ליאונידס מלך ספרטה

 השנה כאמור הייתי נטולת מוטיבציה לחלוטין בענייני התחפושות. מכיוון שהקולנוע מהווה מקור השראה עיקרי בקרב הצד הגברי במשפחה שמתחפש, הבחירה הראשונית היתה אזוג מהסרט ההוביט. כשראיתי את הדמות חשכו עיניי ומיד הפניתי את המתחפש הצעיר, למומחים ("צמד חמד") לשאול אם ביכולתם לעשות תחפושת שכזו (אמנם די ידעתי את התשובה ,אבל בכל זאת כשהיא נשמעת על ידי שני "הקוסמים"....יש לה יותר משמעות). שלחנו תמונות וקבלנו תשובה......

לראשונה בכלל ובתולדות פורים בפרט, קיבלנו תשובה מ"צמד חמד" בזה הציטוט: " אנחנו לא רואים את זה קורה......". לפחות כשזה נאמר מפי שני המומחים אין על כך עוררין והיה ברור כי יש צורך בהחלפת הרעיון. 

הרעיון הוחלף ללאונידס מלך ספרטה- גיבור הסרט 300. מי שלא מתמצא בסרטים מסוג שכזה (כמוני לדוגמא) 300 הוא סרט פנטזיה היסטורית, המספר את סיפורם של 300 לוחמי ספרטה ומלכם המלך ליאונידס בהדיפתם את צבא האימפריה הפרסית בשנת 480 לפנה"ס. בהתחלה אני מודה שאחרי אזוג מההוביט לאונידס מלך ספרטה היה נראה פשוט למדיי. מודה כי טעיתי. 

המלך הגדול, לוחם שרירי ודגול הסתובב כשרק תחתוני ביקיני קטנים על גופו, גלימה אדומה, קסדה , מגן וחרב. מכיוון שאני לא הרשיתי ללאונידס הפרטי שלי להסתובב באמצע מרץ כשרק תחתונים קטנים לגופו.....החלטתי שאני תופרת לו חליפת גוף. לייקרה בצבע גוף עשתה את העבודה ותפרתי מכנסיים וחולצה. (אני לא לומדת משנה לשנה....תמיד תופרת גדול מדי ובשיטת הסלמי מקטינה שוב ושוב). עשיתי כמה קניות: בד דמוי עור לתחתונים, מגש למגן, בד סינטטי יפיפה ומסריח עד מאד לגלימה, חתיכת ספוג לקסדה. בזה באמת תמה תרומתי.....לתחפושת. והשרביט הועבר ל"צמד חמד". בשבת אחר הצהרים ימים מספר לפני החג, הגיע הצמד. עבודה רבה חיכתה לו, הן בתחפושת ליאונידס והן עם הארלקינו. הפעם אתגרתי את צמד כמעט עד קצה היכולת שלו....כשאמרתי שליאונידס זקוק לקסדה, נשאלתי "ממה אני אמור להכין את הקסדה?" ממה שאתה רוצה השבתי....על פי המבטים הבנתי שהפעם ממש ממש הקשיתי.....אבל קוסם כבר אמרתי??? קוסם יכול להוציא יש מאין נכון??? מחתיכת קרטון קראפט, ותבנית אלומניום חד פעמית שנמצאה במזווה נבנתה הקונסטרוקציה של הקסדה....וכרגיל בתום מספר שעות נשארנו כולנו פעורי פה מהיכולות המופלאות שלו ומהקסם שיוצא לו מהידיים בכל פעם מחדש. מזל שאני לא זורקת כלום....חתיכת בד דמוי עור ששימשה אותנו לפני מספר שנים בשריון של הנסיך כספיאן מנרניה- הפכה לקסדה מרהיבה ומנצנצת. מגש הכסף הפך תחת ידיה של חמד למגן מחוספס, וכן הבד האדום והסינטטי שכל כך חששתי שמלבד היותו יפה ומרשים כלל לא יפול כמו שרציתי כגלימה- הפך לגלימה מפוארת. הבד החום דמוי העור הפך תחת ידיה של חמד לתחתוני ביקיני, ומכיוון שליאונדס הוא גיבור ושרירי.....והילד המתחפש שלנו קצת פחות....צוירו על חליפת העור שרירים......בצבעי אקריליק. 

ליאונידס המלך התלבט איזה כלי משחית יביא לבית הספר.....את כלי המלחמה שבנה עם סבא (עוד כשהישלה את עצמו שיתחפש לאזוג מההוביט, שלו מגיעה רשומה בפני עצמה), או חרב שקיבל מתנה מחבר קרוב קרוב שגר עכשו רחוק רחוק שהכין את החרב לגמרי לבד. (מרשים ביותר בהתחשב בגילו...בן 11).

בסוף נבחרה החרב....וכך הוא צעד בפורים. 

כל הגשם שלא ירד כל החורף הזה התנקז לו ליום התחפושות בפורים שהפך להיות היום הכי קר וסוער כמעט השנה......הילדים קפאו מקור וסרבו כמעט להסתובב עם התחפושות..וברחו לכיתות. 

