תמונות מזכירות לי שירים

האמנם עוד יבואו ימים/ לאה גולדברג

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד

ותלכי בשדה ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספסת

או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת

על כתפייך חזך צווארך וראשך רענן

ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט

כאור בשולי הענן

ונשמת את ריחו של התלם נשום ורגוע

וראית את השמש בראי השלולית הזהוב

ופשוטים החיים ומתר בם לנגוע

ומתר ומתר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך לא נצרבת בלהט

השריפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם

ובישר לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת

כאחד הדשאים כאחד האדם

תמונות מזכירת לי שירים...לפעמים תמונות מסוימות מזכירות לי שיר מסוים.....דפדפתי בצילומים שלי כשפתאם נתקלתי בצילומים הללו (שבכלל צילמתי אותם כצילומי בת מצווש) ומבלי לשים לב פתאם התנגנה לי בראש המנגינה הנפלאה של סשה ארגוב ונזכרתי במילים של השיר היפיפה הזה של לאה גולדברג שנכתב בשנת 1943. 

אם כבר נזכרתי בשיר....אז זו היתה סיבה טובה לקרוא וללמוד אותו קצת יותר.....ואם כבר למדתי קצת יותר אז כדאי לשתף שכולם ילמדו עימי.....

היה בשיר משום תגובה לנוראות מלחמת העולם השניה, כאשר מימדי זוועת השואה היו ידועים כבר ליושבים בישראל. השיר עורר הדים רבים בציבור, נוכח ייסורי המצפון המושתקים בו של מי שנותרו בחיים.

לאה גולדברג ביקשה לבטא את זכות החיים הבסיסית של אלה שהמזל שפר עליהם והם לא היו קרבנות התופת שהשתוללה באירופה. 

לאה גולדברג ביקשה בשיר הזה לאשר את זכות החיים לאלה שהצליחו לחמוק מהזוועה הנאצית. התנאי היחיד לקיום הוא ללכת בשדה כהלך התם, כלומר לחיות את החיים כפשוטם. זהו שיר תקוה הפורץ מתוך מציאות אכזרית ומשמיע את קול האהבה כנגד כוח ההרס מתוך ההווה הכאוב, נושאת המשוררת עיניה לעתיד ומיחלת להגשמת קיומם של החיים בסליחה ובחסד. 

פורטרט בתאורה טבעית, פנים נקיות מאיפור ובלי.....פוטושופ

 זה התחיל כתרגיל שהיה עליי לעשות, לצלם כמה שיותר פורטרטים, בתאורה טבעית (היו עוד כמה הוראות בנוגע לזווית שבה אמור האור ליפול על הפנים... אבל לא הלאה אתכם בפרטים), פנים חשופות, נטולות איפור, גוף חשוף, נטול תכשיטים ובגדים. מבחינתי זו היתה המשימה המושלמת עבורי. בראש ובראשונה, לצלם אנשים (הדבר שאני הכי אוהבת לצלם בעולם) הנסיון להוריד מהאדם היושב מולך את המסיכות הוא מרתק בעיניי. הבאתי אותם אליי אל חדר העבודה שלי....שכבר מזמן גיליתי שיש בו תאורה פשוט מופלאה. מה שגיליתי תוך כדי צילומים שאני נורא אוהבת לצלם באור המופלא הזה שבחדרי שיש בו איזון נכון בין חשיפה ליופי. חושף את היותינו בני אדם (עם כל הפגמים הקטנים יותר והקטנים פחות) שמוסיפים בעיניי כל כך הרבה יופי ואמת. 

ביקשתי מאיילת שתבוא גם היא להצטלם. לרב אני יודעת מי יצטלם טוב....היתה לי תחושה שהיא תצטלם נפלא ככה טבעית בלי שום איפור שמכסה, שיער שמסתיר........ואכן לא טעיתי....אחרי שעשינו את התמונות שלשמן התכנסנו....הרשיתי לעצמי ולה קצת לשחרר. בעיניי היא פשוט מהממת.....

ככה זה שיופי פנימי וחיצוני נפגשים להם יחד....הכל קורן ויוצא החוצה. 

אני אוהבת את היופי שבחיים האמיתיים, אני לא מתקנת אותם בפוטושופ. הרי ככה אנחנו גם מתהלכים ברחוב.....עם פגעי העור שלנו, ופגעי הזמן, עם השיער הסורר שנופל על העורף, אנחנו הרי לא מחליקים אותם בפוטושופ.