הלונדון איי - חוויות מההווה והשפעות ארוכות טווח

הרשומה הזו כבר נכתבה לפני ימים מספר והתלבטתי אם לפרסמה....פשוט תהיתי אם להמשיך ולכתוב על לונדון...עוד ועוד (ועוד) או שמכיוון שאנחנו כבר שבועיים בארץ....אז להתקדם הלאה....


מה גרם לי לשנות את דעתי ובכל זאת לפרסם? יותר נכון מי גרם? שניים גרמו לכך....הראשונה היא זו שבעצם בזכותה בכלל החלטנו בספונטניות מפתיעה להגיע ללונדון כל כך מהר, הרבה יותר מהר ממה שחשבנו, הלו היא (כותבת הבלוג המכונה ביג מוקראפט ...מותר לומר את השם שלך? ). אני חושבת שכל סיפור הגעתינו ללונדון ראוי לרשומה נפרדת ולא קשורה ללונדון איי ועל כן אפרט בהמשך...בפעם אחרת....מייל שקיבלתי ממנה עם השאלה מה עם עוד סיפורים על לונדון? גרם לי בכל זאת להחליט לפרסם את הרשומה. השני הוא בני היקר....שכידוע עסוק רב היום בשאלה, מה הכי......ומכיוון שבימים אלו ממש שאנו כבר כמעט 3 שבועות אחרי לונדון, אני רואה את ההשפעות המאוחרות של הלונדון איי על חייו בישראל...אמרתי לעצמי, עם כזו השפעה יש לתת את הכבוד הראוי ללונדון איי. מכיוון שהרשומה עצמה כבר נכתבה ואילו את ההשפעות המאוחרות אני רואה בימים האחרונים....הן תופענה בסוף הרשומה...
אחד מרגעי השיא היו ללא ספק (מבחינתם של הצעירים שבינינו ) עליה על הלונדון איי, לאחר שנחלו אכזבה קשה 3 שנים קודם לכן...בבירה שכנה (פריס) עת ביקשו לעלות למגדל אייפל...כשהתורים האינסופיים רק לעליה הראשונה למגדל גרמו לנו לומר בנחרצות זה לא. (אבל מי זוכר? זהו שהם זוכרים זאת היטב...על אף שחלקם היו די צעירים...מסתבר שתסכולים כנראה קל יותר לזכור) . ידענו שהפעם בלונדון צריך לעשות תיקון. באנו לחזות בלונדון אי ביום שנחתנו....שוב ראינו את התורים שאינם נגמרים ושוב התכוננתי נפשית לאכזב אותם בפעם השניה. מזל שיש אנשים במשפחתינו שהם נחושים יותר ממני....(מעניין מי?) בדיקה מהירה גילתה שאם אתה מזמין דרך האינטרנט ומתחייב ליום ושעה מסוימים, אתה מקצר משמעותית את התור.


כך מצאנו את עצמינו שוב, ביום אחר, מגיעים עם כל ההמונים אל הלונדון איי, אם הייתי יודעת שגם כשנזמין את הכרטיסים באינטרנט, עדיין נעמוד ונחכה די הרבה זמן, יתכן והייתי מוותרת בשנית, אבל הכרטיסים כבר הוזמנו, והתענוג לא זול בכלל...ולנוכח הפרצופים הנרגשים לא יכלנו לעמוד...מה עכשו לסגת??? אז חיכינו, חיכינו חיכינו ובסוף עלינו על הוינטלטור הענק הזה של חברת בריטיש איירוויס.


תודו שמהצד הוא נראה כמו מאוורר ענק...

הגלגל הזה אינו עוצר לרגע...אתה קופץ לתוכו, (זה נשמע מפחיד אבל אל דאגה הוא ממש אבל ממש איטי) סוגרים אותך במין קפסולה שקופה ואט אט אתה עולה למעלה....ורואה את האנשים קטנים קטנים.... ועוד יותר קטנים....

ואת כל האוטובוסים האדומים.....

ואת בתי הפרלמנט והביג בן....