אני הייתי מאושרת מהתאורה הנפלאה שהביא עימו הגשם.....והרי התוצאה לפניכם.....

ארלקינו

וידוי קטן, השנה הייתי ממש קרובה לומר עזבו אותכם מהכנות ארוכות, בואו נקנה תחפושת בחנות. אך מכיוון שמסורת מסוג זה בביתינו לא נוטים לשבור כל כך מהר וכן אחרי שהצבנו רף כזה גבוה של תחפושות קצת קשה לסגת ממנו. מצאתי את עצמי נוסעת עם התופרת הצעירה לנחלת בנימין לחפש בד. הרי מלאכת התפירה לפחות של הארלקינו הועברה מידי, אז ממש לא היה לי תירוץ למה לא לתפור. (סתם כי לא בא לי....לא עבד)

כמובן לא לפני שהזהרתי את התופרת הצעירה (שבאה מצוידת בסקיצות פלוס תמונות די מדויקות איך בדיוק היא רואה את הארלקינו שלה), שאין סיכוי שבעולם שנמצא בד כמו שיש בצילום. עשינו סיבוב ראשוני בנחלה...כמובן שלא מצאנו בד שאפילו עמד ליד זה שהיא רצתה. לא בצבעים, לא בטכסטורה וגם לא בסוג המעוינים.....ואז הגיע הסיבוב הנוסף שנקרא לו "חזרה למציאות"- זה המבחר, ועם זה עלינו לעבוד. מצאנו בד לייקרה עבה במיוחד משובץ בשחור לבן. מלאכת התפירה הופקדה על התופרת הצעירה, שכהרגלה בשנים האחרונות, הלכה פעם בשבוע לחוג התפירה שלה ושקדה על התחפושת. (ובינינו אחרי הזקט של חיילת הבדיל....החצאית הזו היתה קלי קלות עבורה). 

נבחרה גיזרה של חצאית בלון, עם שתי שכבות. בכדי שלא יהיה קשה לתפור את כל שכבות הלייקרה העבה....בחלקה הפנימי חצאית הבלון עשויה מבד סטן דק. את הגימור הסופי השאירה התופרת הצעירה לידיהם של "צמד חמד"...שיבואו ויאמרו איך בדיוק לנפח את החצאית. אני הופקדתי על תפירת החולצה....ואת כל שאר המלאכה תחת הנחיות של המתכננת/תופרת הצעירה השארנו לצמד חמד. טול לבן דק נקנה לשם הצוארון וקישוטי הידיים. ביום שבת האחרון הגיע צוות החילוץ שלנו צמד חמד, ניפחו את החצאית, עשו תפירות אחרונות, חמד יצרה צווארון וכובע לבד אדום שהודבק על קשת שיער....עלי הפקידו לעשות את צווארוני הידיים....ותפירה של כפתורים אדומים על הגרביים. הפעם תחפושת מינימליסטית יחסית אבל בטוב טעמה של התופרת המעצבת הצעירה.....

מלאכת האיפור והשיער הופקדה על אחותה הבכורה של התופרת הצעירה....(זה נחמד שהם גדלים ואפשר להאציל סמכויות) שנאלצה לקום ממש מוקדם לשם כך. 

מזג האוויר הסגרירי בתוספת שעת בוקר מוקדמת רק הוסיפו יופי לתחפושת הנהדרת הזו והרי היא לפניכם.....

חיילת הבדיל

 וידוי קצר-הרשומה הזו נכתבה לפני שנה, אך משום מה לא הוצאה החוצה עד כה. אז אל דאגה....התחפושות שלנו מבית היוצר  פורים 2014 עדיין לא מוכנות, אם נדייק, חוץ מאחת שיודעת למה תתחפש..השאר בכלל לא בטוחים למה יתחפשו. אך מכיוון שזו שהולכת להיות מוצגת בפניכם היא לטעמי אחת השוות...מגיע לה כבוד בטרם תבוא אחותה במודל 2014 וזו תאלץ להזדקן בארון.
 התחפושת הכי מייגעת, הכי מתסכלת, הכי קשה לתפירה, אבל גם הכי מלמדת גם מקצועית וגם לימדה שעור לחיים...שנתפרה בקרב משפחתינו עד כה.

אשתף אתכם קצת באיך מתבצע התהליך בכל שנה וגם השנה.....

כל שנה כחודשיים שלושה לפני פורים....מתחילים לחשוב למה מתחפשים....

השנה, בעוד קפטן אמריקה שעשה עלייה היה מאד החלטי בעניין בחירת התחפושת, בקרב בנות המשפחה לא צץ שום רעיון.

חשבנו וחשבנו....ועוד קצת חשבנו....

חיות כבר תפרנו מספיק.....

אנחנו תמיד מנסים לחשוב על רעיון שטרם נראה מכיוון שיש בכל שנה כזה שפע של תחפושות לקניה, משתדלים לחשוב על רעיון שטרם הפך לנחלתם של מוכרי התחפושות למיניהם.

ולא תמיד אנחנו מצליחים.....

פתאם צץ במוחי רעיון.....דמות מאד אהובה עליי....חייל הבדיל.

