פגישה מקרית בשלולית....

 פגישה מקרית בחורף בשלולית....
ועוד אחת בקיץ בבריכה......הובילו אותי לצלם  את צילומי ההריון הראשונים שלי...לפני די הרבה זמן.
חיפוש אחר בגדי ילדות קיבוץ אותנטיים משנות החמישים.....להפקת אופנה שצילמתי...הובילו אותי שוב ל"ונוס" מוזת צילומי ההריון שלי (זוכרים זה לא היה כל כך מזמן...הפוסט הכוונה....ממש הפוסט הקודם)...שבעצם קוראים לה יהב שבעברה עסקה בהפקה של סרטים ופרסומות לטלביזיה וכיום היא יוצרת ומחדשת בעץ. יהב היתה לי לעזר בכך ששיתפה אותי מהידע הרב שצברה בהפקות.....ושוב נפרדו דרכינו....
בטלפון שקיבלתי ממנה (הפעם לא מקרי בכלל) לפני כחודש וחצי, יהב שאלה אותי אם אהיה מוכנה לצלם עבור האתר החדש שלה ....את הרהיטים שהיא משפצת.....
"אני אוהבת את הטעם  שלך...ואנחנו באותו הראש " אמרה.....אני רוצה שתעשי עימי את הסטיילינג לצילומים....
בירור קצת יותר מפורט בעניין, הוליד כי יהב שיפצה מספר רהיטים עבור מישהי....הרהיטים הללו כבר עברו למשכנם החדש, כך שנצטרך לצלמם במעונם הנוכחי....חוץ מזה....כמה רהיטים נוספים נמצאים בביתה של יהב....כך שנצטרך לערוך יום צילום נוסף בביתה של יהב.
בשניה הראשונה היססתי....בכל זאת לא ביצעתי בעבר פרויקט שכזה....הרעיון של הסטיילינג שבה את ליבי...וכעבור שעה קלה....נתתי את הסכמתי.
שיתוף הפעולה בינינו וכך גם הכימיה היו מדהימים....הפכנו מייד לצוות הפקה, היושב ומתכן הכל מא ועד ת.....
סיורים מוקדמים של הלוקיישנים (היכן נצלם).....הבהירו לשתינו שעבודה רבה של סטיילינג לפנינו.....
תנאי הצילום היו קשים בלשון המעטה.....חדרים קטנים, הרבה מאד בלאגאן בעיניים...."רעש רקע" נקרא לו שלא מתאים כלל לצילומים.....שהיינו צריכות להזיז ולפנות.....
הבנו שאנו ממש צריכות לבנות את חללי הצילום כמעט מאפס.....להזיז הכל....להשאיר את הרהיט....לעיתים גם להזיז את הרהיט עצמו....לסביבה נוחה יותר לצילום בגלל מגבלות של קירות וכו....
יחד ישבנו והכנו רשימות....אלו חפצים נביא, במה נקשט......
והרי התוצאה.....
קודם בבית של יהב....
 תריס ישן ששופץ על ידי יהב והפך לגב מיטה בחדר השינה

 ארונית שנצבעה ומעליה מתלה בחדר הכניסה...

 ועוד מבט לעבר המתלה...

 ולעבר הארונית....(אתם יכולים לנחש של מי המזוודה המנוקדת...והמטריה...והתיק....)

 שידת מגירות בחדר השינה שקיבלה מראה קליל ובהיר יותר....

 הרהיטים שעברו למשכנם החדש.....
פינת האוכל שהביאו בעלי הבית עימם מניו יורק ורצו להעניק לה מראה חדש...

 שידה......

 שלחן הכתיבה של הבת החיילת....

 שלחן הכתיבה של הבן המתבגר.....שכבר היה קרוב לומר שלום ולהתראות...ויהב החייתה אותו מחדש....ועשתה אותו ראוי חזרה....

עכשו כשהאתר החדש של יהב עלה לאוויר ואפילו הספקתי לעשות לה צילומי תדמית לאתר, גם אתם יכולים לראות אותו....לראות איך היו הרהיטים נראים קודם לכן...או איך התחלנו את הסטיילינג. אתם מוזמנים להיכנס לאתר החדש של יהב. http://www.studio-yahav.co.il

שיפוצים מהירים ושאר מיני קופסאות....

חברה טובה טובה שלי עברה דירה לפני ימים מספר. כל כך הורגלנו בשנות הכרותינו (עשור בערך) כאן, רק לעבור לרגע קט אחת אצל השניה לשאול מה נשמע, להראות משהו, או להרים טלפון בשעות קצת מאוחרות ולשאול :"בא לך לצאת להתאוורר קצת? " שזה מוזר לי ועצוב שעכשיו כבר לא נוכל לעשות זאת. אז נכון הארץ שלנו די קטנה והיא לא עברה כל כך רחוק, רק חצי שעה מכאן, אבל עדיין כבר לא מדובר בקפיצה קטנה לרגע.....

