תלאות טלאים

משום מה בכל פעם שאני בוחרת בטלאים עוברות עליי תלאות....

אולי בגלל שהשורשים שלי שתי המילים הם בני דודים??? אולי בגלל שאני כרגיל אוהבת להקשות על עצמי את החיים??? ואולי זה סתם צירוף מקרים???

בכל מקרה את החלפת הפרידה בקומונת פרידה ונומה החליטו לעשות כ"החלפת משאלות". אני מודה שבהתחלה בכלל לא ידעתי מה זה....ולקח לי די הרבה זמן עד שכתבתי את משאלותיי שלי.

לעומת זאת היה לי קל הרבה יותר לכתוב מה אני רוצה להגשים.....רציתי להגשים הרבה דברים...תיק לסטטוסקופ, כריות לקישוט הסלון, לוח מודעות, ואפילו קופסא מטופלת ( אם כי אינני בטוחה שהטיפול שאני מתכוונת אליו זהה למה שבדרך כלל עושים בכוונה "מטופלת".

לכבוד היה לי לקבל את הגר (הגריטה), כמגשימת המשאלה שלה. הרגשתי כמעט כמו גמד השיניים שלנו שמסתובב אצלינו ברחוב ושם מתנות מתחת לכרית. הגר ביקשה כרית חמודה לסלון, לכששאלתי אותה על העדפת צבעים, היא ענתה שהיא אוהבת צבעים חיים: צהוב, ורוד, תכלת ובכלל מה שבא לי. ושהיא לא אוהבת אדום, סגול ושילוב של שחור ולבן....גם אני לא....כך שיצא טוב.

יכולתי לעשות מה שבא לי, אבל דוקא לתפור כרית עם סקלת צבעים שלא הייתי בוחרת כבחירה ראשונה שלי היתה עבורי אתגר. חוכמה קטנה יותר היא לעשות משהו על פי קריטוריונים שאתה נתת לעצמך, חוכמה גדולה יותר היא לעשות משהו על פי קריטריונים שנתנו לך, ושאתה תאהב מאד את התוצאה.

התחשק לי לעשות כרית טלאים (5 על 5 ) שתתאים לכרית 50 על 50 של איקאה. נבחרו תחילה הבדים, שניים מנוקדים, אחד פרחוני ואחד חלק בצבע קרם להרגיע קצת את הרעש....עשיתי לי סקיצה עם ריבועים שצבעתי אותם עם צבעי עפרון, לדמות איך יהיה שילוב הטלאים. התחשק לי לעשות רקמת צלבים, עשיתי אחת....לקח לי מלא זמן (אמרתי לעצמי...את לא נורמלית....איך תרקמי 6-7 ריבועים כאלה??? ) אבל קטעים האלו כמובן שאינני מקלה על עצמי...ואם החלטתי שאני רוצה רקמה דוקא...אז כדאי שאתיישב....וכך במשך כמה ימים רקמתי עוד ועוד שושנות....(שכל הזמן התפללתי שהחוט הורוד פוקסיה לא ייגמר לי באמצע העבודה....כי היה לי ממש קצת). כמה ימים אחר כך כבר היו לי 6 פרחים רקומים.....הבגדים כאמור כבר נבחרו (זה בדרך כלל השלב הכי קשה עבורי), כך שמה שנותר זה להתחיל לחשב גודל ריבועים (נכון כבר עשיתי כבר כרית 5 על 5), אבל מרב שאני מסודרת, לא שמרתי את המידות המדויקות....ולהתחיל בעבודה.

מכיוון שידעתי כי אני עתידה שבוע לפני מועד ההחלפה לקבל משלוחה מארה"ב עם גלגלת וסרגלי חיתוך (עד היום חתכתי במספריים), החלטתי להמתין.

בהתרגשות רבה הוצאתי את הגלגלת...והתחלתי לעבוד, ממש נרגשת מאיך שהחיים נהיו קלים פתאם, והריבועים ישרים, שזו היתה הפתעה מרנינה. אבל אל דאגה...את כל הזמן שחסכתי עם הגלגלת שילמתי עם ריבית. התחלתי לתפור את הריבועים...הרגשתי שהמכונה קצת מקרטעת לי, אבל לא ממש התיחסתי לעובדה....ועבדתי בסרט נע לחיבור 5 שורות של ריבועים. כשפרסתי אותם חשכו עיניי. התפירה היתה מזעזעת....והיה נראה כאילו הריבועים אינם מחוברים כמו שצריך. בנוסף לכך....ראיתי שלקחתי מקדמי היסטריה בנושא גודל הריבועים....ויצאה לי כרית "ענקית". לא נורא אמרתי...אולי נתקן את המעוות, נתפור עוד פס מצוד לתפירה המבאסת שיצאה לי ובכך אהרוג שתי ציפורים....גם אתקן את התפרים וגם אקטין את הכרית. שוב הספקתי לתפור כמה וכמה ריבועים עד שהבנתי סופית שטוב לא יצא מזה ושכדאי שאפסיק לתפור ועכשו.