אולי תתחפשי לחייל בדיל שאלתי??? והראיתי לה בובת עץ בגודל של 15 ס"מ שיש לנו בבית...כזו.....

חייל הבדיל למי שאינו יודע הוא שמה של אגדת ילדים שנכתבה על ידי הנס כריסטיאן אנדרסן. האגדה מספרת על נדודיו של חייל הבדיל הקטן וקטוע הרגל מתחילת דרכו על שלחן מתנות יום ההולדת דרך החלון ממנו נפל לחצר ועד לשובו בבטנו של הדג ופגישתו עם רקדנית הנייר אהובת ליבו. יש המכירים דוקא את גרסת הבלט שעובדה על ידי גורג בלשטיין לצלילי מוסיקה מאת ביזה. (אלו היו שתי דקות על חייל הבדיל)...

לשמחתי הרבה הרעיון שלי התקבל בברכה והתחלנו בחשיבה משותפת ממה תהיה בנויה התחפושת.

היה ברור שהמרכיבים העיקריים של התחפושת יהיו הזקט והכובע....

מכוון ששנה שעברה התחלנו מסורת בה שרביט התפירה של התחפושת עבר ממני אל המתחפשת...היא זו שנאלצה להתמודד עם תפירת הזקט.

הבנתי שמשימה מאד מאד מאתגרת מוטלת עליה...והצעתי..אם כבר משקיעים כל כך הרבה: זקט מחויט עם פנסים קדימה ואחורה לפחות נתכנן אותו כך שתוכלי ללבוש אותו ולהנות ממנו כל השנה.

המשימה הראשונה היתה שיטוט בנחלת בנימין וקניית הבדים המתאימים. בד אדום נוקשה ביותר (טעות גדולה) לזקט, בד כחול גמיש למכנסיים ושאר מיני חבלים, גדילים, וסרטים לכל השאר.

במשך למעלה מחודשיים, פעם בשבוע פקדה ביתי את חוג התפירה השבועי שלה למשך ארבע שעות רצופות.

בתחילה נלקחה גזרה מבורדה, לאחר מכן נתפר מעיל סקיצה...עם שרוולים והכל.  מכיוון שהגיזרה נועדה לבד גמיש ביותר ואילו הבד שקנינו יכול היה לשמש כמפרש לאוניות מרב שהיה קשה ועמיד.....היה צריך להמיר את הגיזרה.

והיו תסכולים לאורך כל הדרך.....הבד קשה מדי...אז הפנסים לא יוצאים מושלמים (אז מה אם זה כמעט בגד ראשון שאני תופרת ואז מה אם אני  עוד לא בת 14.....), הידיים והאצבעות כאבו ונפצעו מרב שהבד היה כל כך קשה עד כי אי אפשר היה להחדיר בו את הסיכות. בכל שבוע הועמסה מכונת התפירה שלי על האוטו בדרך לחוג התפירה....(יש הרבה מכונות בחוג התפירה....) אבל בכדי לא לבזבז זמן, שחלילה לא תהיה מכונה פנויה. וגם פה נחלנו תסכולים....פעם ראשונה נסחבה המכונה....וכשרצתה להשתמש בה....הלך לאיבוד הסטופר של החוט. מזל...בסוף נמצא באוטו של סבא....פעם שניה נסחבה המכונה, נפלה הרגלית של המכונה שמחזיקה את הבד למכונה (בחיים היא לא נפלה קודם)....בקיצור....תסכולים על תסכולים.......

שיא התסכול היה כשמדדה ביתי סוף סוף את המעיל לראשונה....ואז חשכו עיניה....השרוולים היו ענקיים ונפוחים...וכלל לא עלו בקנה אחד עם מה שדמיינה....היא באה הביתה עצבנית, זרקה את הזקט על הספה ואמרה....כל כך הרבה עבודה....ובסוף זה יוצא כל כך מכוער.....כמו גלימה של מסיימת קולג', ציטוט שלה: אני מתביישת ללכת עם זה ולומר שאני תפרתי את זה".

לא עזרו שיחות ההרגעה שלו......שמי שלא מנסה לא טועה...וככה לומדים ואולי אפשר לתקן......היא כבר היתה קרובה להטיס את המעיל הזה לכל הרוחות......

בשלב הזה הבנתי שעליי להתערב....אבל הידע שלי בתפירה לא ברמה של לתקן שרוולים של זקט מחויט. למזלינו  , באה לעזרתינו חברה שבהשכלתה למדה עיצוב אופנה.....נתנה הוראות, באה אלינו...פרמנו יחד את השרוול, גזרנו, הקטנו.....היא שמה סיכות ונותר רק לחבר.....

