דבר ראשון לפני שאני מתחילה בכתיבת הרשומה תודה לשתי המגיבות הנאמנות שלי , שפרסמו את תגובתן עוד לפני שאני הצלחתי לפרסם את הפוסט, אלא שיחררתי רק תמונה ( שלחתי לשתיכן הסבר איך זה קרה). אבל אני חייבת לציין שאכן אני תמיד מחכה לקרוא את תגובותיכן. אתמול נפרדתי מחברה טובה שנסעה לה לשנתיים לניו יורק.... חשבתי וחשבתי מה להביא לה...מכיוון שמדובר בתקופה הכי עמוסה בכל השנה, מסיבות סיום, הופעות, עוד חגיגות סיום חוגים וכן הלאה.... לא נשאר יותר מדי זמן ליצירה ובטח לא המוזה לרעיונות. למרות הכל, ולמרות שרב המתנה שהבאתי בסופו של דבר קנויה, הייתי חייבת להוסיף קצת משלי. והחלטתי לתפור לבנה שעולה לכתה א קלמר. מעולם לא תפרתי קלמר, ותמיד פעם ראשונה של משהו נראית לי מסובכת, אפילו אם היא לא כל כך ( קצת כמו רואה צל הרים הרים), אז מצאתי הדרכה והתחלתי במלאכה, כמובן שאני אף פעם לא עושה בדיוק מה שכתוב ואני חייבת לשנות קצת.... אז שיניתי קצת את הגובה של הקלמר ומכאם גם את התחתית שתהיה גדולה יותר כאשר מה שהנחה אותי היה הריצרץ היחיד שהיה ברשותי בבית במידה הרצויה (20 ס"מ) והיה בצבע תכלת (כמעט כמו אשה אחת מצא כפתור אז היא תפרה לה חליפה). אז כמעט כמו שהגיבו שתי המגיבות הראשונות שלי באמת אין לי כל כך הרבה מה לומר על הקלמר...רק אומר שהיה נחמד להפוך אותו בסוף.... ולראות שיצא לי (היו לי קצת חששות בדרך, אם עשיתי נכון).
אז הנה הקלמר בחוץ פשתן (כותנה של איקאה שנראית כמו פשתן), בפנים עצים , וקצת חותמות, וקצת רקמה וזהו אני חושבת. מקווה שהתקבל בשמחה.
ולמשימה השניה של השבוע..... אנחנו חוזרים אתמול בערב די מאוחר (22:30) כאשר אני שומעת טרוניות:" מחר בבקר אני הולכת ליומהולדת ומה אני אביא??? ( מדובר ביום הולדת ל מספר מצומצם של חברות, שהיה החלטה די מהירה והכוונה היתה לקחת אותן למקום של יצירה) בואי נתפור תיק" אהבתי את הביחד "נתפור". ואני שהדבר האחרון שיכולתי להסתכל עליו באותו הרגע היה המכונת תפירה... אמרתי : " אין סיכוי שאני מתישבת עכשיו לתפור, ישר למיטה" . אחרי הרבה טרוניות וטענות, הסכמנו על פשרה.... נכוון שעון ל7:30 בבקר וכך אולי אוכל להספיק עד 9:30 להכין מתנה (אז היא כבר היתה צריכה ללכת ליומהולדת). ומי שמכיר אותי יודע שחשיבת בזק, בלי יכולת להתלבט מאתים פעם, אינה בדיוק התחום החזק שלי.... אבל מה אנחנו לא עושים בשביל שילדינו יהיו מרוצים. השעון צלצל, והתחלנו במלאכה... מזל שכשיש מנהלת עבודה, היא נותנת לך הוראות מאד מדויקות, מה שמקטין משמעותית את היכולת שלי להתלבט. היא מבאה לך את חומר הגלם (התיק, רעיון שלה כמובן), היא מביאה את בדי הנקודות בשני גווני הורוד, היא אומרת שהיא רוצה פרח ובתוכו עיגול. מזל שאת הפרח איפשרו לי לצייר, ההחלטה היחידה שלי מלבד להיות פועלת ייצור היתה להוסיף את העיגול בצבע פשתן. הזמן דחק אמנם, אך המלאכה הסתימה בדיוק בדיוק בזמן. ובשעה שסיימנו לעטוף את המתנה (אליה צרפנו עוד כמה דברים) נשמעה הדפיקה בדלת ובעלת השמחה באה לאסוף אותה לחגיגה. כמובן שיעילה שכמותי... מאז הבלוג, לפני שלב העטיפה יש את שלב הצילומים, מעטטים אמנם אך, מראים את התוצרת. כמובן שמאז הקורס של דנה, המצלמה לא מכירה יותר מצב של אוטומט. רק ידני, אפילו הפוקוס (זה בשביל לבלבל את המצלמה שמסרבת להתפקס מקרוב). בצהרים חזרה הילדה מלאת עזוז הן מהפעילות: אתמול נפתח מקום חדש ( הוא היה קודם בכפר רות כמדומני), שבו אתה יכול לקנות כלי קרמיקה ולקשט אותו, הוא נקרא נדמה לי כיד הדמיון ונמצא במרכז מסחרי בשילת. ומרב ששמעתי עליו כל כך הרבה אתמו בצהרים....הבטחתי שנחזור אליו....
ועוד תמונה של התיק מהצד....
ומכיוון שאני הרי כותבת את הרשומה אחרי שהגיבו לי עליה, ירשו לי שתי המגיבות הראשונות להקדיש את הרשומה להן....
רשומות