ושאולי כדאי לערב יד מקצועית שתבדוק מה קורה למכונה המגמגמת שלי. מכיוון שהזמן היה קצר והמלאכה מרובה, הלכתי לחנות ברחובות שמוכרים ומתקנים מכונות שיבדקו מה הבעיה....והשארתי את המכונה לטיפול.

כעבור יממה חזרה אליי המכונה, מנוקה (ככה זה כנראה שמשאירים מכונה בחוץ בלי כיסוי ובלי שימון.....5 שנים...האבק שהצטבר עליה גרם לה לעבוד כמו הטרקטור של הדוד אהרון של מאיר שליו. והאמת שרק כשהיא חזרה וראיתי כמה היא עובדת חלק ונקי נדהמתי עד כמה התרגלתי לעבוד עם "הטרקטור המקרטע" ואפילו, אני מתביישת לומר לא שמתי לב. בשלב הזה כבר ידעתי את הגר...שכנראה לא אוכל להכין בזמן את ההחלפה..וקיבלתי אישור על כך.

אתמול הייתי אורחת במפגש פורום של צומת צבעים לכבוד בואה של זוהר לחופשת מולדת. גם שם היתה החלפת משאלות ומכיוון שזו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי כיצד היא מתבצעת, אמרתי לעצמי...ויהי מה את חוזרת הביתה ומסיימת את הכרית. ב 1:30 בלילה הגעתי אתמול מהמפגש. הטלאים כבר היו מחוברים וגם הרקמות, אז מה שנותר היה הוא לעשות לה את הגב והביטנה.....קטן עליי בהתחשב בעובדה שכל הבקר העברתי בלפרום את כל שורות הפסים הכפולות שעשיתי עם המכונה המקרטעת....ולתפור מחדש. (לפרום זה אחד הדברים הכי שנואים עליי).

עוד שעתיים של תפירה לתוך הלילה וב 3:00 לערך...הכרית היתה מוכנה. ואני הייתי גאה מאד בעצמי על שהצלחתי לעמוד בזמן ולהביא למחרת את הכרית להגר, כמובן שלא אתן כרית בלי כרטיס....אז גם הוא הוכן באמצע הלילה.

הדבר היחיד שהשארתי לבקר היו הצילומים (רק בגלל שאני אוהבת לצלם בחוץ וביום) והעטיפה. הספקתי בבקר להוציא את הכרית לסדרת צילומים, לקוות שהגשם לא ידחה את המפגש....כי אז הייתי ממש מתבאסת (בהתחשב בעובדה שישנתי 3 שעות בערך). ויצאתי לדרכי.

המפגש היה ממש נחמד...חבל שהקומונה נסגרת....

ישבנו, פטפטנו, צחקנו, החלפנו, נהנינו....תודה לאילאיל המארחת על בקר נחמד....ואני חושבת שכבר אמרתי מספיק והגיע העת לתמונות לדבר קצת במקומי.....

תקריב אל רקמת האיקסים.....

ועוד אחד......שאלו אותי איך אני רוקמת??? אני משתמשת בסלילי החוטים של dmc ואני משתמשת בחוט בודד (לא כפול), הרקמה יוצאת פחות צפופה יחסית. את הדוגמא לקחתי מתוך ספר שהבאתי מלונדון (אז כתשובה לשאלתך זוהר...הנה השתמשתי כבר בספרים אותו ספר שלקחתי ממנו את רקמת השובכים).

ככה נראית הכרית מאחור....

וככה היא נארזה והובאה להגר....

מקווה שלפחות את המשאלה הזו הצלחתי להגשים והלוואי והיתה לי היכולת להגשים משאלות ממש ממש גדולות.....