הבנתי שסף התסכול של ביתי לא יאפשר פישולים נוספים ואמרתי לה עכשו אני אתפור את השרוולים....(אבל אז זה ייחשב כאילו את תפרת אותו ענתה ביתי...לא אמרתי...את כבר תפרת דגם ואחר כך את הדבר האמיתי אני רק מתקנת). התישבתי לתפור את השרוולים....ואחרי שסיימתי שרוול והפכתי.....הפעם חשכו עיניי שלי לגלות שתפרתי את השרוול הפוך.....שוב פרמנו את השרוול שוב חיברנו עם סיכות....הפעם בדקתי טוב טוב....שוב תפרתי ...וזה כבר ממש לא נעים לספר...אבל שוב תפרתי הפוך...בשלב הזה כבר אני הייתי קרובה להטיס את המעיל לכל הרוחות....סימסתי לחברה שעזרה שאנחנו במצב נואש....והיא החמודה אמרה תביאו אליי אני אתפור לכן......מזל גדול כי באמת כבר היינו שתינו על הקצה.....

הלכתי לחברה, והיא תפרה את השרוולים .

ומי שלא ראה את פניה הקורנות של התופרת הצעירה כשמדדה את הזקט המתוקן...לא ראה שמחה מימיו......

החלטתי שאני אתפור את המכנסיים ציק צק.....בכל זאת היא תפרה במשך עשרות שעות......

ואז סוף סוף התפנינו לכל שאר האביזרים הנלווים.....היה ברור שאנחנו מזמינות את צמד חמד להכנת הכובע והכותפות.....אבל היינו צריכות לעשות השלמות של קניות....

שמנו פעמינו העירה.....קנינו בד דמוי עור בצבע שחור לכותפות....בהתחלה קיללתי בלב את המוכר שסרב למכור לי פחות מחצי מטר בשביל שתי כותפות מסכנות....לאחר שנעשה שימוש בבד דמוי העור גם לכובע וגם לידיות של מגן קפטן אמריקה בירכתי אותו...אז הקללה הוסרה.

היה ברור לנו איך צריך להראות הכובע אבל לא ידענו ממה נכין אותו...בהתחלה חשבנו ממש לבנות קונסטרוקציית ברזל ואותה לצפות מלבד.....אבל אז בדרך לאוטו באותה חנות זולה שיש בה עשרות פריטים לבית וצעצועים...ושאר מיני ירקות שקנינו את המגש למגן של קפטן אמריקה...פתאם בכניסה לחנות ראינו פח לניירות מצופה בבד מכוער עד אימה בצבע ורוד של ילדות...הפח היה במבצע ב 9.90 ש"ח...ואני ישר צרחתי בהתרגשות...הנה הכובע שלך...בול הצורה.....ובול הגודל.....קצת היה מביך לשים את הפח על הראש ולמדוד את הגודל.....אבל מה זה לעומת המציאה.....

מייד קנינו......

זה השלב בו נכנס צמד חמד לתמונה.....חמד הכינה את הכותפות.....אני מוקסמת בכל פעם מחדש מהיעילות והראיה התלת מימדית שלהם, מיד הכינו גזרה קיפלו, תפרו...חמד גם הכינה את הכיסויי שרוולים.....וגם היתה אחראית על האיקסים הלבנים....צמד היה אחראי על הכובע......ניסר, חתך הדביק......בשלב הזה אני עשיתי הסעה קטנה וכשחזרתי הופ הכובע היה מוכן......

הלילה כבר ירד צמד חמד נפרדו מאיתנו.......ואנחנו נשארנו לתפור את כל החלקים שעל הזקט.....

לא נעים לספר אבל רק התפירה של כפתורי הבד הלבנים לקחה שעות....והתיקתקים הנסתרים בכדי שהמעיל לא ייפתח...אז גם הבנתי עד כמה היה באמת קשה לעבוד עם הבד.....

פורים הגיע.....וחיילת הבדיל המקסימה...הסתובבה גאה בבית הספר......ואני עקבתי עם העיניים אחריה בגאווה גדולה....גם על הפרויקט שלקחה על עצמה, ונזכרתי בפורים אחר לפני יותר מעשור שהיתה בת 3 והסתובבה בגן הילדים כקרפדה גאה בין כל עשרות שמלות הנסיכות הורודות הלבנות והתכולות הנוצצות, גם עכשו הסתובבה עם המעיל האדום והכובע הגדול על הראש...בין כל החצאיות הקצרצרות והמחשופים שמכסים טפח ומגלים קצת יותר...והייתי כל כך גאה בה.....על המקוריות.....על הייחודיות...על היכולת להיות שונה מכולם ולעשות מה שבא לך....ולא ללכת עם הזרם.....

אז קבלו אותה....



גיבור על ישראלי

 אני מודה קצת התעייפתי מפורים...

ניגשתי השנה בפחות התלהבות למשימה.

אמנם היתה מגמת עליה מהשנה שעברה...שבה מיחזרנו לראשונה מזה שנים רבות רבות תחפושת, כן כן שמעתם טוב.

אחד מילדיי קופח (אהיה יותר מדויקת), הילד הזה שבתמונה....לבש תחפושת מלפני מספר שנים עם וריאציה קלה. נתפרו מכנסיים חדשים (בכל זאת קצת גבהנו מכיתה א ), התחפושת קיבלה תפנית אחרת ושם אחר ופורים עבר בשלום.