ומכיוון שאתה עושה סיבוב שלם אתה רואה את כל הנוף פעם מימינך כשאתה עולה ופעם משמאלך כשאתה יורד (זאת כמובן אם אתה לא זז מהמקום)

ואני לחצתי ללא הפסקה על הכפתור...(של המצלמה) זה עזר לי להירגע מהגובה.... ומהשאלה מה קורה אם???

היו כאלו בינינו שלא כל כך נרגעו ובמקום להסתכל על הנוף ישבו על הספסל במרכז הקפסולה, עצמו עיניים וחיכו ש"הסיוט הזה ייגמר" והתפללו שנרד כבר למטה (הסיבוב אורך כמחצית השעה), לא עזרו קריאותינו הנרגשות "את מפסידה, תסתכלי, כדאי לך...."

הנוף מרהיב...

תראי את בתי הפרלמנט מקרוב....

מה שעזר היתה הקריאה....עוד שניה מגיעים....נא להתכונן לירידה...

ככה זה בחיים חוויה חלומית עבור האחד או האחת היא הסיוט עבור אחותם....

בקיצור אם אתם לא בעלי פחד גבהים מופרז, ולא אכפת לכם להתחכך עם "עם בריטניה וכל העולם", ואם כמובן יש לכם ילדים שזה אחד החלומות שלהם לעלות על הלונדון איי, אז המאמץ מומלץ.....עוד לפני שנסענו הוא כבר קרא בספר...שזה לא הגלגל הכי גבוה בעולם...יש אחד בסינגפור הנקרא סינגפור פלייר, הכי גבוה וכבר סיפרתי לכם שהכי הכי זה הכי מרשים.....ואך שירדנו כבר שאל אם אפשר יהיה לעלות גם עליו???

ועתה להשפעות המאוחרות....

מאז החוויה המרשימה בגלגל הענק הלונדון איי בני הפך למתעניין וחוקר תופעת הגלגל הענק בכל העולם.... על גדליו וצורותיו, בכל פעם אני מוצאת אותו מול המחשב רושם בגוגל את המילים "הגלגל אחי/החי גדול בעולם...." ובודק בתמונות מה יוצא, נכנס לאתרים , עושה השוואת גדלים (איך לא), כך הוא מצא שבירושלים עתיד להבנות אחד שכזה, ואמר לי בהתרגשות אתמול בטון בטוח והחלטי שלרגע שכחתי שהוא עוד לא בן 8 (כשנקראתי לבוא למחשב לראות את הגלגלים..."אמא כבר יש אישורי בניה...יהיה בירושלים כזה). טוב אמרתי לעצמי זו מלבד הידע המעמיק שהוא לומד תוך כדי , גם זו דרך מקורית ללמוד לתקן את שגיאות הכתיב כשראיתי שכבר אתמול המילה הכי נכתבה סוף כל סוף נכון.

מכיוון שדברים שמרשימים אותו , מיד מוצאים ביטוי בבניה בלגו...בזה הרגע יש לנו בבית 2 גלגלי ענק...אחד בחדר שנבנה אתמול מלגו דופלו ענק (שתי התמונות הראשונות), והשני מלגו רגיל שעומד בסלון.

כמובן שהיה תסכול גדול ותהיה מצידו כיצד ניתן לבנות עיגול עם לבנים מרובעות...אבל אחרי שהתגבר לבדו כמובן על הקשיים הטכניים , התכנית יצאה לפועל והרי היא לפניכם.

אז זו תמונה טריה טריה מהבקר...עוד עם הפיגמה לפני בית הספר שנקראתי לחדר לראות את הלונדון איי השני שלנו....

ועוד תמונת תקריב...

והתמונה מלמעלה וזו מלמטה זה הלונדון איי הראשון מהסלון....מקדימה ובמבט על....


והמשפט הראשון ששמעתי היום בבקר במיטתי...לפני שנקראתי לראות את הגלגל....שנאמר בהתרגשות גדולה ביותר "אמא...אבא הבטיח לי שכשיבנו את הגלגל בירושלים, נעלה עליו....ושאם נבקר בסינגפור אי פעם...נעלה גם על הגלגל הזה.....

עד כאן רשמינו העזים מהלונדון איי....