הלכתי לומר לה שלום אחרון, שניה לפני שהמובילים באים, הצטערתי (כרגיל) על שלא הבאתי מצלמה להנציח את הרגע.....לא לא רגע הפרידה....אלא הסיטואציה שנגלתה לעיני כשנכנסתי לבית עמוס הארגזים.

הבית מבורדק, עמוס לעייפה בעשרות ארגזים שכמעט מקשים את הכניסה לתוכו, ההורים עומלים על עוד ארגז למלא ברגע האחרון, כבר בלי מיון, סתם לשפוך, עוד צעצועים, עוד כלי מטבח, הסבתא מנגד עוזרת אף היא. ובתוך כל המהומה הזו, בין ערמת ארגזים בת 3-4 קומות כל אחת, נראית פיסת רצפה בסלון, ועליה שוכב לו בנחת (כאילו שןם דבר לא מתחולל מסביבו), ילד בן 9 וצופה..... (לא לא באמא ואבא אורזים....כי אם בטלויזיה), ואילו אחיו בסיטואציה מעט דומה רק מול המחשב- כאילו כלום לא קורה סביב. האמת הייתי מוכנה לחזור לגיל הזה....זה היה מחזה משעשע למדיי.

ולמה אני מספרת את כל זה? כי אחרי שאיימתי עליה לא לזרוק כמה רהיטים שהיא כבר התכוונה לתת (כי הם לא מתאימים בצבע....) והבטחתי שאבוא לעזור בצביעה, ושלא תתן כי יש לזה פוטנציאל...

היא נתנה לי בצאתי מביתה, אחרי חיבוקים ונישוקים כמובן ארגז לחם ישן עוד מבית אמה, מעץ אורן, שלדעתי מעולם לא נצבע, וידע כבר ימים טובים מאלו.... ובקשה תצבעי לי אותו.

הנה הארגז בחדר העבודה שלי..... מדגמן את הלפני.... אני חייבת להפנות את תשומת הלב לאביזר החדש שנמצא מאחורי ארגז הלחם ונקנה באיקאה בשבוע שעבר.... מדובר בקרש גיהוץ קומפקטי ומתקפל, לדעתי אביזר שימושי מאד לכל תופרת. תמו הימים שצריך לרוץ לחדר שלי להעמיד את המגהץ לחכות....ובדרך כלל פשוט להתעצל ולא לגהץ. עכשיו זה נגיש ומהיר. נכון היה לי יותר נח אם הוא היה מוצא מקום על השלחן....אבל אם הייתם רואים את השלחן הייתם מבינים את הבעיתיות....

לקחתי את הארגז הביתה ועל אף שיש לי כל כך הרבה סידורים לעשות בימים אלו, הבטתי בארגז וידעתי שאם לא עכשיו......גורלו יהיה דומה לגורלם של פריטים רבים אחרים ששוכבים אצלי ועייפים כבר מלצעוק בקול חלוש "תצבעי אותי בבקשה....", מיד פרסתי שקית ניילון על השלחן במטבח, הבאתי מברשת וצבעים והתחלתי.....

ציק צק היתה קופסת הלחם מוכנה...כמעט יכותי להחזירה לחברתי לפני שהמובילים באים....פספסתי בכמה דקות....

אז הנה האחרי........תמונה מקרוב להראות את השפשופים....

הצביעה המהירה הזו דירבנה אותי לעוד פרויקט שאני זוממת הרבה מאד זמן.... מדובר בכסא הפסנתר שלי שהגיע אלינו ביחד עם הפסנתר מבית הורי. מדובר בכסא עתיק צבוע שחור עם כרית מרופדת לישיבה בקטיפה חומה.

נעים מאד הנה הכסא לפני....אני חייבת לומר שעכשיו כשאני יודעת איך נראה האחרי...אני קצת מצטערת....

ועוד מבט מקרוב...לידית השבורה שנאלצתי להסיר, ולפציעות שהי על הכסא והתחריט שלא אהבתי מקדימה...

לקחתי משייפת והתחלתי לשייף....שייפתי המון...באיזשהו מקום מקדימה נגלה לעיני העץ המקורי של הכסא שהיה יפה מאד ורציתי להגיע בכל הכסא לעץ המקורי....ורק לצבוע בלכה....

הבנתי מהר מאד לאור השיופים המרובים והתוצאה המעטה שבה לא ריאלי ואין סיכוי שרק עם משייפת (חשמלית כמובן) אצליח לשייף את כל הכסא (ידית מעוגלת, פיתוחים למיניהם), ולהוריד את כל הצבע.

התפתתי לדרך הקלה יותר לצבוע בבהיר עם שיופים.