אנשי השלג

אני חייבת להתוודות....אחרי שנרשמתי בפורום טכסטיל וליבוד להחלפת קאואוי, ואחרי ששוטטתי די הרבה לחפש מה זה בדיוק קאואוי, (איך לעזאזל כותבים את השם הזה בכלל???) הגעתי למסקנה שאני בכלל לא כל כך אוהבת קאואוי. זה הרגיש לי קצת פלקטי מדי, כמו קישוטים על עטיפות של סוכריות זולות מסין (מקווה שאני לא מעליבה אף אחד...) הדמויות עם פרצופיהן היו דומות מדי...זו לזו ודי הרבה זמן חיפשתי למצוא קאואוי כלבבי. בו זמנית נרשמתי לשתי החלפות...החלפת הקאואוי בפורום טכסטיל וליבוד והחלפת רקמה בקומונת פרידה ונומה. מכיוון שנושא הרקמה שבה את ליבי חשבתי שבשתי ההחלפות אשתמש ברקמה, מה שבלבל אותי עוד יותר, היתה העובדה ששתי הנמענות שלי היו בעלות שם זהה. מכיוון שעבדתי על ההחלפות בו זמנית ובסופו של דבר עשיתי אותו מוצר...כרית...כל הזמן הייתי צריכה להזכיר לעצמי...איזו החלפה היא קאואוי ואיזו רקמה. ותאמינו לי זה היה מבלבל. מכיוון שלא כל כך התחברתי לדמויות הקאואוי, לרובן בכל אופן, הרשיתי לעצמי לאמץ משפט שכתבה הוגת ההחלפה..." כל מה שחמוד"...ומכיוון שבאחד משיטוטיי בחיפושים אחר קאואוי כלבבי ראיתי שגם אנשי שלג....לעיתים נכנסו תחת ההגדרה הזו...ואליהם דוקא יש לי חיבה מיוחדת....החלטתי ללכת על המוטיב הזה. המוטיב אנשי שלג נבחר....התלבטתי בין תיק לכרית...החלטתי שדוקא כרית תהיה מתאימה יותר לאנשי השלג. קיללתי על ההחלטה הזו...שהגיעה יום אחרי שפקדתי את איקאה (מכיוון שבניתי על כרית בגודל שיש באיקאה) אם כבר חורף....אז חיפשתי בד חורפי..שתפרתי ממנו פעם חצאית חורפית לביתי....הוספתי גם איזה פתית שלג לקישוט. ואתן לתמונות לדבר... מהרגע בו הייתי כבר נעולה על המוטיב ועל הפריט הדרך היתה קצרה ובמהרה היתה לי כרית מוכנה....די הרבה זמן היא חיכתה עד שאסע שוב לאיקאה במיוחד בכדי לקנות את המילוי....

נמענת ההחלפה שלי היתה hilla696 שבהתכתבות איתה ביקשה משהו לעצמה...עדיפות לדברים שימושיים...ובנוגע לצבעים ניתנה לי יד חופשית....איזה כיף. הכרית כבר נשלחה לפני יותר מ10 ימים...והתקבלה בברכה....ועתה אתן לתמונות לדבר...

הכרית בשלב ההכנה....אנשי השלג מחוברים בסיכות.....ושימו לב היכן שלחן העבודה שלי.....הוא פשוט עמוס לעייפה אז אני עובדת על הרצפה (כתשובה לחגית ממשחק מילים).....כאן על הרצפה אני עובדת אם יש עליה מקום.

מעולם לא קרה לי שצילמתי כלכך הרבה תמונות בכמה סיטואציות שונות והתמונות פשוט יצאו רעות לטעמי...עשיתי לכרית הזו בוק ארבע פעמים...ורק הפעם האחרונה היתה ראויה לדעתי...להראות... הצילומים הללו נלקחו ממש לפני האריזה הסופית של הכרית והנסיעה לדואר....

שלישית אנשי השלג....ואח נוסף שלהם על כרטיס הברכה....

מבט מקרוב על כרטיס הברכה שצורף לכרית.....תפור ורקום כמו אחיו שעל הכרית.

תקריב על פתית השלג....לו עשיתי תיפורים אדומים....קצת קשה לראות אותם.

תקריב אחרון חביב על כרטיס הביקור.....

אתמול שמעתי ברדיו שגם בדצמבר לא רואים סימנים של חורף....אז אולי אולי אנשי השלג הללו יביאו עימם קצת קור וגשם וחורף??? הלוואי.....

