איזה אושר זה לצאת מהמכונית אחר הצהרים לבדוק מדוע כלב נובח ולמצוא.....כזה דבר חמוד, מקומט וזעיר ( שימו לב כמה זעיר) שיכול לגרום לי בן רגע לצרוח משמחה וגיל. ואכן ההתרגשות למראה היצור המקסים הזה היתה רבה ואחריה הדאגה ( איך אפשר בלי) מה עושים איתו? משאירים אותו בשטח, לאמא שלו? ואולי הכלב יאכל אותו קודם? לוקחים אותו איתי? הוא דוקר? מסתבר שלא, הוא כל כך קטנטן שהקוצים שלו רכים. מזל שאפשר להתקשר מייד לאחי , אחות רחמניה, בנוגע לחיות שכבר הספיק לטפל בלא מעט מסוגים שונים ומשונים לדוגמא יונה פגועת ראש שמסתובבת בסיבובים (נדמה לי שזו היתה יונה), ולבשר לו בשמחה, הבאתי לך הפתעה מאד משמחת...ואכן שלום לא יכול היה לבקש לעצמו בית חם ואוהב יותר, שכן אני לא מכירה הרבה אנשים שיקומו כל שעתיים בלילה לטפטף לקיפוד אוכל לפה (חלב???, מים???) בפפיטה ללטף לו את הבטן הקטנה כדי שיתחמם ולא יפחד ויסעו לספארי למחרת כדי להביא את הקיפוד לטיפול מסור עוד יותר. כל ההקדמה הזו על שלום הקיפוד ואחי מציל הקיפודים באה כאות תודה לאוהבת קיפודים אחרת הלא היא גברת קיפודים. יום שישי האחרון בצהרים שטופי שמש, קיבלתי לראשונה בחיי הבוגרים לבטח, אולי גם בצעירים, מתנה בדואר. אני חושבת שזו לי הפעם הראשונה שאני זוכה במשהו, מרב שאינני מאמינה בזכיות שלי בכלל , גם לא האמנתי לזכיה זו בפרט והייתי חייבת לודא עם גברת קיפודים, היתכן הדבר וזכיתי...
השמחה למראה החבילה העטופה בקפידה היתה גדולה, כל כך גדולה עד כי התאפקתי מלפתוח את המתנה כדי שאוכל לצלם בחגיגיות רבה כל שלב ושלב בפתיחתה. את השלב הראשון כפי שהעיניים רואות הצלחתי לצלם, אולם לסוללה הנטענת של המצלמה שלי יש חיים משל עצמה ומשום מה היא החליטה להיטען בעצלתיים, כל כך בעצלתיים עד כי בסוף , לא יכולתי לדחות סיפוקים יותר ואמרתי, לא חשוב הצילומים העיקר המתנה ופתחתי...לא לפני שהבחנתי בפתק חמוד מונח בקופסא....
ואלו השניים הפרחוניים שחיכו לי בפנים, אחד תכלכל, שני ורוד, עשויים בקפידה, בתור אחת שהשתעשעה בעבר קצת עם אובניים ויצאה די מתוסכלת אחרי שהבינה שעוד ייקח זמן עד שאלמד לשלוט באובניים ובחומר ולא לתת להם לשלוט בי, אני יודעת להעריך עבודה נקיה, מדויקת במשקל הנכון , עם תחתית בעובי הנכון. הצבעוניות המעודנת של השניים והפרחוניות בתוספת השמש המופלאה שזרחה לה בשמיים, גרמו לי לצאת כמה שיותר מהר החוצה ולצלמם. ( לא מיד לדעבוני....כי הסוללה לא הסכימה). אז תמונה נוספת של השניים על רקע הפקעות הראשונות שפרחו לנו בגינה. אז המון המון תודה לקיפודים על רוחב הלב והנדיבות, וכפי שכבר אמרתי לך ישירות, לא היה זמן מתאים מזה לקבלת הספלים...לשיפור מצב הרוח והעלאת המורל. תודה. וכפי שאת רואה קיבלתי את אישורו של צלם הקיפודים (אחי) לפרסם את התמונה, אז ראי את בקשתי בנוגע לנושא זה כמבוטלת.
ועוד מראה של הפקעות המבשר את בואו של האביב. והמראה הנפלא הזה של האביב והריח הביאו אותי להציץ מהחלון....
ולראות את המראה המופלא הזה של שדה הטורמוסים שצומח לו ממש מעבר לכביש על מגרש שעדיין לא נבנה,
והמראה הזה מאותו שדה בדיוק רק כמה סנטימטרים שמאלה , משנה גוון מלבן של טורמוסים לצהוב של חרציות מזכיר לי שיר שנקרא פתאם נפל עלי אביב שכאילו נכתב עבור התמונה הזו. (".....פתאם נפל עלי אביב, חצוף ומסתער, את נחירי אפי הרחיב, ניחוח משכר, פתאם נפל עלי אביב והוא ולא אחר, אל מול חלון ביתי הביא, עולם יפה יותר.... והפזמון...אך מי ייתן והוא יהיה איתי כל השנה, כי האביב הינו הרבה יותר מסתם עונה וחוזר שוב...")
ואני כמו בשיר הזה של האחים והאחיות ( מי זוכר שהיתה להקה כזו פעם?) רוצה לבקש מהגשם שלא יחדל, שהמראה המופלא הזה של הירוק המשולב בכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה ריחות יישאר רק עוד קצת.... לשטוף את העיניים ושלא יצהיב....
רשומות