על אף שלרב אני אוהבת את האופציה הבהירה...אני לא בטוחה שהיא עושה עם הכסא חסד. לא הוסיפה העובדה שהלכה משום מה יצרה כתמים על הכסא ומקרוב זה נראה לא אחיד. בתמונות נראה הכסא לפני הלכה.

הכסא הזה רצוף פשלונות (כשלונות +פשלות), לא אהבתי את התחריט מקדימה, החלטתי למלא אותו בחומר מילוי (השתמשתי במשחת עיצוב)שהסתברה כלא יעילה במיוחד מכיוון שהיא מתכווצת ועדיין ניתן לראות את התחריט (אמנם קצת פחות בולט).
השאלה כמה מהר ימצא את עצמו הכסא להתזת חול להסרה של הצבע......

ביתי הבכורה שהזדעזעה ממעשיי (היא גם זו שיושבת עליו רב היום...אז היא הכי קשורה אליו), שאלה אותי את בטוחה שסבא וסבתא מרשים לך??? לעשות את זה??? אמרתי שממזמן כבר איימתי שזה מה שאעשה לו....

אחרי שראיתי את התוצאה ואני אומרת את האמת...אינני בטוחה שאני אוהבת אותה...שאלתי...מה את אומרת סבא וסבתא יאהבו את מה שעוללתי לכסא??? פה אמור היה להיות סוף הרשומה...אבל קיבלתי אתמול מתנה שווה ביותר ליום הולדתי מצמד החמד, שיודעים שיש לי חולשה לקופסאות פח באשר הן. אז הם מצאו לי בשוק כאלו תכולות וישנות ומשופשפות עם מלאכים ופרחים לבנים מוטבעים עליהן. אהבתי מאד מאד.... איזה כיף לי, תודה אתם תמיד קולעים....
מיד לקחתי אותן כדוגמניות לנסות את העדשה המקורית של המצלמה שלי...הנה התוצאה.....



הנה השפשופים....

והנה כל הטריו.....

ואני חייבת תודה אחרונה לדנדושה76 שבזכותה התחלתי לצלם בתוך הבית שהיה עד כה מחוץ לתחום עבורי, כי לא ידעתי לבושתי לנטרל את הפלאש...

מעשה בכיסא

פעמיים בשנה מקבלים התושבים מכתב בתאי הדואר ובו הם מתבקשים להוציא בתאריך מסוים פסולת גדולה לאיסוף. זה קורה לפני החגים ראש השנה ופסח. ואז זה הזמן בו אפשר למצוא מציאות ברחובות. הכסא הזה הושלך לרחובות לפני שנתיים , ומיד אימצתי אותו לחיקי.
אז נכון שהוא לא היה נראה כפי שאתם רואים בתמונת הפתיחה, הוא היה חום ומלוכלך, רגלו שבורה, והקפיצים הרוסים.
אבל למרות מראהו העגום מיד זיהיתי את הפוטנציאל הטמון בו. דבר ראשון הוא נשלח לתיקון הנידנוד והקפיצים השבורים אצל אבי וחזר אלי עומד איתן. השלב של התיקון הוא בדרך כלל מהיר מאד אבי הוא מסוג האנשים של כאן ועכשיו??? מהשלב שחזר מתוקן עמד הכסא עוד זמן רב בביתי, מכיוון שאני מהסוג בדיוק ההיפך מכאן ועכשיו ....אני שם ומחרכך ( שילוב של מחר ואחר כך). אבל גם לי וגם לכסא היתה הסבלנות לחכות... ובסוף הגיע תורו.
הנה הכסא עומד על הראש במחסן שלו במהלך בדיקת הקפיצים שלו.

והנה תמונה גרועה במיוחד של הכסא לפני השיפוץ. אני חייבת לומר שהריפוד המקורי של הכסא היה יפיפה בעיני , רק היה משופשף וישן בכדי להשאירו.

תמונה בה נראה הכסא לאחר שיוף וצבע.

עוד מבט מקרוב אל השיופים.

אחרי השיפוץ הכסא חזר לאבי לריפוד מחדש. מכיוון שיש לי כל כך הרבה בדים אגורים בקופסאות לקחתי אחד מהם שהתאים בצבעיו על אף שאינו בד ריפוד כי עם בד כותנה פשוט שנקנה בנחלת בנימין בבדים למעצבים. אמרתי במקרה הכי גרוע נרפד אותו שוב. בינתיים הריפוד מחזיק מעמד, אבל טיפה מתקמט.