החלפה רקומה

נושא ההחלפה האחרונה בקומונת פרידה ונומה היה החלפה רקומה.....בשל היותי חובבת רקמה לאחרונה, שמחתי מאד להירשם להחלפה זו. אמנם הצטיידתי בספר-מילון רקמה בלונדון הקיץ ...אך חוץ מרקמת צלבים אני מודה שאני בכלל לא יודעת לרקום.

הבחורה לה הייתי צריכה לשלוח את ההחלפה היא tzik , מכיוון שאינני מכירה אותה (רק יצא לי לראות אותה פעם אצל נתנאלה) נכנסתי לשרשור ההעדפות שלה...לדעת למה היא מצפה....לשמחתי היא עשתה לי את החיים קלים בכך שאמרה כי אין לה בעיהכלשהי עם צבע או חומר מסוימים...חוץ מלבד....ושהיא אוהבת דברים מקוריים שמסמלים את היוצרת. הכי כיף מבחינתי שיש לי יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחי....שאין לי תכתיבים מסוימים.

החלטתי לתפור לה כרית, עם רקמת צלבים באמצע תפורה על סמרטוט רצפה (כן כן לא להזדעזע...) ובדפנות טלאים. הכרית הזו יכולה להקרא כרית התסכולים....תיכף הסבר....נתחיל מזה שהחלטתי לתפור דוקא כרית...יום אחרי שהייתי באיקאה....מה המשמעות של הענין? שנאלצתי לנסוע שוב לאיקאה רק בשביל לקנות את המילוי לכרית...אז נכון שמאז שנפתח הסניף בראשון לציון כבר לא מדובר ממש בטיול שנתי..... עד נתניה, אבל עדיין היה מתסכל לחשוב שאם הייתי חושבת על כך יום קודם....לא הייתי צריכה לשוב על צעדיי. מכיוון שאני מבינה קטנה מאד בטלאים, ולרב אני עובדת בשיטת הניסוי והטעיה.....אני פשוט מתכננת בראש...עושה סקיצה על דף ומתחילה....כמובן שהיו הרבה טעויות במהלך העבודה.

נתחיל מכך שלא היו לי מידות מדויקות...(אני לא כל כך יודעת כמה צריך להשאיר לחישוב התפרים שבין הריבועים).ידעתי לאיזה גודל כרית אני רוצה להתאים את הכיסוי....35 על 35 של איקאה. וזאת היתה נקודת ההתחלה שלי....תכננתי כמה ריבועים אני רוצה מסביב....הוספתי קצת לכל ריבוע לתפירה...(קצת מעל חצי ס"מ) והתחלתי לתפור.

התסכול הראשון היה כשגיליתי לאכזבתי...שהמדידה (כמה צריך להשאיר במרווחים שבין הריבועים) לא היתה נכונה או מדויקת והריבועים שלי הפכו למלבנים.....אמרתי לעצמי...או קיי רצית אמנם ריבועים....תחשבי פתוח ובגמישות....ותבחני את התוצאה....את האמת המלבנים אף הם היו יפים....אולי אפילו יותר....

התסכול השני נבע בעצם מהראשון....רציתי שהריבועים יתחברו בפינות הריבוע הלבן...(פינה מול פינה).מכיוון שהריבועים הפכו למלבנים...וכידוע מלבן, אינו בעל ארבע צלעות שוות, כבר לא היה סיכוי לחיבור מדויק בפינות.....גם על זה אמרתי לעצמי....בסדר אמנם לא התכוות לתוצאה הזו, אבל תנסי לבחון אותה האם את אוהבת או לא??? אמרתי כן והמשכתי הלאה..... אפילו במחשבה שניה יצא יותר מענין....פחות סימטרי....
זה השלב בו הייתי צריכה לתפור את התחתית של הכרית....עם כיסוי לצד הפנימי שלה....(שלא יראו את התפרים מהצד השני)ישבתי תפרתי....וכשהפכתי.....להפתעתי גיליתי ש......תפרתי הפוך......עוד תסכול....

דהיינו קודם הפתחים דרכם משחילים את הכרית ואחר כך הכיסוי הפנימי....(משמעות הדבר אי אפשר להשחיל את המילוי של הכרית...ודוגמת הצלבים פונה לכוון הלא נכון)

טוב פה כמובן אפילו לא ניסיתי לשכנע את עצמי...והתישבתי לפרום...ואין דבר השנוא עלי יותר מאשר לפרום....להבדיל מהמשפט שיותר קשה לבנות וקל להרוס....בתפירה זה בדיוק הפוך.....מה שתפרת בקלות רבה....בדם ויזע תפרמי.....

