הבטחתי רשמים מברלין של הקיץ האחרון.
כל רשומה תתמקד במקום/אזור אהוב במיוחד ללא סדר כרונולוגי מסוים.
אז הנה אני מקיימת הבטחות....משתדלת לפחות.
יש לי חולשה למוזאוני אומנות בכלל.
למוזאוני אומנות המציגים פורטרטים בפרט.
אם תוסיפו לזה פורטרטים מתקופת הרנסנס (הן הצפוני והן הדרומי), בכלל קניתם את עולמי.
וכשכל היופי הזה מוצג בתצוגה מרהיבה כשכל חדר וחדר מעבר לתמונות המוצגות הוא אתר צילומים מדהים, שבא לי לצרוח מרב התרגשות מהחללים, התאורה, הצבעים, הקומפוזיציות......
אין סיבה שלא אחזור לאותו מוזאון על אף שכבר הייתי בו לפני שנתיים שלוש.
אז קבלו את גלריית הציורים אשר בברלין או בשמה הברלינאי GEMAELDEGALERIE
מדובר באחד המוזאונים הלאומיים של ברלין בקומפלקס המוזאונים קולטורפורום. גלריה משובחת- מקום משכנם של אחד האוספים החשובים והגדולים בעולם של הציור האירופי בין המאה 13 למאה 18.
באוסף כלולות יצירות של גדולי אומני הרנסנס כמו: ואן דר ויידן, ואן אייק, טיציאן, בוטיצלי, רפאל, הולביין (האהוב עליי מכולם), קארוואג'ו (גם הוא אחד המועדפים בעיניי), הלס, ורמיר ועוד.
אז נכון, לא כולנו חובבי אומנות במידה שווה במשפחה.
חלקינו נהנו לצלם את החללים המדהימים (רמז: לא רק אני.....הציצו בתמונה שמתחתיכם).
חלקינו הקשבנו לכל מילה ומילה שיצאה מפי המדריך שהצמדנו לאוזנינו ולא דילגנו כמעט על אף פריט במוזאון (ככה זה כשיסודיים בכל דבר). (רמז: המקשיבים שבינינו הם היחידים שיזכרו גם את כל הפרטים שנאמרו על כל אחת ואחת מהתמונות).
אפילו בחלק מהזמן התמונה שלפנינו הראתה ממש אידיליה: חלק מצלמים, חלק מקשיבים ומשוחחים על התמונות....אבל אל דאגה, זה לא קורה לאורך זמן.....
חלקינו (רמז: אני) עסוקים בלצלם תמונות אהובות במיוחד....ומכיוון שאני רוצה שתגיעו בעקבותיי למוזאון המדהים הזה, אני לא מראה את כל מה שצילמתי......אלא רק טעימות.....
חלקינו סירבנו לשתף פעולה עם אמא ולעשות מה שהיא רוצה שנעשה למען הצילום. טוב בכל זאת לא היינו לבד במוזאון, אז נכון שלאמא לא אכפת מה האנשים האחרים יגידו, אבל לנו כן.
כפי שכבר הזכרתי האידיליה לא ארכה זמן רב.....חלקינו רטנו די מההתחלה : "אוף, כמה אפשר לראות ציורים, חוזרים על עצמם שוב ושוב". יאמר לזכותו שמוזאונים אחרים מאד מרגשים אותו.....וכן למזלם של האחרים, אופיו הנח של הרוטן...גרם לו לומר את דבריו ברטינה לרגע, אבל אז כדי להנעים את זמנו במשך שהותינו הארוכה במוזאון, בכדי שלא יהיה לו משעמם (הבין שיצטרך לראות עוד כמה ציורים שחוזרים על עצמם), החליט לשנות גישה, מוחו היצירתי מצא מקורות ענין משל עצמו.
לדוגמא: לשחק איפה אפי, כשאמא מנסה לצלם צילומים שווים של החללים.....לקחת את הכסא המתנייד ולהידחף בכל תמונה אומנותית שאמא מנסה לצלם. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי כבר כמה שנים זוכר בוודאי שמשפחתינו כבר אלופה במשחקי איפה אפי בוריאציות שונות בערים שונות באירופה....(רמז: שייט סירות בהייד פארק בלונדון).
אז ככה זה כשנדחפים לכל תמונה....
לפעמים מתישבים ליד האוביקט המצולם....
לעיתים עוברים מאחוריו....
לעיתים מתישבים לו בגב....(מזל שאמא הספיקה לצלם תמונה (התמונה הפותחת) קודם).
בקיצור המשחק איפה אפי העביר את זמני כולנו בנעימים וצחוק גדול....
ופתאם ראיתי את השתיים הללו, כאילו יצאו מתוך אחת התמונות עצמן והחלו להסתובב בחלל. הלבוש, המראה נראה היה כלקוח מתקופה אחרת. כמובן שלא התאפקתי והתחלתי לצלם למורת רוחם של ילדיי....שוב אמא עושה בושות...אבל הם כבר רגילים.....
והנה אחת מהן תפסה את אשר אני עושה...אבל זה כלל לא הפריע לי להמשיך לצלם....מה אכפת לי ידעתי שבעוד מספר דקות לעולם לא אראה אותה שוב, מה זה לעומת התסכול שיהיה לי אם לא אצלם.....
תודו שהשתיים הללו פשוט נפלאות.
אז אלו היו מעללינו במוזאון אשר אני ממליצה עליו מאד מאד מאד. על חוויות אחרות ברשומה אחרת....
רשומות