שחלילה לא ישתמע מכך שיש מקופחים יותר ומקופחים פחות.....גם לאחרים לא נתפרה תחפושת בשנת 2012. כפי שכבר הסברתי ברשומה הקודמת...הסנאית תפרה את התחפושת לעצמה....והזמינה את צמד החמד לשפצורים...כהרגלינו בקודש.

אבל עיזבו אתכם ממה שקרה בשנה שעברה....שהרי פורים 2013  חל השבוע....

אחרי נקיפות מצפון של שנה הייתי חייבת לפצות...אם כי לא בחשק רב....לאחר לבטים נבחר הנושא...פה אחד הפה של המתחפש...גיבור העל קפטן אמריקה.....

אני חייבת לומר שתחפושות מסוג זה טיפה מבאסות אותי...דבר ראשון לא נותנים לי דרור ליצירתיות, דבר שני מה כבר אני יכולה לחדש בתחפושת שכזו, דבר שלישי....מתאמצים ומתאמצים ובסוף לעיתים רואים בחנויות תחפושות ממש דומות....

לאחר עוד קצת מחשבה , בכל זאת כל הענין בתחפושות שלנו זה להיות מקורי.....המתחפש שלי החילט להמיר את דתו של גיבור העל ההאמריקאי ולהפכו לציוני נלהב.....קפטן ישראל. בהתחלה השלינו את עצמינו שאנחנו ממש מקוריים....אחרי שכבר תפרתי את החליפה הסתבר..שמישהו חשב על זה קודם....גירסה של קפטן ישראל קיימת ממזמן בעיתוני הקומיקס...באסה...

לשם תפירת חליפת גיבור העל נבחרו בדי לייקרה בגווני דגל ישראל (אמנם אני ראיתי בעיני רוחי חליפה מבד מבריק ומתוח כמו ויניל אלסטי...אך לפעמים דמיונות לחוד ומציאות לחוד....באין ציפור שיר....גם בד לייקרה יהיה זמיר).

בשלב הכנת המגן נקראו הצמד חמד אלינו הביתה....

קיבלתי הוראות מדויקות (מהמתחפש כמובן) איך אמור להיות המגן, עליו להיות קמור ומבריק. שוב חזרה למציאות...לא מצאנו משהו קמור....והחלטנו ללכת על מגש עגול  ממתכת, בגודל המתאים (נתנו לי הוראות גם לגבי הגודל של המגן). הרעיון המקורי היה לצבוע אותו בצבעים מטאליים, קניתי צבעים וחומר מקשר, לקשר בין המתכת לצבע.....אבל לאחר נסיון צביעה של כמה שכבות של צבע....כאשר התוצאה היתה די מזעזעת ובהחלט לא משביעת רצון, החלטנו על שינוי טקטיקה.

שוב שמתי פעמיי לעיר הגדולה לקנות חומר נוסף לצפות את המגן..אני רציתי לצפות תחילה בלבד (אבל זה לא עונה על הדרישה מבריק) ולכן קניתי גליונות טפטים הולוגרמים מבריקים שיעשו את העבודה. לאל אלאה אתכם בפרטים ובייסורים אבל די קשה לעבוד עם טפט שהיה מגולגל, לגזור ממנו עיגולים וכוכבים כשהוא כל הזמן מתגלגל חזרה.

על המסכה היתה אחראית חמד....על המגן וכל האזורים שלו על מנת שיחובר ליד גיבור העל...צמד.....

הדבר היחידי שלא היה ביכלתינו לעשות אפילו בידי זוג הקוסמים צמד חמד היה לגרום לקפטן ישראל להפוך לחסון ושרירי בשבוע ימים. ניסינו לשכנע אותו לשתות חלבונים כל היום ולהרים משקולות (או השד יודע מה הם לוקחים כדי להתנפח), אבל הזמן היה קצר מדיי...

אז קבלו את הגירסה הצנומה והספורטיבית של קפטן ישראל.

שכשלבש לראשונה את החליפה אמרנו שהוא יכול לדגמן את תלבושת השחיינים העתידית של נבחרת ישראל בשחייה לאולימפיאדה 2016...אז חברת ספידו...בבקשה תזכרו למי להעניק את זכויות היוצרים.

מזל שהיה חם מאד בפורים...כי לא היה סיכוי שבעולם שאפשר היה להכניס גופיה חמה מתחת לחולצה שבטעות הצרתי כל כך את שרווליה עד כי כמעט לא עלתה על קפטן ישראל....שממילא לא היה כל כך מנופח.

נגמרו בדיבורים והיגיע תורן של התמונות.....

גיבור העל כרגיל נכנס לגמרי לתפקיד...אחרי זה הוא מתפלא למה אני רוצה לצלם אותו כל הזמן....("אבל למה אותי את רוצה כל הזמן לצלם ? הוא שואל")....אני חושבת שהתמונות מסבירות למה תענוג צרוף לצלם אותו.....יש אנשים שקופאים מול מצלמה (אני למשל), ויש כאלו שפשוט זורמים איתה לגמרי....

אז נכון שלימדו אותי לבחור.....אבל היו כל כך הרבה תמונות יפות.....אז הייתי חייבת.....

