יום שבת, 19 באוגוסט 2017

נפש תאומה



מי שמכיר אותי יודע שיש לי "חולשה" לתאומות זהות. 
לרב אני מצלמת ילדות ונערות. אבל במקרה הספציפי הזה, חרגתי ממנהגי ונסעתי לצלם תאומות בנות גילי.
שולי ושרון למדו איתי יחד בתיכון, בימי הגימנסיה העליזים בראשון לציון של שנות ה 80. 
לא היינו אמנם באותה הכיתה, ולא סבבנו סביב אותם מעגלים חברתיים כך שלא ממש הכרנו מעבר לשלום שלום. 
בעקבות ההתענינות שלי בתאומות, יצרתי עם שולי קשר וקבענו צילומים. 
הצילומים נקבעו חודשים מראש מכיוון ששרון כבר שנים גרה מעבר לאוקינוס, בקנדה. 
קבענו לצלם אצל שולי בבית, היה זה ערב פסח האחרון, כששרון הגיעה עם משפחתה לחופשת מולדת. 
הפגישה היתה מרגשת ומעניינת. 
מזה זמן מה אני מתעדת תאומות ילדות ונערות, היה מאד מסקרן לראות קשר בוגר בין תאומות.
יש בין השתיים קשר כזה מדהים, שלא יכולתי להשאר אדישה אליו. עד שלא רואים זאת בעיניים אי אפשר להבין זאת. 
שולי שרון סיפרו לי שהן גאות מאד אחת בשניה ומספרות אחת על השניה בכל הזדמנות.
ציטוט שלהן:" אחות תאומה היא הנפש השניה שלך, מבינה אותך תמיד ללא הסברים". הן מאד מאד קשורות וחושבות אותו הדבר המון פעמים ובהרבה סיטואציות שונות. 
אני עצמי הייתי עדה אתמול לחשיבה הזהה שלהן והייתי חייבת לבדוק שוב איתן אם זה הגיוני. 
שלחתי להן לפני מספר ימים את התמונות המוצלחות ביותר לטעמי שצילמתי (20 תמונות בערך). האמת שהיה לי את המייל של שולי אז שלחתי אותן לשולי. שולי שאהבה מאד את התמונות אמרה שהבחירה מאד קשה מכיוון שהיא אוהבת הרבה מהתמונות אבל בכל זאת 3 תמונות היא אהבה במיוחד. הבטיחה שתשלח את התמונות לשרון שבקנדה. כעבור יום קיבלתי מייל משרון, שגם היא אהבה את התמונות וגם לה יש בחירה של תמונות. בחירתה היתה זהה לזו של אחותה התאומה בתוספת תמונה אחת. אני קטנת אמונה שכמוני הייתי חייבת לוודא ושאלתי את שולי האם כששלחה לשרון את התמונות אמרה לה את בחירתה....שולי ענתה לי שלא.....ששרון פשוט בחרה בדיוק את אותן תמונות. אני כמובן נשארתי המומה מהענין. 
שולי שורון למדו באותה הכיתה ובאותה המגמה בתיכון. הן התגייסו לצבא באותו היום וישנו מיטה מעל מיטה בטירונות. 
הפרידה הראשונה שלהן היתה אחרי הטירונות. כשהבינו שאחרי הטירונות מפרידים ביניהןהיו בהלם וניסו לשנות את פני הדברים, אולם כלום לא עזר.
לאחר השרות הצבאי החלו ללמוד יחד באוניברסיטה בירושלים וגרו יחד במעונות. 
שתיהן למדו תואר ראשון בכימיה ותואר שי ברוקחות.
לאחר סיום התואר השני נפרדו דרכיהן- שרון עברה לקנדה ואילו שולי נשארה בארץ.
על אף שקילומטרים רבים מפרידים ביניהן, שתיהן עובדות בחברת תרופות, שרון בחברה קנדית ושולי בחברה ישראלית. (טבע).
לשרון 4 ילדים לשולי 3- אפשר אפילו לראות דמיון מסוים בין חלק מהילדים שלהן (בכל זאת חצי מהגנים זהים לחלוטין)
הן לא תיארו לעצמן כמה הדור השני שלהן יהיה בקשר חזק למרות המרחק הגאוגרפי. 
הן משתדלות לפחות פעם בשנה להיפגש ולבלות ביחד. בווטס אפ הן מדברות כל יום, וקורה להן המון פעמים שאחת כותבת משפט כלשהו והשניה בשוק כי זה בעצם מה שהיא רצתה לכתוב. 
בפגישה איתן ניכרה האהבה הגדולה שלהן האחת לשניה, והקשר הכל כך מיוחד ביניהן שיכול להיות כנראה רק בין שתיים שחולקות בדיוק את אותם הגנים. 
אז הנה כמה תמונות מהפגישה איתן. מקווה להמשיך לתעד אותן כששרון תבוא שוב לחופשת מולדת. 