הטייט מודרן

מוזאון הטייט מודרן הוא המוזאון הלאומי הבריטי לאמנות מודרנית - חוגג עשור לקיומו.... בעשר שנים שחלפו מאז פתיחתו נהפך מוזאון טייט מודרן לאחד מהסמלים הבולטים ביותר של גל "re use" כלומר שימוש מחודש בבנינים שאיבדו את תפקידם המקורי. לקיחת תחנת כח נטושה ובמקום להרסה להפוך אותה למוזאון לאמנות מודרנית.

אני בטוחה שעובדות שכאלו עושות עלינו המבוגרים רושם עז...על הקטנים הצעירים שבינינו קצת פחות.... אז מה בכל זאת אפשר לעשות בו....מלבד להסתכל על התמונות...ועל המיצגים השונים?


לצייר את הביג בן הלונדון איי , את הרכבת התחתית ואפילו את המטוס שהטיס אותנו ללונדון (התמונה הפותחת) ולקוות שהציור שלך מספיק מוצלח בכדי להיתלות על קירות המוזאון...ואם לא (מה שיותר סביר שיקרה...) אז לפחות על הקיר השקוף הזה כמו אלו שציירו פה לפנינו....(בעט או טושים...) ראה התמונה מלמטה...



לשבת במסעדה של הטייט...לאכול פיש אנד ציפס...להנות מהארוחה ומהנוף (כנסית סנט פול שברקע)

לשמוח מהגילוי שהגשם שירד בעת שהיית בתוך המוזאון הפסיק והשמש יצאה לה מבין העננים....

להסתכל על הגדה הנגדית של התמזה על כנסית סנט פול....ולתכנן את היעד הבא....

כמעט לצרוח מהתרגשות מהתאורה שיוצרת השמש שיצאה לה לפתע....

לצעוד לעבר גשר המילניום...הגשר החדש ביותר של לונדון וכוכב הסרט "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" הנראה כשהוא נופל למים על ידי "אוכלי המוות" של וולדמורט.

למדוד את הגובה של המגדל של הטייט ...טוב לא ממש עם סרט מידה, אלא עם השאלות הרגילות: "מה יותר גבוה? הטייט או מגדל אייפל? הטייט או הלונדון איי? הטייט או כנסית פול??? וכן הלאה וכן הלאה... השבוע אני מקווה שמעגל השאלות אינסופי הזה נפתר אחת ולמיד...כשחזר מסבא וסבתא עם ספר חדש ושמו: "הספר הכי בעולם" (הכי חם, הכי מהר, הכי קר, הכי יבש, הכי גבוה, הכי מפחיד, הכי קטלני, הכי פראי, הכי ישן) כאילו נכתב עבורו.

לעמוד על גשר המילניום בשעת בינערביים ולצלם את התמזה ואת גשר הטוואר מרחוק.

וקצת יותר מקרוב....עם תאורה מדהימה...שהיתה כרגיל במציאות הרבה הרבה יותר מרשימה מהתמונה.

לראות את כנסית סנט פול מבצבצת (הכי גדולה...)

ומתקרבת.....

להתיישב על ספסל ולהתבונן בכנסיה ולנוח ולצלם את התמונה שאני הכי אוהבת מלונדון.

מה עושים בריגנט פארק?

כפי שקראתי בעכבר עולם... "לונדון היא עיר כל כך גדולה ומגוונת שקשה לשים את האצבע על כל המקומות השווים שלה מבלי לפספס אחרים".

יש הרבה בדבריו של כותב שורות אלו, על אף שחרשנו את העיר במשך שבועיים, אי אפשר לומר שראינו כל מה שרצינו לראות, לא שבענו מהעיר הזו והיינו בשקט יכולים להמשיך לבלות בה עוד ועוד.

