‏הצגת רשומות עם תוויות משפחתי וחיות אחרות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משפחתי וחיות אחרות. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 ביולי 2011

הפתעה בגינה

כמו בכל בוקר פתחתי את התריס והיצצתי אל גינת התבלינים שלנו. מה גדולה היתה הפתעתי לגלות שאחד משיחי הרודה ששתלנו לא מכבר נותר עירום לחלוטין מעלים. מבט נוסף גילה כי יצורים קטנטנים ומוזרים נמצאים עליו ועסוקים בכרסום כל העלים היפים שלו שלשמם קניתי את הצמח הזה. יש ששאלו אותי אחר כך אם קניתי את צמחי הרודה בגלל "סגולות" העין הרע שיש בהם......כמובן שלא הבנתי דבר וחצי דבר בנושא...והסיבה שקניתי אותם היא בגלל יופיים.


אתם יכולים להבין כמובן את גודל התדהמה והזוועה למראה היצורים השמנמנים והירקרקים, מרובי הרגליים בעלי הפסים השחורים והצהובים על הגב עם הנקודות (איך לא במיוחד בשבילי) הכתומות על הגב........

מבט נוסף הבהיר לי כי חלקם כבר עסוק בחיסול שני השיחים הנותרים. חיש מהר קראתי לבני....היחיד מילדיי שער בבית בשעות מוקדמות כאלו של הבוקר (ולא שהיה כל כך מוקדם....להזכירכם עכשו יולי....חופש.....), אם הוא לא הלך היום לכדורסל לפחות ניתן לו שעור בטבע. איפה עדשת מקרו כשצריך אותה קיללתי בלב......בדיוק אחרי שעור המקרו האחרון שלמדנו......


מקצב נגיסתם המהיר בעלים וממראה השיח העירום הבנתי שעלינו לפעול במהירות לפני שהזחלים ישתלטו לנו על כל הגינה.


מזל שאספנו מלאן צנצנות לבת מצווש, כך שבשניות היתה בידי צנצנת.....קראתי לעוזר היחידי שער בשעות הללו.....כשהמשימה היתה.....סילוק הזחלים מהשיחים והכנסתם לתוך הצנצנת.


טוב אני חייבת להודות שקצת פחדתי מהם תחילה....הצבע המרהיב שלהם הטריד אותי אולי הם זחלים רעילים ומסוכנים (כפי שאתם אורים ידע רב בענין אין לי....) ולא היתה לי שום כוונה להחזיק אותם בידיים. החפץ הראשון שמצאתי בכדי שיעזור לי להעבירם לצנצנת היה...בורג ארוך.....מכיוון שהזמן דחק...ואני כבר מדמיינת איך חיש מהר כל הגינה שלי מתכסה בזחלים....התחלתי לעבוד...



אל דאגה לא התכוונתי להרע לזחלים.....רק פשוט לזרז אותם לשחרר את אחיזתם מגבעול הרודה העירום לתוך הצנצנת.


כנראה שהזירוז לא מצא חן בעיניהם והזחל הראשון שעליו ניסיתי את טכניקת הבורג שלף לעברי זוג מחושים צהובים מרהיבים והשפריץ מיץ ירוק. זה השלב שעזבתי את טכניקת הבורג ועברתי לגזור את עלי הרודה עם מזמרה ולהכניס את הזחלים לצנצנת.


עוד גבעול ועוד גבעול והצנצנת התמלאה....כפי שעינכם רואות בתמונה הפותחת. מלאה בזחלים חלקם שמנמנים וחלקם קטנים יותר.


יופי הצנצנת מלאה, מה שנותר היה לעשות להם חורים עם מסמר במכסה הצנצנת לאוויר (אל דאגה כמובן שלא דפקתי את המסמר כשהזחלים בצנצנת), אפילו דאגתי לרווחתם ושמתי טול בין החורים לבין המכסה, פן אחד מהזחלים ינסה לעבור בחור וייפצע......הנחתי את הצנצנת בצד.....הרעיון היה לעטוף אותם יפה יפה לשים סרט פפיטה על הצנצנת ולהביא אותם ל"חמד" שחובב חרקים ושאר בעלי חיים.


כנראה שהיחידה שהתרגשה מה"מזיקים המרהיבים" הייתי אני. השעור בטבע נגמר די מהר מחוסר הענות בקרב הקהל.....


איח.....מה זה התולעים המגעילות הללו, נקראה קריאת כוון בקרב הנוער שההתעורר סוף סוף בשעת צהריים.