יום שישי, 27 בינואר 2017

צילום ומפגש


אני מאד מאד אוהבת את העבודה שלי. 
צילום עבורי הוא שפה. 
הוא הרבה מעבר לתפיסה של הרגע. 
הוא ראי הנשמה. 
הצילום מאפשר לי להתבונן אחרת על העולם.
להסתכל אחרת על אנשים.
ובעיקר לראות.....
ואפשר לראות כל כך הרבה, אם רק מסתכלים באמת.....
אני מתחברת רגשית להרבה מאד מהמצולמים שלי.
לרב הם ממש מצליחים לנגוע בי. 
תהיתי איך זה ייתכן.
אני חושבת שהתשובה היא שהאנשים הנכונים לי מגיעים אלי. 
אני מתיחסת לצילום קצת אחרת. 
הקשר עם המצולמים והכימיה איתם, והתוצאה הסופית, חשובים לי יותר מהכל. 
עינת הגיעה אליי. 
אמרה שהיא רוצה שתהינה לה כמה תמונות טובות.
היא בדיוק פותחת אתר חדש.  
הכרתי את עינת היכרות שטחית לפני כן. 
הסברתי לה על התהליך ועל האני מאמין שלי.
על כך שאני חסידה של יופי טבעי, (לא מוחלק ולא מרוטש).
איפור מינימלי שהיא תאפר את עצמה (בדיוק כפי שהיא מתנהלת בחיי  היומיום שלה). 
שאלתי אותה עליה...מה היא עושה..מה חשוב לה להראות.... 
קבענו להיפגש לפגישה קצרה טרם הצילומים. 
כדי לדעת בדיוק, מה היא רוצה מהצילומים. 
באותה הזדמנות כבר הצצתי בארון שלה והחלטנו ביחד מה נכון יהיה לה ללבוש. 
וקבענו צילומים. 
אני לרב אוהבת לצלם בתאורה טבעית.
החלטנו לצלם אצלה בבית. 
קיווינו שמזג האוויר יאפשר זאת.
שהשמש תהיה טובה אלינו.
הגעתי אליה בבקר יום שישי בחששות קלים.
אחרי סמס על הבקר: " הבית חשוך"....
אט אט הבית הואר. 
צילמנו ושוחחנו ועוד קצת צילמנו ועוד שוחחנו. 
בעיניי צילום הוא תהליך. 
התמונות הראשונות לא תהינה דומות לאלו שיבואו אחריהן.
כשהמחסומים מתחילים לרדת.
אז התמונות נהיות אותנטיות וטבעיות יותר.
וכמובן...מוצלחות יותר לטעמי. 
והנה דוגמא מהצילומים לפניכם. 
נהניתי מאד תוך כדי הצילומים. 
כיף להכיר אנשים יותר לעומק. 
התמונות משקפות בעיניי את הכנות והפתיחות של עינת. 
תכונות שאין לי ספק שמהוות לה יתרון גדול בהיותה מטפלת. 
אני תמיד מרגישה שאחרי סדרה כזו של צילומים אני מכירה את המצולמים שלי יותר. 
מצליחה לראות אותם מבפנים.....
ואלו שאכן מאפשרים זאת, להיכנס לרבדים העמוקים שיותר של נשמתם....לרב מגלים שם דברים נפלאים. 
אז הנה הקישור לאתר של עינת אם בא לכם להכיר אותה קצת יותר. https://www.einatherapy.net/