פרמתי....סידרתי מחדש את כל השכבות...בדקתי טוב טוב....כי ידעתי שעוד טעות אחת קטנה ולא יהיו יותר מחילות מצידי ושוב תפרתי.....

בחששות מרובים הפכתי לאט לאט....הפעם הצליח....

התסכולים לא הסתיימו בצד התפירה....גם בשלב הצילומים...הם המשיכו.....שלוש פעמים הועמדה הכרית לצילומים...ובכל פעם קרה משהו אחר.....פעם התמונות יצאות כחלחלות...בשל שעת הצהרים....על אף שהשתדלתי לצלם בצל מלא...פעם...יצאו ממש על הפנים...עם המון צל עליהן......והפעם השלישית הרי היא לפניכם.....אני לא יכולה לומר שאני מאד מרוצה מהם.....טוב אתן לדבר לתמונות לדבר.....אני חושבת שבחיים הכרית הרבה הרבה יותר מוצלחת...אבל הזמן דחק וכבר הייתי חייבת לשלוח אותה ליעדה.....

מבט אל הרקמה.....הרקמה עצמה תפורה אל....סמרטוט רצפה....נקי כמובן....הטכסטורה שלו, עם התיפורים ממש יפה בעיני...אפילו מאד התלבטתי איזה צד של הסמרטוט אני אוהבת יותר...המקדימה או המאחורה....

הוספתי כרטיס רקום.....ושלחתי את ההחלפה ליעדה....

זה עתה קיבלתי מסר מtzik שהכרית שלי היגיעה ליעדה.....אז הנה היא הותרה לפירסום.

הרבה תלאות עברו עלי ועל הכרית אבל העיקר שמקבלת ההחלפה מרוצה...ואני בטוחה שבפעם הבאה שאתפור טלאים שכאלו רק אשתכלל....אז זו בעצם היתה החלפת הפרידה מהקומונה "פרידה ונומה" שעתידה להיסגר בקרוב. לא הספקתי אמנם להיות בה זמן רב...אבל נהניתי מאד מאתגר ההחלפות, זה מכריח אותי לחשוב וליצור ולנסות דברים חדשים שעוד לא ניסיתי...ומבחינתי זה מעולה.

על בית ציפורים ולול תרנגולות ותרנגולים

הבקר התחיל בנסיונות מספר של "התרנגול הצעיר" להעירני שלא צלחו בשעה 6:30 , "התרנגול הצעיר" היחיד בלול הזה (בבית הזה) שלא זקוק לשעון מעורר....פשוט יש לו כזה שעון פנימי...הוא מכוון אותו כמעט לזריחת החמה. אני זוכרת במעורפל "אמא תקומי, אני צריך בגדים לבית ספר" זה כנראה היה נראה לי חלק מחלום...והמשכתי לגנוב עוד כמה דקות של שינה, מזל ש"התרנגול הבוגר" מכיר כבר את הסחורה כמו שנאמר, מודע לעובדה שיש צורך באמצעים חזקים יותר ורועשים יותר בכדי להעיר אותי....ורק צלצול הטלפון רבע שעה מאוחר יותר הקפיץ אותי כמו טיל מהמיטה. מרגע זה הענינים התנהלו בקצב של סופת הוריקן, להעיר את שאר הפרגיות, (בנות הבית), (מה לעשות הן לא תרנגולות ממין זכר....הן לא קוראות בקול קוקוריקו בקר בא) ולהתארגן לצאת מהבית תוך 15 דקות הישר להסעה.

8:30 בבקר, שקט בבית, כולם התפזרו....אני שומעת בחצי האוזן דפיקה חלשה בדלת, ...בטוחה שאולי דמיינתי ששמעתי משהו וממשיכה בעיניני. אני מבינה שבכל זאת זו דפיקה בדלת...מי שם אני שואלת??? משלוח עונה לי קול בלתי מוכר מעבר לדלת. איזה משלוח אני חושבת לעצמי, אף פעם אנחנו כמעט לא מקבלים משלוח לדלת ולא פותחת. איזה משלוח? אני שואלת את הקול שמעבר לדלת? הוא מתמהמה לרגע ואומר של בית ציפורים.