הריגנט פארק הוא אחד מהפארקים המלכותיים של לונדון. גודלו של הפארק כ 2 ק"מר, בחלקו הצפוני יש את גבעת פרימרוז שהיא נקודת התצפית השווה ביותר בלונדון. ובחלקו הצפוני מזרחי של הפארק נמצא גן החיות. אמנם ישנם די הרבה פארקים בלונדון, לדעתי ניתן למנות אפילו עשרות אבל הפארק הזה הוא יוצא דופן, אולי בשל העובדה שנבנה במקור מימיו הראשונים להנאתם של משפחת בני המלוכה. את תחילת הטיול בריגנט התחלנו בעליה לפרימרוז היל לראות את הנוף.....כמה דברים מענינים ראינו במעלה הגבעה מלבד הנוף המרהיב של לונדון....הראשון....הדשא היה צהוב (רואים את התמונה מלמעלה) מראה לא כל כך אופייני לאנגליה וטיפ'לה מאכזב לאנשים כמונו שבאו להסניף את הירוק הזה שישאר גם בדרך חזרה לישראל...השני, ישבה על הגבעה חבורת " צעירות" שבעודי מתנשפת במעלה הגבעה שאלתי את עצמי איך לעזאזל הן היגיעו אליה..... והן יושבות שם למעלה בכזו נינוחות...שגרמה לי לתהות על רמת הכושר שלי ביחס לכאלו שגילן כמעט כפול מגילי...(ראה התמונה הפותחת). והנה תמונת נוף מרהיב של לונדון.....

כשירדנו מהגבעה מעמדת התצפית....ראינו כלבים רבים לוקחים את "חיות המחמד שלהם" בעליהם לטיול בפארק....כמובן שנזכרנו ב"בת הדודה" בתיה שהיתה נהנית לשוחח כאן עם בני מינה, רק דוברי אנגלית ואולי מנומסים יותר. מצחיק כשקראתי אחר כך על פרימרוז היל קראתי שבספר "101 דלמטים" נוהגים הדלמטים לקחת את "חיות המחמד שלהם" (זה ציטוט מדויק מהספר) בעליהם לטייל על הגבעה הזו, ועד היום הפארק פופולארי במיוחד בקרב "חיות המחמד" דהיינו בעלי הכלבים. כשסיימנו לטייל על הגבעה חצינו את הכביש לעבר גן החיות...בתוך הריגנט פארק....נבהלנו כשראינו את התור העצום שהיה בכניסה לגן החיות...מאד מאד שמחנו שהזמנו כרטיסים דרך האינטרנט משמע לא היינו צריכים לחכות את התור הזה. (מומלץ...) והנה אלו שריגשו אותנו במיוחד....כל חיה וסיבותיה....

הקומודו דרגון....הלטאה הגדולה ביותר בעולם....יכולה להגיע לאורך של 3 מטר .....נמצאת בראש שרשרת המזון בסביבתה.... (או כמו שבני צריך בכל רגע נתון להשוות מה יותר גדול...מה יותר חזק... מה יותר גבוה...) בקיצור הלטאה הכי חזקה...הכי גדולה...כמובן שפגשנו אותה מאחורי זכוכית....מעולם לא ראיתי את החיה הזו קודם לכן פנים מול פנים (אלא רק בתכניות של הנטיונל גאוגרפיק וגם אז היה די מרגש לראות את החיה האימתנית הזו שנראית הכי דומה לדינוזאור שאני מכירה....) , עוד כתוב על הלטאה "הנחמדה" הזו שהיא הלטאה היחידה שיכולה להרוג טורפים גדולים ממנה ואפילו גדולים מכפי שהיא יכולה לבלוע. היא כל כך נחמדה שהיא טורפת קומודו דרגונס קטנים. בקיצור לא יצור שהיית רוצה לפוגשו בטבע פנים מול פנים אבל מאחורי זכוכית זה היה די מרגש.

במבט מלפנים....

ומאחור...שימו לב לעוצמה....

עוד חיה ששימח לפגוש... גם היא סוג של בת משפחה... מכוון אחר....הגורילה....גם היא צולמה דרך זכוכית...יש כאן שתי תמונות האחת של הזכר, השניה של הנקבה כמדומני...נראה לפי הישיבה והמבט שאני יודעת מי זה מי....

הנה הזכר יושב ומשחק עם העלים....

והנה הנקבה עם מבט קצת מיוסר בעיניים כאילו שואל מה אתם רוצים בכלל ממני? אתם עם כל המצלמות שלכם.....