משפחתי וחיות אחרות....

 התחפושות האהובות עליי ביותר הן תחפושות של חיות....הן תמיד רכות ונעימות וכיף לעבוד עם הבדים שלהן. עם השנים כבר יצא מבית היוצר של משפחתינו גן חיות שלם. החל מאריה מלך החיות וחיות טורפות אחרות כגון נמרות, (כן היו לנו שתיים) עבור לחיות בית רכות וקטנות כגון האפרוח, עוד חיות שגם לפעמים אנו רואים אותן על מפתן הבית גם רכות אם כי פחות מזמינות...הקרפדה, חיות שליד הבית דוקרות כמו הקיפודה (כמעט ושכחתי אותה אחת האהובות עליי) גם חיות דמיוניות היו לנו: הדרקונית של שרק (סוג של חיה), חיה מהמיתולוגיה המינוטאור. מקווה שלא שכחתי אף חיה.

החיה האחרונה מבית היוצר שלנו היתה סנאי מודל 2012 (ברור שאני לא מראה עדיין את תחפושות מודל 2013 מי שקורא בבלוג יודע כבר שחל צו איסור פרסום עליהן בטרם ישוחררו לאוויר העולם ביום ההתחפשות). אבל בכל זאת...עברה שנה ועדיין לא הראיתי את התחפושות של השנה שעברה...אז באמת הגיעה העת לפני שזה ממש יהיה לא רלוונטי.

עוד אני חייבת להוסיף שכבר שנים אני חולמת שמישהו מבני משפחתי ירצה להתחפש לחיה מאד מסוימת (ממש יש לי תחפושת מוכנה בראש) שיש ממש בכל בית, לרב יותר מאחת, במיוחד אם לא מרבים לרסס ובעונות מסוימות, לא אהודה במיוחד ולכן כנראה ההסתייגות ממנה....אתם יכולים רק לנחש מהי.....אולי פעם מישהו יסכים סוף סוך להתחפש אליה....

זו היתה השנה הראשונה שכמעט וישבתי רגל על רגל לפני פורים, לראשונה החליטה בעלת התחפושת עצמה (זו לא היא המצולמת פה), לתפור בעצמה את התחפושת...איזה כיף לי. לאחר שיטוט מסורתי בנחלת בנימין נבחרו הבדים בגוונים הנכונים, והמחופשת עצמה עמלה שעות על גבי שעות בתפירת האוברול האפור.....

כמובן שבשלב הבא הוזמן הצמד חמד (איך לא???), להכנת האקססוריז שכללו כובע בלוט וזנב מהמם.

אין מילים בפי לתאר בכל פעם מחדש את ההתרגשות שלפני הכנת האקססוריז....ואת ההתפעלות בכל פעם מחדש מהקוסמות של צמד חמד...הם בכל פעם מצליחים להפתיע אותנו ביצירתיות שלהם וברמת הגימור וההשקעה....

עכשו כשפורים חדש בפתח אנו כבר עמלים על התחפושות מודל 2013......

נגיעות אחרונות של פינישים אחרונים....והן כמעט מוכנות......

 אז מבט אחרון למודל הקודם.....

צברים באים....קוצניים במיוחד

בשל חוסר המוטיבציה הכללי שתקף אותי בפורים הנוכחי, חזרנו לבקשתו המקורית של "הצבר", מכוון שהודעתי לו ולאחותו, שאין לי אפילו כח לחשוב איך אני מתמודדת עם הדרישה האחרת שהתחלפה אחרי הצבר, חזרנו בסופו של דבר לצבר. הוקל לי שהבנתי שהפעם נעשה תחפושת בסימן זכר ונקבה צבר וצברית.

בבוקרו של יום רביעי לפני כשבועיים או שלושה, הייתי אמא בלתי חינוכית בעליל. אני הייתי צריכה להיות לזמן קצר בתל אביב, חשבתי שזה יהיה זמן נהדר לשים פעמינו לנחלה לקנות בדים...ולשוטט . בהתחלה עוד חשבתי לעצמי, איך אני חוזרת הביתה בזמן לאסוף את "הצבר", עד שהבנתי שיותר קל יהיה לקחת אותו איתי. וכך התישבנו לנו במכונית, צלחנו את הפקקים הנוראיים לעיר הגדולה.....והיידה לשוטטות. פה אני חייבת להתוודות, שמילא לשוטט עם "צברית" (אתם מבינים שבשלב הזה היא לא היתה עוד צברית...כי בכלל לא קנינו לה עוד בדים...אני רק קוראת לה כך ברשומה זאת), שאוהבת בדים וענינים שכאלו.....אבל לשוטט עם "צבר" ממין זכר, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מבחינתו כמובן זה היה לקנות את הבד הראשון שרואים וגמרנו. אבל לא אנחנו הבנות....שפינטזנו על פליז מצבע מסוים, אחרי שחרשנו את הנחלה לאורכה ולרוחב, היבנו שעלינו להתפשר....ורק אז רכשנו את הצבע החלופי. יאמר לטובתו של הצבר, שמאוחר יותר במסעדה, כשהוא אמר: אמא כואב לי הגרון (משפט די שגור במשפחתינו) הבנתי שהיו לו נסיבות מקילות להתנהגותו הבלתי סבלנית בעליל.

