רב הנשים רצות לצבוע את שערן ברגע שמבצבצת שערה לבנה ראשונה.....בעיניי רעמת שיער כסופה או לבנה היא דבר מרהיב ביופיו.
שיער שיבה הוא סמל לאותנטיות בעיניי, לבגרות, ליופי טבעי. הוא קבלה של עצמינו כמו שאנחנו...עם מגבלות הגיל. וכמה יופי יש בגיל בעיניי.
אז דיברתי מספיק ועכשו אתן לתמונות לדבר....וזו רק הסדרה הראשונה שצילמנו....לבן על לבן אני קוראת לה.
בלי ריטושים, בלי החלקות קמטים, כמו שהיא.....
על האיפור העדין הזה, שמדגיש את הפנים החזקות והיפות שלה אחראית יערה הוד המאפרת.
רשומות
היא יפה ונעימה.
השבמחקהשיער שלה מהמם.