כך ישבו להם הזחלים בנחת בתוך הקופסא בצל מספר שעות וחיכו.....כשמה שהשתנה בצנצנת היה מספר העלים שהלך ופחת ביחס הפוך לעיגולים החומים (הקקי שלהם) שהלך וגדל.


במקרה הגיע הגנן בשעת צהרים מאוחרת......תראה אני מושיטה לו את המציאה.....בחיים לא ראיתי זחילם שכאלו ענה לי...מסקרן מאד.....מכיוון שהייתי צריכה להביא דשן מהמשתלה...הציע הגנן שאקח את הצנצנת אליהם.....לשאול מה שם המזיק......


הלכתי למשתלה עם הצנצנת......תראה אני מראה לבחור הראשון שאני פוגשת במשתלה.....בתקווה שיושיע אותי....תראה איך אכלו לי את כל הגינה. והוא בהתרגשות קורא לי: "תחזירי אותם, תחזירי אותם", מה תחזירי אותם אני שואלת לא מבינה בכלל למה הוא מתכוון...איך אני יכולה להחזיר אותם, אם קניתי את השיחים כבר לפני חודש??? בטח לא מקבלים במשתלה שיחים שנשתלו כבר לפני חודש ועוד עם תולעים.......תחזירי אותם חוזר על עצמו עובד המשתלה הנרגש.....א הזחלים למקום....הם מיוחדים...את לא יודעת מה יש לך פה??? לא אני עונה.....כשהתאספו סביבי עוד עובדת מהמשתלה ועוד גננת שבמקרה קנתה במשתלה וישר שאלה אותי אם אני מכונה לתת לה אותם.....רק אז התחלתי להבין שאולי במקום צנצנת שורצת מזיקים יש לי אוצר פה......יש לך פה זחלים של פרפר זנב סנונית.....אם תחזירי אותם למקום יגדלו לך פרפרים מרהיבים.....


אני מודה שלא ישר קניתי את זה....מרהיבים מרהיבים אמרתי...אבל מה יהיה אם יאכלו לי בדרך את כל הגינה??? הם לא יגען בצמחים אחרים הבטיחו כולם....רק ברודה...ורודה תקני חדש.....טוב אמרתי וחזרתי הביתה....


עוד תהיתי ביני לבין עצמי...מה יותר שווה רודה שלמה או הצלת חיים???החלטתי לבדוק עוד קצת באינטרנט...ובסוף הכף הכריעה...הצלת חיים כמובן ופנטזיה על חוות פרפרים קטנה פה בגינת התבלינים שליד הבית.


שוב חזרתי עם הצנצנת לשיחי הרודה משחררת חזרה את הזחלים.....פה אני חייבת לומר.....שהזחלים הגדולים חיש מהר החלו במלאכת הכרסום....הקטנים שבהם...איך לומר זאת בעדינות....תנאי השבי אפילו אם היה קצר לא הטיבו עימם......חלקם התאוששו...חלקם לא.....ולפי מספר הזחלים שבצנצנת...ולפי המספר שספרתי ביום למחרת על השיחים.....כנראה שחלקם עבר לעולם שכולו טוב.....אז הנה מספר תמונות ביום שאחרי.....ממשיכים לכרסם בהנאה את עלי הרודה......



מכל הכוונים......



קטנים ואפילו גדולים.......



ואם יצאו לנו פרפרים מרהיבים....אני מבטיחה לצלם ולהראות.......
אז לא שכחתי את ההבטחה על הבת מצווש....ואפילו באותו היום היה לי עוד סיפור נחמד לספר....אבל נשאיר קצת משהו גם לימים שיבואו....לילה טוב.....

יום שני, 20 בדצמבר 2010

צבי צב צביים

פעם בחורף, אולי בעצם זה כבר היה אביב, לפני כמה שנים, (ליתר דיוק כמעט שלוש) מצאנו אורח (צבי צב) אחד הולך לו על השביל בגינה שלנו....כמובן שההתרגשות היתה גדולה ואימצנו אותו בחום.
ממש כמה ימים אחרי זה, מצאנו לו חברה ואולי היה זה חבר ליד הבית (אני כבר לא זוכרת אם ממש ליד הבית, או שהוא נסע איתנו קצת במכונית) בכל מקרה הבאנו לצב שלנו חבר/ה שלא יהיו לו משעמם.
וכשיש שניים אז גם לצב לא שיעמם אבל בטח ובטח לנו לא היה משעמם......
ערכנו השוואת גדלים, צבעים ומספר ריבועים על הגב.....
הפגשנו אותם פנים מול פנים שישוחחו קצת ויכירו יותר לעומק...... אולי יתפתח סיפור אהבה???