בקיצור, ארבעה מטר של פליז ירוק זית ועוד מטר של לבד כתום....והיינו מרוצות יחסית . עשינו עוד כמה רכישות של בדים אבל זה כבר לסיפור אחר לגמרי.

הפכנו את כל היום הזה ליום כיף שכלל, סרט, מסעדה וחזרה הביתה למלאכה.

עבודתו של צוות העשיה הפורימי המשפחתי שלנו נעשית בכמה שלבים תמיד.

השלב הרעיוני- "צמד חמד" מגיע....נזרקים הרעיונות, איך, מה , אלו בדים צריך, ואלו עזרים טכטיים נוספים עליי להכין?

הדילמה הגדולה היתה ממה נכין את הקוצים? שיראו מאיימים אך יחד עם זאת לא יהוו נזק.

השלב השני - קניית הבדים (ראה כל תחילת הרשומה)

השלב השלישי - הכנת בסיס של הבגדים - שמלה עם שרוולים, חולצה עם שרוולים ומכנסיים (בלי שרוולים)

התיעצות קצרה - עם נתינת הוראות מדויקות מצד צמד החמד כיצד להכין את הפירות של הצברים (סברסים).

השלב הרביעי - הפינישים והכנת האקססוריז.....זה השלב המרגש ביותר בו התחפושת לפתע קורמת עור וגידים.......

אחרי זה היו עוד הרבה ישיבות להדבקת הקוצים....עבודה מעצבנת....ואיטית עד מאד.

קיבלתי גם הצעה ללכת לחפש ציפורים שישבו על הסברס.....והרי התוצאה לפניכם.

כיאה לתחפושת פליז חמה במיוחד, היה יום שמשי וחם מאד......הצבר חזר הביתה עצבני ונוטף מים וכבר במכונית הוא העיף את התחפושת מעליו. אני שוב בדרך לא חינוכית איימתי...שאם הוא רוצה תחפושת תפורה בשנה הבאה....אז לפחות שיסכים להתחפש איתה פעם אחת לפחות שיהיה תיעוד. מזל שהצברית קצת פחות רגישה לחום.....אבל אולי זה הזמן חשוב על שינוי הבדים לפורים בעקבות ההתחממות הגלובאלית של כדור הארץ .

השבוע שהייתי בנחלת בנימין ראיתי בחנות בדיוק את צבע הפליז שרציתי מלכתחילה....תודו שזה טיפלה מעצבן.....אבל....כשהעפתי בו מבט שני הבנתי שטוב בחרנו עם הצבע הירוק זית.......אני מרוצה......

אז מה היה לנו פה? צבר וצברית מטיילים בפרדס ועל רקע הפריחה היפיפיה של החרציות בשדה שמול הבית.

ואחת הציפורים שנחה לה בין הקוצים. ומבט אל הקוצים.....

ומבט לעבר הפרות הכתומים.... ועוד כמה זוויות....

והתמונה שפורסמה בפורום טכסטיל וליבוד.

לבושתי אינני יודעת להכין קולאז ולכן נאלצתי בלסתפק בתמונה בודדת שלא כל כך מייצגת.

ותודה לכל אחת מהמגיבות על התחפושת של הבובה על קפיץ, בשל חוסר ידע טכני אינני יודעת כיצד להגיב אחרי כל תגובה ותגובה....אלא רק אחרי האחרונה שבהן. אבל שתדעו שאני מאד שמחה על כל תגובה.

ותודה ענקית ל"צמד החמד" שהשנה במיוחד, כמו גם בשנים עברו, עשה רבות במלאכה...וממש הציל אותי השנה.....אלמלא הם...אולי עוד היינו קונים תחפושת בטויס אר אס.....ומדירים שינה מעיני הילדים.

התמונה הפותחת של הרשומה היא האהובה עלי במיוחד, משהו בצבע החאקי בתוספת העמידה והמבט הצה"לי הזה שבו את עיני, יש לי ממש לנגד עיני תמונה של חייל של פעם....שאני חייבת למצוא לראות אם היא באמת דומה לו או שזה רק בדמיוני.....(כמו הקטע שלך יעל עם הסרט בירדי.....והקיפוד המצונף....)

אז כבר נגמר פורים והאביב כבר ממש כאן...וראיתי היום בדרך הביתה שדה מדהים של פרגים שאלך לחפש את הגישה אליו, כדי לטעום מהיופי הזה לפני שייבש. אם אצליח......תהינה תמונות בהמשך.