טוב זה השלב שיורד לי האסימון...ואני פותחת את הדלת...עומד בחור עם חבילה חומה בידו "ביקשו ממני למסור לך ישירות, הייתי כאן בסביבה...אשתי ביקשה". אני מושיטה ידי לעבר החבילה החומה ומקבלת ממנו אותה, חבילה קלה מאד, עם מפית דויילי ועליה כתוב החלפת בית ציפורים פרידה ונומה. אני אומר תודה רבה, איזה כיף לי ונפרדת ממנו לשלום. אין שם על הקופסה ולא כתובת ומרב הפתעה גם שכחתי לשאול. איזה כיף להתחיל ככה את הבקר (שיטה מעולה להשכיח את סופת ההוריקן שהתחוללה פה לפני שעה קלה) ומיד רצה להביא את המצלמה. עכשיו מגיע רגע התהיה....מי השולחת..ואז מתחילות ההשערות...רגע אם זה בעלה והוא היה כאן בסביבה...אז זו בטח בחורה מהאזור (מתחילה לחשוב על כל חברות הקומונה שמהאזור) ולא שאני מכירה כל כך הרבה, ואולי בעצם היא בכלל לא מפה?

הקופסה לכשעצמה כבר נראית מבטיחה....אומר לי ליבי , מינימליסטית עם דויילי מוכתמת בקצוות, וחותמת ציפורים. אני עוד קצת מתמהמהת להגביר את הציפיה....ואז ברב חגיגיות מתישבת מתחת לפרגולה בחצר לפתוח את החבילה.

וזה מה שיוצא ממנה......בית ציפורים מקסים, עטוף כולו בשכבות רבות של גזרי ספר....מייד מנסה לקרוא מה כתוב....אולי אני מכירה את הספר....


והפתח של בית הציפורים שרקום כולו ברקמה ידנית יפיפיה, ועליו יושבת ציפור אחת....

והגג של בית הציפורים המצופה כולו...במנגינות....(ציוצים של ציפורים)

ובית הציפורים עומד על תחתית שמצופה אף היא....מגזרי מילון.....

ויש עוד תאורה אחרונה ומקסימה של ראשית הבקר....לפני שהשמש תעלה לאמצע השמיים ואני כמובן שלא מפסיקה לצלם...
קצת מלמטה למעלה....שימו לב לעיגולים האדומים שעל בית הציפורים רקומים כולם ביד, ולפרחי קרושה הסרוגים.

וכמה תקריבים בכדי שניתן יהיה לראות את העבודה המושקעת והמקסימה הזו....

ועיגול אחד ממש מקרוב....

ועוד מבט אחד לרקמה שבפתח....

ומבט מהצד.....

ואחד אחרון למאחור של בית הציפורים......

וממי ההחלפה המושקעת הזו??? מדפי ב (מסטיקים)....אז דפי כפי שכבר מיד כתבתי לך...תודה רבה.....גם שהצלחת להפתיע אותי על הבקר....אהבתי....את שילוב הצבעים, שילוב החומרים, הרקמה, הפרחים הסרוגים, את הכל. בית הציפורים מצא לו מקום של כבוד על הפסנתר.....כיאה לבית בו כל היום מציצים ושרים, וכיאה לבית שגגו עשוי ממנגינות.....

ומה עשיתי אחרי שהנחתי את בית הציפורים על הפסנתר? יצאתי מיד לדואר לשלוח ליעדו את בית הציפורים שלי........