ולמה אני מספרת את סיפורו של הכסא??? מכיוון שעמלתי כל הבקר לנקות את כמויות הג'יפה האדירות ( מצטערת אין מילה יותר נכונה למה שיצא ) מהשידה שמצאתי לפני שבועיים שלושה, והייתי חייבת להזכיר לעצמי שהשידה שווה את המאמץ ובסוף יצא ממנה משהו ( חוץ מטינופת ועכבישים.... מה לעשות זה מה שיצא). יש לי תחושה שהשידה הזו עמדה זמן רב בחוץ ולכן אני תוהה אם המאמץ איננו מיותר האם העץ במצב טוב, ואם אכן אצליח לנקות אותה היטב. חלק מהלכה שהיה על השידה התקלף לו מהשמש , אבל חלק ממנה עומד איתן ואין לי עוד מושג איך אקלף אותה...
מאז נמצאה השידה, קיבלתי גם "מתנה לחג" מאחי, אמנם היא הובאה אלי לא ארוזה בנייר צלופן עם סרט, אלא על עגלה עם גלגלים וגם היא נמצאה לפני שבוע ברחוב, במצב טוב יותר מקודמתה , מדובר בשלחן ארונית עבור מכונת תפירה, עם פדל של פעם, ומקום מיוחד לחוטים ופתח מלמעלה להניח את המכונה. עוד לא צילמתי, היא צריכה לחכות לתורה. נראית מציאה שווה למדי. או שאכן תשמש אותי לשלחן עבור מכונת התפירה שלי או שתעבור הסבה ותהפוך לארונית לאחסון.

ריח השוקולד ניחוח הנפטלין

יש רק אפשרות אחת מרגשת יותר מאשר למצוא ברחוב פריט כלשהו שמישהו זר ובלתי מוכר החליט שאין בו צורך עוד והיא למצוא במגרש הפרטי שלך ומשפחתך פריט שכזה ואז ערכו עולה שבעתיים בשל הניחוח הנוסטלגי שלו...

כך היה עם ארון המטבח הישן של הדודה רוח'ל (שיכול בקלות לחגוג יומהולדת 75 , תלוי אם הוא היה רהיט חדש אצלה או ישן ואז גילו מגיע אף יותר גבוה....לדעתי הוא משהו משנות ה- 30 )

שנים הוא שימש כארון מטבח ובו ישבו להם בנחת שוקולדים וסוכריות בתוך קופסאות פח מריחים בריח נפטלין.... יש לציין שהשוקולדים הריחניים הללו הכניסו בשל כך מושג חדש ללקסיקון העברי של משפחתינו שזר לא יבין זאת שאומר......"בטעם היה ריח" והמבין יבין....

ברבות השנים אף אחד לא חפץ בארון הישן יותר ( כנראה שלא ראו את הפוטנציאל הגלום בו) והוא הגיע אלי. אני חייבת להתוודות שבגלגולו הראשון של הארון אצלי, עוד שלא הייתי בעניני צורה וצבע לפני אי אלו שנים, ידע הארון ימים גרועים יותר ומזל שלא צילמנו אותו ב"מלוא הדרו" (כמעט כמו להוציא תמונות של מישהו מבית ספר תיכון עם בלורית מזעזעת וצבעים בשיער -כמו שאומרים יש תקופות שעדיף שלא יהיה להן תיעוד...)

חלפו השנים חזר לי הטעם , הצבע ה כ ח ו ל קולף וגם ציורי השמש והירח שופשפו היטב, לא השארתי שום הוכחה "לטעם המשובח" שהיה לי , הארון נצבע מחדש הפעם בצבע סולידי יותר, ידיות העץ נצבעו בירקרק עם נקודות ורודות . (קשה קצת להבחין בפרטים כי הצילום מרחוק). השוקולדים והסוכריות מדיפי הנפטלין בתוך קופסאות הפח, פינו מקומם לקופסאות פח מעשה ידי ועוד לאי אלו פריטים צוברי אבק (אבל מי סופר) בחדרה של ביתי.

הארון במחסן לאחר הסרת כל הראיות לטוב הטעם שהיה לי לפני מספר שנים....

מבט נוסף על הארון במתכונתו הנוכחית, התצלום צולם בבקר יום ההולדת של ביתי שהפך למסורת משפחתית ובו מחכות המתנות בחדר עם זריחת השמש.... ופתיחת העיניים של ילד/ת היומהולדת. הפריטים על הכסא (אם ניתן להבחין בו בכלל) הם כל מיני מתנות שתפרתי , תיק , מטפחת שיער ומצעים תואמים (אותם לא תפרתי רק מצאתי בבד זהה). ואם לומר את האמת טוב שיש את תרוץ היומהולדת ל"סדר המופתי" בחדר, אבל בואו נודה באמת לא הכל שם נמצא רק בגלל יום ההולדת....

מתחת למתנות ליד הכסא הנעלם יש גם שלחן לבן אבל כמו בסיפור על האיש הכחול או בעצם אולי הירוק...של יהונתן גפן ("אני, אני מסיפור אחר")...