בובה על מפתח

אני חושבת שדבר כזה עוד לא קרה במחוזותינו זה שנים רבות. מעבר לעובדה שכבר ציינתי שהייתי חסרת מוטיבציה לחלוטין להכין תחפושות השנה, על זה התגברתי בסופו של דבר בעזרתם של "הקוסמים" צמד חמד. מה שהיה יותר מטריד....שמספר ימים בודדים בטרם חג פורים התדפק על דלתינו.....לא היה עוד שום מושג בקרב "הנוער" למה היא עומדת להתחפש. היו רעיונות מספר לתחפושת משותפת עם חברה.....זמן רב עוד לפני פורים.....בסוף הענין ירד והחברה שאלה אם אולי תרצה להתחפש לבד שהרי אצלינו במשפחה מתיחסים ברצינות רבה לפורים. עכשו היא נזכרת אמרתי.... שלושה ימים לפני פורים כמה ברצינות אנחנו יכולים להתיחס? חשיבה משפחתית הולידה את רעיון הבובה על מפתח. אבל איך יוצרים תחפושת, כשזמן כמעט ואין....וגם חשק לא כל כך. דבר ראשון קוראים לדודים למשימה: "אני צריכה מפתח...אתם יכולים לעשות לי?", כשנענתה בחיוב יכולנו להמשיך לחשוב. הפעם ידעתי שהבחירה והסטיילינג יצטרכו לעשות את העבודה. שיטוט בנחלת בנימין ביום שלישי (שאולי עליו אספר ברשומה אחרת), הוביל לקניית בד טריקו מנוקד ביום שלמחרת. אליו התווספה קניית חלצה בדרום תל אביב, עם צוארון שהתאים בול לבובולינות. מה שנותר היה למצוא גרביים מתאימים....ויאללה לעבודה.

תפירת החצאית לא ארכה זמן רב, אני חושבת שהכנת הגיזרה לקחה יותר זמן (כבר אמרתי שאני מאלו שעושים את החיים קשים), מכיוון שכשעשיתי את הגזרה לא לקחתי בחשבון שבד טריקו נמתח יתר על המידה.....היה צורת בהקטנה ועוד הקטנה ועוד הקטנה בשיטת הסלמי.....(או לחילופין יישור עוגה עם הסכין....)עד שהגענו למידה הנכונה. בכדי ליצור צורה כלשהי תפרתי לחלק העליון של החצאית בד מטריקו לייקרה. פה המקום לשתף, שכדאי במצבים כאלו לקנות חוטים אלסטים למה???

כי אחרי מדידה ראשונה של החצאית שכל התפרים נפרמו במהלך הלבישה....הבנתי את הענין שלקנות בד אלסטי זה לא מספיק אם אין חוט שכזה. התעצלתי לרוץ לקנות חוט , במיוחד שהיה כבר היום שלפני פורים, והיו לי עוד סיומי שתי תחפושות על הראש. הסתפקתי באזהרות כגון תלבשי את החצאית מלמעלה ודיר באלאק את קורעת אותה שוב. האיום עבד. והחצאית נותרה שלמה במדידה השניה.

לפנות ערב הגיע "צמד חמד" ובידיו המפתח, מדהים ומוזהב, עשוי להפליא כמו תמיד....ומה שנותר היה לחבר לו גומי כדי שיישב במקומו על הגב. וזהו בעצם כל התחפושת. נקשרו קוקיות אדומות, ואיפור של בובה עם ריסים מלאכותיים, ותמה המלאכה.

לכשחזרנו בשישי מבית הספר....שדה החרציות שליד הבית קרא לי לבוא לצלם את התחפושת כשהוא ברקע......אז הנה התוצאות.

ומזווית קצת שונה....

השילוב הזה, של הנקודות עם הפסים אדום לבן, עם החרציות והנעלים הירוקות והדוגמנית שכל כך משתפת פעולה, לא נתן לי מנוח ולא הפסקתי ללחוץ על ההדק.

וחבל שאי אפשר לראות כמה יפה היא רוקדת כשמפעילים אותה.....נותר רק לדמיין.

הרשומה הזו נכתבה לפני מספר ימים וחיכתה בשקט בשקט....עד שיותר לה להתפרסם....מסתבר שכמו תמיד לא קראתי את האותיות הקטנות, ומיד עם פרסומן של התחפושות בפורום טכסטיל וליבוד ניתן היה לפרסם בבלוג. טוב אז מוטב מאוחר מלעולם לא.....קבלו תחפושת ראשונה.....שתיים נוספות בדרך......

מיטה חדשה וחברים ותיקים

מיטה חדשה מאיקאה בתוספת תאורת אחר הצהרים מופלאה שיש אך ורק בחדר הספציפי הזה, בתוספת העובדה שפורים מתקרב...הוו יחדיו מקור מצוין להכנת שעורי הבית דוקא על המיטה שהורכבה רק השבוע וזכתה היום להערות מסוג: " מה זה המיטת בית חולים הזו???" , לא פעם ולא פעמיים (בעצם שלוש פעמים אבל מי סופר). ובעצם יש אמת בכך שהאפרוח עם הידיים הנעלמות הנראה כמו כפות בכותונת משוגעים, דוקא הולם את מיטת "בית החולים" או שמא "מיטת המשוגעים" הזו , ומכאן שהצלחתי להשיג את מה שרציתי להביע....

אז בינתיים זוויות הסתכלות חדשות על "חברים ותיקים" במיטה חדשה....

בברכת פורים שמח....ועד לצאתן לאור של תחפושות מודל 2011......