הלו דויילי 2

ההחלפה השניה אליה נרשמתי בקומונת פרידה ונומה היתה החלפת דויילי. אני חייבת להודות שעד להרשמתי להחלפה בכלל לא ידעתי שככה קוראים למפיות הללו, לא המקוריות הסרוגות ולא לאלו מהנייר. נמענת ההחלפה שלי היתה אמאענת אשר אינני מכירה אותה כלל וכלל. אמנם היה צירוף מקרים משעשע שבמפגש פורום שהתקיים בכפר הס עת החלפנו כריות ריחניות לארון, מכל הבנות שהיו בפורום והיו די הרבה, אמאענת היא זו שקיבלה את השקית הריחנית שלי.... אך כמובן שמפאת הסודיות לא אמרתי לה על זה כלום. ניסיתי לדלות אינפורמציה לגבי טעמה של ענת במפגש מבנות שמכירות אותה ונאמר לי " נראה לי שאתן באותו הראש ואל דאגה נראה שתקלעי לטעמה... עם זה יצאתי. חזרתי הביתה וחיפשתי קצת במחשב אמנם אין לה בלוג, אך נכנסתי לפליקר שלה שם למדתי כי היא חזקה מאד בתפירה ובבובות וולדוף ( מקווה שאייתתי נכון את השם), אי לכך החלטתי לשנות כוון ודוקא ללכת לכוון בו נראה לי שאין לה נגיעה, ושבכלל לא קשור לתפירה ובדים. הרעיון נהגה די מהר, משהו שקשור למסגרת. אני חייבת להודות שבשלב המעשי נתקעתי, התחלתי לעשות כמה נסיונות להפוך את הדויילי לשבלונה, הרעיון היה מוצלח, הביצוע בחלקו גם כן, אבל לא הצלחתי לקבל את התוצאה שהיתה לי בראש בשל בעיות טכניות ונטשתי את רעיון השבלונה. אחר כך החלטתי לשבץ את מפית הדויילי בתוך הפספרטו של המסגרת, בתחילה בחלקים די גדולים ושוב גזרתי וניסיתי.... לא הייתי מרוצה מהתוצאה ושוב התחלתי לחשוב על פתרונות אחרים. לבסוף הגיעה ההארה.... לגזור מתוך הדוייליס פרחים ואיתם לקשט את הפספרטו שעל המסגרת.

כבר בבחירת הכנת המסגרת היה לי ברור אלו תמונות אשים בתוכה. אלו הן תמונות ילדות של אימי מראשית המדינה עת היתה בין הילדים הראשונים של קיבוץ אי שם בצפון מעל קרית שמונה. כבר שנים כשאני מתבוננת לעיתים באלבומיה של אימי אני מודה לדודה הצלם, שההשאיר לה ולנו תמונות יפיפיות ששכאלו, שכלל אינן אופיניות לזמנו. בהתאם לתמונות המיושנות בגווני חום, צבעתי את המסגרות. אז אולי אתן לתמונות קצת לדבר....



מבט מקרוב, לפרחי הדויילי הגזורים ולנייר הקראפט ששימש כפספרטו.


כמובן שהבהרתי לאמאענת שהיא יכולה להשתמש בתמונות כפי שהן כתמונות וינטג', או לחילופין להחליף את הצילומים בצילומים אחרים כרצונה. לי בכל אופן יש חברה שתמונה של אימי מקשטת את הסלון, הרבה אחרי שהתמונה התקבלה.


שימו לב לאוברול ולקשר הנפלא שלו בגב, מה שלא רואים בתמונה הם מכנסי הבלון של האוברול, שממש חזרו לאופנה בזמן האחרון.

ומבט לעבר הישיבה "האלגנטית" ונעלי "השבת".