גם תמונות אלו צולמו דרך זכוכית

ועוד חיה מברזל...מתקן שעשועים נחמד שטרם ראיתי כמותו...הילד יושב בבטן הציפור ואילו הילדים האחרים מושכים בחבלים ומנענעים אותו כאילו הוא קצת עף.... חגיגה אמיתית לילדים....

והחיה בהא הידיעה ששבתה את ליבם של כל בני משפחתינו, בלי יוצא מן הכלל והוכתרה על ידינו כהכי הכי, רצינו לקחת אותה הביתה לאמץ אותה דוקא נחמד לגדל .... בחצר.... גם אותה מעולם לא ראיתי קודם לכן...אפילו לא בתמונות....מזהים? רמז ....יש לה רגלים של זברה.....

לא לא זברה....אלא אוקפי....גם השם מצלצל כל כך נחמד כמו החיה...שלא הפסקנו לדבר עליה אחר כך במשך כל שהותינו בלונדון....אפילו אמרנו שאם יהיה לנו כלב שמו יהיה אוקפי.....

החיה הזו שהיא פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפים הכולל מין יחיד : אוקפי מפוספס. כל כך נגעה לליבי שלא יכולתי להפסיק לצלם אותה....אם לא לקחת אותה הביתה אז לפחות שתהיה מזכרת....אחר כך קראתי על תכונה מיוחדת של האוקפי שהייתי מוכנה לאמץ בשמחה...למרות שעם שעות השינה המעטות שלי אני כבר די דומה לאוקפי.....היא יכולתו של האוקפי להישאר עירני ביותר למרות שינה בת 5 דקות בלבד ביממה. (אולי צריך לזווג את האוקפי עם הקואלות...שאצלם אלו בערך דקות הערות היחידות ביום ...פשוט הפכים....למען יהיה צדק סוציאלי.....)

אז להתראות אוקפי....מאד שמחנו להכיר...

תראו אילו דלתות ותריסים יפים יש לג'ירפות....

מה עוד ראינו בגן החיות? חיות די דומות לנו רק קצת מוזרות....

ואת אותן "חיות" ראינו גם במקום אחר...במוזאון הילדות של ויקטוריה ואלברט...מוזאון קטן...אך מכיל בתוכו אוסף מרשים של משחקי ילדות , צעצועים של פעם....במיוחד יש שם בתי בובות יפיפיים.

כך נראה מוזאון הילדות (רק נכנס כאנקדוטה למראות המעוותות...בכלל לא קרוב ולא קשור לריגנט פארק)

וכשמיצינו את גן החיות.... נכנסנו לריגנט פארק והלכנו.....

בדרך ראינו בית קפה ציורי ונחמד....

ו"מראות קשים"

פגשנו חיות חביבות...שגם די מרגשות...כי בארץ הרי אנחנו לא כל כך פוגשים אותן.....

היו כאלו שהושיטו להן יד......

פגשנו בכאלו שבארץ הן די מעצבנות אותך במיוחד כשהן משתלטות לך על כל אדן חלון בבית ומקננות....אבל בלונדון הן נראות די פסטורליות במיוחד כשהן מתקרבות אליך ולא מפחדות....

ועוד גוזלון שפגשנו על שפת האגם.....

וסתם בחורה שישבה לה על הספסל באמצע גן של ורדים....

ומלא כסאות נח מפוספסים שאפשר לשבת עליהם ולנוח....

נעצרנו ליד האגם לראות את הסירות שטות

ראינו זוגות צעירים ברגעים רומנטיים על שפת האגם

ואחרים שאצלם הרומנטיקה היתה בשיחה משעשעת תוך כדי פיקניק על הדשא

ישבנו כועסים ומתוסכלים על שפת האגם, כשאמא ואבא אמרו שהשעה כבר מאוחרת מכדי לשוט באגם והבטיחו שנשוט בהייד פארק ביום אחר

ראינו המון פרחים יפים בדרך...זו רק דוגמא אחת קטנה

חצינו את אחד הגשרים בפארק...

ויצאנו החוצה....

היישר למרילבורן היי סטריט לחנות הכי גדולה בלונדון של קייט קידסון.....אסור לצערי לצלם מתוך החנות אז יצאה תמונה די מבאסת....