הם הוו עבורינו תעסוקה נפלאה בימי סוף החורף- אביב, בתנאי כמובן שמצאנו אותם בחצר, לפעמים לפעמים מצאנו אחד מהם, לעיתים נדירות יכולנו למצוא את שניהם....



אתם רואים הם ממש חברים (מרב פחד הם לא מעיזים להוציא את הראש).....




אפילו בדקנו מה יש להם מלמטה......לראות מאיזה מין הם....לא נראה לי שאנחנו כל כך מבינים בזה....עד היום אין לי מושג אם היו אלו צב או צבה, וגם לא כל כך נראה לי שהם נהנו מהבדיקה הזו...... ומההיפוכים שעשינו להם.....



אפילו ערכנו תחרויות ריצה ביניהם....המושג "הולך כמו צב" התברר כמופרך לחלוטין, מכיוון שהם רצים ממש מהר....לא פלא שבמשל הידוע, הצב ניצח את הארנב..... לא רק בגלל יהירותו של הארנב, אלא גם בגלל מהירותו של הצב....בכל מקרה בתחרות שלנו נראה שהצב הצעיר ניצח....החלטנו שהוא הצעיר כי הוא היה נראה פחות משומש....יותר מבריק.....



בקיצור צעצוע נחמד היה לנו, עד שיום אחד לא מצאנו אותם יותר....כנראה שנמאס להם (ואני ממש מבינה לליבם) והם ברחו להם לחצר אחרת....בטח בלי ילדים.....או אולי לפרדס....






ומפה ואילך זה ממש היה יכול להיגמר כמו באגדות אלמלא.....התמונות הבאות צולמו שנתיים קודם לכן....

תראו מה מצאנו ......נכון שהיה נחמד להאמין שאולי מסיפור האהבה שלנו נולד לו צבי צב??? אבל כאמור, אין לי מושג אם הזוג שלנו היו בני מין שונה, ומי יודע היכן הם בכלל??? ואת צבי צב הקטנטן מצאנו בכלל ב 2006 , שנתיים בערך לפני שמצאנו את זוג האוהבים....אבל הייתי חייבת להכניס אותו לסיפור...
ורק שתראו כמה מרגש היה למצוא צבי צב כזה קטן וכמה כמוהו יכולים היו להיכנס בתוך הכפכפים שלי....

ואפילו ביחס לנעל של ילדה בת 7.....


אמנם לא כמו הצמד, לא יכולנו להשוות גדלים....אבל יכולנו לעשות מדידות....תראו כמה הוא גדול....4 ס"מ שלמים.....
ועוד כמעט חצי....


וביחס לכף יד של ילדה בת 7......



אין לי מושג מה עלה בגורלו של צבי צב....בטח השתעשענו עימו מעט ושחררנו אותו לדרכו בפרדס.
כל התמונות הנפלאות האלו היו בתיקיה בצד, כך שלא ראיתי אותה כמה שנים....במקרה פתחנו אותה...והן היו כאלו מקסימות ואז הייתי חייבת לכתוב להן סיפור....


יום שני, 22 בפברואר 2010

מחווה לשלום (לא שמוליק) קיפוד ויעל קיפודים...