הלו דויילי

אתמול בערב הייתי במסיבה של קומונת פרידה ונומה בכפר הס. מדובר היה במסיבת סקראפ ועל אף שסקראפ הוא לא אחת מההעדפות הראשונות שלי ביצירה אפשר אפילו לומר שאני כמעט ולא מתעסקת בזה, שמחתי מאד לבוא, להכיר עוד פרצופים מאחורי הבלוגים והכינויים ( פרצוף אחד שסקרן אותי במיוחד), ובכלל סיבה למסיבה ליציאה... ולמידה....והשראה ליצירה. מכוון שהגענו באיחור אלגנטי של מחצית השעה, הגענו הישר לענינים, ואת ההחלפה שהכינה עבורי וולולו ונשלחה דרך עופרה הכנסתי לתיק בתחילה, במטרה לפתוח אותה כשיהיה יותר זמן אחרי שייגמר האתגר. מכוון שהלו"ז היה צפוף למדי (6 אתגרים), היה פרק זמן קצר מאד בו יכולתי לפתוח את העטיפה המקסימה (אני מאד אוהבת גמדים...) שכבר הוותה רמז דק לכך שאוהב את ההחלפה ולהציץ במתנה. וולולו הכינה עבורי במסגרת החלפת דויילי כיסוי לכרית בגודל 50 על 50. ואיך אני אנסח את זה ....היא פשוט קלעה בול. לא יכולתי לבקש עבורי מתנה יותר מתאימה. מה שהיה עוד נחמד במתנה שבכל פעם גיליתי עוד פרט ששבה את ליבי. החל מהבד האדום עם הנקודות, והשושנה (שבתחילה בכלל לא הבנתי שהיא רקמה אותה ביד, פשוט חשבתי שהיא לקחה מפית מוכנה, לקח קצת זמן עד שנפל האסימון (ואגב אני מאד מאד אוהבת רקמות ומאד מאד אוהבת שושנות) המשך במסגרת הדויילי שנותנת לזה מראה מיושן מקסים, המשך בכפתורי הקרושה הסרוגים..... ונחמד שבאור הבקר שלמחרת חיכתה לי עוד הפתעה, רק אז גיליתי שבד התכלת השקוף עליו נרקמה השושנה הוא בעצם עם נקודות לבנות (בלילה בכלל לא ראיתי את זה). אני קצת מצטערת שלא הראיתי את ההחלפה בחי לכל הבנות, זה נובע פשוט מביישנות , לא הכרתי הרבה מהבנות, וזה הכי לא אני לעמוד ולהראות לכולן. אבל המתנה כל כך שווה וראויה שאני קצת מצטערת שלא עשיתי כך. מיד כמובן בלילה כתבתי תודה ענקית לשולחת המתנה....ושאלתי אם היא קראה את העדפותי או הסתכלה בבלוג וכך הכירה את הטעם, או שסתם יש לנו טעם דומה מאד. כי היא כל כך קלעה, בכל פרט ופרט שהיא עשתה בהחלפה, ואני מאד בן אדם של הפרטים הקטנים, וזה גם לא כל כך פשוט לקלוע לטעמי.... אז אלפי תודות, וכפי שכתבתי לך, את לא צריכה להרגיש לא נעים שלא הגעת לאיקאה, מובן מאד בהתחשב היכן את גרה, ורק סיפקת לי תרוץ לנסוע לשם, וכבר על הבקר, שניים מילדי הודיעו שהם מצטרפים. כמובן שעל הבקר עת הבית קם, דבר ראשון הם שאלו מה הכנתי במסיבה וכסיפרתי שקיבלתי מתנה מקסימה ישר רצו לראות אותה והציטוט: "אמא זה כאילו את הכנת את המתנה, זה בדיוק מה שאת אוהבת" - אומר הכל. אז אמנם רציתי קודם לנסוע לאיקאה לקנות מילוי לכרית ואז לצלם.... אבל לא יכולתי להתאפק ומיד יצאתי עם המצלמה החוצה. הזדמנות נוספת לתרגל קצת עבודה על מנואל (צילום ידני), בתקוה שלא תצא מתסכלת. אז כנראה שהפריט עומד במקומו המשימה קלה יותר.... אמנם יצאו אי אלו תמונות לא מוצלחות, מטושטשות, אבל יצאו גם תמונות לא רעות. אז קצת תמונות בכדי לשתף בעבודה הנפלאה הזו... ואם בשעור צילום אני עוסקים אז אני רושמת גם את התנאים בהם צולמה התמונה עבור הלימוד שלי ועבור המורה....התמונה הפותחת צולמה במהירות 1/100 בצמצם 4.5 איזו 200.

התמונה שמלמעלה שמראה את הרקמה המדהימה ואת בד התכלת עם הנקודות צולמה במהירות 1/50 צמצם 5.6 איזו 200.

התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/50, צמצם 6.3 איזו 200

ויסלחו לי השתיים זו שלמעלה וזו שלמטה, שקצת קשה לי למצוא אותן עכשו במצלמה ( היא עושה לי ענינים) אז הן תשארנה אלומות.... בלי נתונים....

התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/125 צמצם 5.7 איזו 200

תקריב לכפתורי הקרושה המקסימים.... היה לי מאד קשה להגיע לחדות עם המצלמה...
התמונה שמלמעלה צולמה במהירות 1/60 צמצם 6.3 איזו 200
אז כבקשתך וולולו עשיתי בוק שלם לכיסוי הכרית ונהניתי כמובן בכל רגע, אם התמונות קצת דומות זו לזו זה בגלל ההתלהבות היתרה. אולי אחרי שאבקר באיקאה אראה את מקומה החדש של הכרית, בטח על אחת מהכורסאות בסלון, היא תתאים שם בול.... למרות שעל הבקר כבר מישהי חמדה אותה לחדר שלה, ואמרה אמא תקני שתי כריות ותעשי גם לי אחת בסגנון הזה....

נ.ב פחות מ24 שעות לאחר ששלחתי בדואר אקספרס את ההחלפת דויילי שלי.... קיבלתי תגובה שהיא הגיעה ליעדה. אז עכשו יש אישור לפרסמה... בקרוב....