הלו דויילי 2

ההחלפה השניה אליה נרשמתי בקומונת פרידה ונומה היתה החלפת דויילי. אני חייבת להודות שעד להרשמתי להחלפה בכלל לא ידעתי שככה קוראים למפיות הללו, לא המקוריות הסרוגות ולא לאלו מהנייר. נמענת ההחלפה שלי היתה אמאענת אשר אינני מכירה אותה כלל וכלל. אמנם היה צירוף מקרים משעשע שבמפגש פורום שהתקיים בכפר הס עת החלפנו כריות ריחניות לארון, מכל הבנות שהיו בפורום והיו די הרבה, אמאענת היא זו שקיבלה את השקית הריחנית שלי.... אך כמובן שמפאת הסודיות לא אמרתי לה על זה כלום. ניסיתי לדלות אינפורמציה לגבי טעמה של ענת במפגש מבנות שמכירות אותה ונאמר לי " נראה לי שאתן באותו הראש ואל דאגה נראה שתקלעי לטעמה... עם זה יצאתי. חזרתי הביתה וחיפשתי קצת במחשב אמנם אין לה בלוג, אך נכנסתי לפליקר שלה שם למדתי כי היא חזקה מאד בתפירה ובבובות וולדוף ( מקווה שאייתתי נכון את השם), אי לכך החלטתי לשנות כוון ודוקא ללכת לכוון בו נראה לי שאין לה נגיעה, ושבכלל לא קשור לתפירה ובדים. הרעיון נהגה די מהר, משהו שקשור למסגרת. אני חייבת להודות שבשלב המעשי נתקעתי, התחלתי לעשות כמה נסיונות להפוך את הדויילי לשבלונה, הרעיון היה מוצלח, הביצוע בחלקו גם כן, אבל לא הצלחתי לקבל את התוצאה שהיתה לי בראש בשל בעיות טכניות ונטשתי את רעיון השבלונה. אחר כך החלטתי לשבץ את מפית הדויילי בתוך הפספרטו של המסגרת, בתחילה בחלקים די גדולים ושוב גזרתי וניסיתי.... לא הייתי מרוצה מהתוצאה ושוב התחלתי לחשוב על פתרונות אחרים. לבסוף הגיעה ההארה.... לגזור מתוך הדוייליס פרחים ואיתם לקשט את הפספרטו שעל המסגרת.

כבר בבחירת הכנת המסגרת היה לי ברור אלו תמונות אשים בתוכה. אלו הן תמונות ילדות של אימי מראשית המדינה עת היתה בין הילדים הראשונים של קיבוץ אי שם בצפון מעל קרית שמונה. כבר שנים כשאני מתבוננת לעיתים באלבומיה של אימי אני מודה לדודה הצלם, שההשאיר לה ולנו תמונות יפיפיות ששכאלו, שכלל אינן אופיניות לזמנו. בהתאם לתמונות המיושנות בגווני חום, צבעתי את המסגרות. אז אולי אתן לתמונות קצת לדבר....



מבט מקרוב, לפרחי הדויילי הגזורים ולנייר הקראפט ששימש כפספרטו.


כמובן שהבהרתי לאמאענת שהיא יכולה להשתמש בתמונות כפי שהן כתמונות וינטג', או לחילופין להחליף את הצילומים בצילומים אחרים כרצונה. לי בכל אופן יש חברה שתמונה של אימי מקשטת את הסלון, הרבה אחרי שהתמונה התקבלה.


שימו לב לאוברול ולקשר הנפלא שלו בגב, מה שלא רואים בתמונה הם מכנסי הבלון של האוברול, שממש חזרו לאופנה בזמן האחרון.

ומבט לעבר הישיבה "האלגנטית" ונעלי "השבת".