איזה אושר זה לצאת מהמכונית אחר הצהרים לבדוק מדוע כלב נובח ולמצוא.....כזה דבר חמוד, מקומט וזעיר ( שימו לב כמה זעיר) שיכול לגרום לי בן רגע לצרוח משמחה וגיל. ואכן ההתרגשות למראה היצור המקסים הזה היתה רבה ואחריה הדאגה ( איך אפשר בלי) מה עושים איתו? משאירים אותו בשטח, לאמא שלו? ואולי הכלב יאכל אותו קודם? לוקחים אותו איתי? הוא דוקר? מסתבר שלא, הוא כל כך קטנטן שהקוצים שלו רכים. מזל שאפשר להתקשר מייד לאחי , אחות רחמניה, בנוגע לחיות שכבר הספיק לטפל בלא מעט מסוגים שונים ומשונים לדוגמא יונה פגועת ראש שמסתובבת בסיבובים (נדמה לי שזו היתה יונה), ולבשר לו בשמחה, הבאתי לך הפתעה מאד משמחת...ואכן שלום לא יכול היה לבקש לעצמו בית חם ואוהב יותר, שכן אני לא מכירה הרבה אנשים שיקומו כל שעתיים בלילה לטפטף לקיפוד אוכל לפה (חלב???, מים???) בפפיטה ללטף לו את הבטן הקטנה כדי שיתחמם ולא יפחד ויסעו לספארי למחרת כדי להביא את הקיפוד לטיפול מסור עוד יותר. כל ההקדמה הזו על שלום הקיפוד ואחי מציל הקיפודים באה כאות תודה לאוהבת קיפודים אחרת הלא היא גברת קיפודים. יום שישי האחרון בצהרים שטופי שמש, קיבלתי לראשונה בחיי הבוגרים לבטח, אולי גם בצעירים, מתנה בדואר. אני חושבת שזו לי הפעם הראשונה שאני זוכה במשהו, מרב שאינני מאמינה בזכיות שלי בכלל , גם לא האמנתי לזכיה זו בפרט והייתי חייבת לודא עם גברת קיפודים, היתכן הדבר וזכיתי...


השמחה למראה החבילה העטופה בקפידה היתה גדולה, כל כך גדולה עד כי התאפקתי מלפתוח את המתנה כדי שאוכל לצלם בחגיגיות רבה כל שלב ושלב בפתיחתה. את השלב הראשון כפי שהעיניים רואות הצלחתי לצלם, אולם לסוללה הנטענת של המצלמה שלי יש חיים משל עצמה ומשום מה היא החליטה להיטען בעצלתיים, כל כך בעצלתיים עד כי בסוף , לא יכולתי לדחות סיפוקים יותר ואמרתי, לא חשוב הצילומים העיקר המתנה ופתחתי...לא לפני שהבחנתי בפתק חמוד מונח בקופסא....

ואלו השניים הפרחוניים שחיכו לי בפנים, אחד תכלכל, שני ורוד, עשויים בקפידה, בתור אחת שהשתעשעה בעבר קצת עם אובניים ויצאה די מתוסכלת אחרי שהבינה שעוד ייקח זמן עד שאלמד לשלוט באובניים ובחומר ולא לתת להם לשלוט בי, אני יודעת להעריך עבודה נקיה, מדויקת במשקל הנכון , עם תחתית בעובי הנכון. הצבעוניות המעודנת של השניים והפרחוניות בתוספת השמש המופלאה שזרחה לה בשמיים, גרמו לי לצאת כמה שיותר מהר החוצה ולצלמם. ( לא מיד לדעבוני....כי הסוללה לא הסכימה). אז תמונה נוספת של השניים על רקע הפקעות הראשונות שפרחו לנו בגינה. אז המון המון תודה לקיפודים על רוחב הלב והנדיבות, וכפי שכבר אמרתי לך ישירות, לא היה זמן מתאים מזה לקבלת הספלים...לשיפור מצב הרוח והעלאת המורל. תודה. וכפי שאת רואה קיבלתי את אישורו של צלם הקיפודים (אחי) לפרסם את התמונה, אז ראי את בקשתי בנוגע לנושא זה כמבוטלת.



ועוד מראה של הפקעות המבשר את בואו של האביב. והמראה הנפלא הזה של האביב והריח הביאו אותי להציץ מהחלון....




ולראות את המראה המופלא הזה של שדה הטורמוסים שצומח לו ממש מעבר לכביש על מגרש שעדיין לא נבנה,




והמראה הזה מאותו שדה בדיוק רק כמה סנטימטרים שמאלה , משנה גוון מלבן של טורמוסים לצהוב של חרציות מזכיר לי שיר שנקרא פתאם נפל עלי אביב שכאילו נכתב עבור התמונה הזו. (".....פתאם נפל עלי אביב, חצוף ומסתער, את נחירי אפי הרחיב, ניחוח משכר, פתאם נפל עלי אביב והוא ולא אחר, אל מול חלון ביתי הביא, עולם יפה יותר.... והפזמון...אך מי ייתן והוא יהיה איתי כל השנה, כי האביב הינו הרבה יותר מסתם עונה וחוזר שוב...")
ואני כמו בשיר הזה של האחים והאחיות ( מי זוכר שהיתה להקה כזו פעם?) רוצה לבקש מהגשם שלא יחדל, שהמראה המופלא הזה של הירוק המשולב בכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה ריחות יישאר רק עוד קצת.... לשטוף את העיניים ושלא יצהיב....