הלו דויילי

אתמול בערב הייתי במסיבה של קומונת פרידה ונומה בכפר הס. מדובר היה במסיבת סקראפ ועל אף שסקראפ הוא לא אחת מההעדפות הראשונות שלי ביצירה אפשר אפילו לומר שאני כמעט ולא מתעסקת בזה, שמחתי מאד לבוא, להכיר עוד פרצופים מאחורי הבלוגים והכינויים ( פרצוף אחד שסקרן אותי במיוחד), ובכלל סיבה למסיבה ליציאה... ולמידה....והשראה ליצירה. מכוון שהגענו באיחור אלגנטי של מחצית השעה, הגענו הישר לענינים, ואת ההחלפה שהכינה עבורי וולולו ונשלחה דרך עופרה הכנסתי לתיק בתחילה, במטרה לפתוח אותה כשיהיה יותר זמן אחרי שייגמר האתגר. מכוון שהלו"ז היה צפוף למדי (6 אתגרים), היה פרק זמן קצר מאד בו יכולתי לפתוח את העטיפה המקסימה (אני מאד אוהבת גמדים...) שכבר הוותה רמז דק לכך שאוהב את ההחלפה ולהציץ במתנה. וולולו הכינה עבורי במסגרת החלפת דויילי כיסוי לכרית בגודל 50 על 50. ואיך אני אנסח את זה ....היא פשוט קלעה בול. לא יכולתי לבקש עבורי מתנה יותר מתאימה. מה שהיה עוד נחמד במתנה שבכל פעם גיליתי עוד פרט ששבה את ליבי. החל מהבד האדום עם הנקודות, והשושנה (שבתחילה בכלל לא הבנתי שהיא רקמה אותה ביד, פשוט חשבתי שהיא לקחה מפית מוכנה, לקח קצת זמן עד שנפל האסימון (ואגב אני מאד מאד אוהבת רקמות ומאד מאד אוהבת שושנות) המשך במסגרת הדויילי שנותנת לזה מראה מיושן מקסים, המשך בכפתורי הקרושה הסרוגים..... ונחמד שבאור הבקר שלמחרת חיכתה לי עוד הפתעה, רק אז גיליתי שבד התכלת השקוף עליו נרקמה השושנה הוא בעצם עם נקודות לבנות (בלילה בכלל לא ראיתי את זה). אני קצת מצטערת שלא הראיתי את ההחלפה בחי לכל הבנות, זה נובע פשוט מביישנות , לא הכרתי הרבה מהבנות, וזה הכי לא אני לעמוד ולהראות לכולן. אבל המתנה כל כך שווה וראויה שאני קצת מצטערת שלא עשיתי כך. מיד כמובן בלילה כתבתי תודה ענקית לשולחת המתנה....ושאלתי אם היא קראה את העדפותי או הסתכלה בבלוג וכך הכירה את הטעם, או שסתם יש לנו טעם דומה מאד. כי היא כל כך קלעה, בכל פרט ופרט שהיא עשתה בהחלפה, ואני מאד בן אדם של הפרטים הקטנים, וזה גם לא כל כך פשוט לקלוע לטעמי.... אז אלפי תודות, וכפי שכתבתי לך, את לא צריכה להרגיש לא נעים שלא הגעת לאיקאה, מובן מאד בהתחשב היכן את גרה, ורק סיפקת לי תרוץ לנסוע לשם, וכבר על הבקר, שניים מילדי הודיעו שהם מצטרפים. כמובן שעל הבקר עת הבית קם, דבר ראשון הם שאלו מה הכנתי במסיבה וכסיפרתי שקיבלתי מתנה מקסימה ישר רצו לראות אותה והציטוט: "אמא זה כאילו את הכנת את המתנה, זה בדיוק מה שאת אוהבת" - אומר הכל. אז אמנם רציתי קודם לנסוע לאיקאה לקנות מילוי לכרית ואז לצלם.... אבל לא יכולתי להתאפק ומיד יצאתי עם המצלמה החוצה. הזדמנות נוספת לתרגל קצת עבודה על מנואל (צילום ידני), בתקוה שלא תצא מתסכלת. אז כנראה שהפריט עומד במקומו המשימה קלה יותר.... אמנם יצאו אי אלו תמונות לא מוצלחות, מטושטשות, אבל יצאו גם תמונות לא רעות. אז קצת תמונות בכדי לשתף בעבודה הנפלאה הזו... ואם בשעור צילום אני עוסקים אז אני רושמת גם את התנאים בהם צולמה התמונה עבור הלימוד שלי ועבור המורה....התמונה הפותחת צולמה במהירות 1/100 בצמצם 4.5 איזו 200.

התמונה שמלמעלה שמראה את הרקמה המדהימה ואת בד התכלת עם הנקודות צולמה במהירות 1/50 צמצם 5.6 איזו 200.

התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/50, צמצם 6.3 איזו 200

ויסלחו לי השתיים זו שלמעלה וזו שלמטה, שקצת קשה לי למצוא אותן עכשו במצלמה ( היא עושה לי ענינים) אז הן תשארנה אלומות.... בלי נתונים....

התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/125 צמצם 5.7 איזו 200

תקריב לכפתורי הקרושה המקסימים.... היה לי מאד קשה להגיע לחדות עם המצלמה...
התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/60 צמצם 6.3 איזו 200
אז כבקשתך וולולו עשיתי בוק שלם לכיסוי הכרית ונהניתי כמובן בכל רגע, אם התמונות קצת דומות זו לזו זה בגלל ההתלהבות היתרה. אולי אחרי שאבקר באיקאה אראה את מקומה החדש של הכרית, בטח על אחת מהכורסאות בסלון, היא תתאים שם בול.... למרות שעל הבקר כבר מישהי חמדה אותה לחדר שלה, ואמרה אמא תקני שתי כריות ותעשי גם לי אחת בסגנון הזה....

נ.ב פחות מ24 שעות לאחר ששלחתי בדואר אקספרס את ההחלפת דויילי שלי.... קיבלתי תגובה שהיא הגיעה ליעדה. אז עכשו יש אישור לפרסמה... בקרוב....