כפולות

קצב כתיבת רשומות חדשות בבלוג שלי הולך ומדרדר.....אבל לפחות אני עקבית...ואני שומרת על אותו היחס בין כתיבה ליצירה....אז אני מקווה שמישהי או מישהו עוד מציצים לעיתים כאן אולי בכל זאת....אחדש משהו.....

לידה של תינוק חדש במשפחה היא שמחה גדולה........לידה של שניים היא כפולה ומכופלת.......

חשבתי וחשבתי מה להביא לזוג התאומים (שני בנים), לרגל הולדתם......ידעתי מיד שזו סיבה מספיק טובה.....לחלץ את מכונת התפירה שלי מהשיממון היצירתי שפוקד אותה בתקופה האחרונה......

היו כמה רעיונות בקנה.....בסוף נבחרו שניים....האחד אלבום....השני כריות.....

עד שנבחר הרעיון, הדוגמא הבדים......לקח זמן......והענין התעכב.....כשכבר היה רעיון......שוב חל עיכוב....הפעם לא בגללי....בענין בחירת השמות.....וחיכיתי וחיכיתי ועוד קצת בסבלנות......ואז ברגע שנודע לי השם השני....התחלתי בעבודה......

שתי כריות בגודל 50 ס"מ על 50 ס"מ , שרצתי לקנות באיקאה..... עם שמו של כל אחד מהתאומים ותאריך הולדתו.......

תמונה זוגית.....בסטודיו המסודר......(חבל שלא צילמתי איך הוא היה נראה לפני כן......בזמן העבודה......) פשוט אי אפשר היה בכלל לעבור בו.....

ועוד אחת על השטיח.......

ומאחור......

תלאות טלאים

משום מה בכל פעם שאני בוחרת בטלאים עוברות עליי תלאות....

אולי בגלל שהשורשים שלי שתי המילים הם בני דודים??? אולי בגלל שאני כרגיל אוהבת להקשות על עצמי את החיים??? ואולי זה סתם צירוף מקרים???

בכל מקרה את החלפת הפרידה בקומונת פרידה ונומה החליטו לעשות כ"החלפת משאלות". אני מודה שבהתחלה בכלל לא ידעתי מה זה....ולקח לי די הרבה זמן עד שכתבתי את משאלותיי שלי.

לעומת זאת היה לי קל הרבה יותר לכתוב מה אני רוצה להגשים.....רציתי להגשים הרבה דברים...תיק לסטטוסקופ, כריות לקישוט הסלון, לוח מודעות, ואפילו קופסא מטופלת ( אם כי אינני בטוחה שהטיפול שאני מתכוונת אליו זהה למה שבדרך כלל עושים בכוונה "מטופלת".

לכבוד היה לי לקבל את הגר (הגריטה), כמגשימת המשאלה שלה. הרגשתי כמעט כמו גמד השיניים שלנו שמסתובב אצלינו ברחוב ושם מתנות מתחת לכרית. הגר ביקשה כרית חמודה לסלון, לכששאלתי אותה על העדפת צבעים, היא ענתה שהיא אוהבת צבעים חיים: צהוב, ורוד, תכלת ובכלל מה שבא לי. ושהיא לא אוהבת אדום, סגול ושילוב של שחור ולבן....גם אני לא....כך שיצא טוב.

יכולתי לעשות מה שבא לי, אבל דוקא לתפור כרית עם סקלת צבעים שלא הייתי בוחרת כבחירה ראשונה שלי היתה עבורי אתגר. חוכמה קטנה יותר היא לעשות משהו על פי קריטוריונים שאתה נתת לעצמך, חוכמה גדולה יותר היא לעשות משהו על פי קריטריונים שנתנו לך, ושאתה תאהב מאד את התוצאה.

התחשק לי לעשות כרית טלאים (5 על 5 ) שתתאים לכרית 50 על 50 של איקאה. נבחרו תחילה הבדים, שניים מנוקדים, אחד פרחוני ואחד חלק בצבע קרם להרגיע קצת את הרעש....עשיתי לי סקיצה עם ריבועים שצבעתי אותם עם צבעי עפרון, לדמות איך יהיה שילוב הטלאים. התחשק לי לעשות רקמת צלבים, עשיתי אחת....לקח לי מלא זמן (אמרתי לעצמי...את לא נורמלית....איך תרקמי 6-7 ריבועים כאלה??? ) אבל קטעים האלו כמובן שאינני מקלה על עצמי...ואם החלטתי שאני רוצה רקמה דוקא...אז כדאי שאתיישב....וכך במשך כמה ימים רקמתי עוד ועוד שושנות....(שכל הזמן התפללתי שהחוט הורוד פוקסיה לא ייגמר לי באמצע העבודה....כי היה לי ממש קצת). כמה ימים אחר כך כבר היו לי 6 פרחים רקומים.....הבגדים כאמור כבר נבחרו (זה בדרך כלל השלב הכי קשה עבורי), כך שמה שנותר זה להתחיל לחשב גודל ריבועים (נכון כבר עשיתי כבר כרית 5 על 5), אבל מרב שאני מסודרת, לא שמרתי את המידות המדויקות....ולהתחיל בעבודה.

מכיוון שידעתי כי אני עתידה שבוע לפני מועד ההחלפה לקבל משלוחה מארה"ב עם גלגלת וסרגלי חיתוך (עד היום חתכתי במספריים), החלטתי להמתין.

בהתרגשות רבה הוצאתי את הגלגלת...והתחלתי לעבוד, ממש נרגשת מאיך שהחיים נהיו קלים פתאם, והריבועים ישרים, שזו היתה הפתעה מרנינה. אבל אל דאגה...את כל הזמן שחסכתי עם הגלגלת שילמתי עם ריבית. התחלתי לתפור את הריבועים...הרגשתי שהמכונה קצת מקרטעת לי, אבל לא ממש התיחסתי לעובדה....ועבדתי בסרט נע לחיבור 5 שורות של ריבועים. כשפרסתי אותם חשכו עיניי. התפירה היתה מזעזעת....והיה נראה כאילו הריבועים אינם מחוברים כמו שצריך. בנוסף לכך....ראיתי שלקחתי מקדמי היסטריה בנושא גודל הריבועים....ויצאה לי כרית "ענקית". לא נורא אמרתי...אולי נתקן את המעוות, נתפור עוד פס מצוד לתפירה המבאסת שיצאה לי ובכך אהרוג שתי ציפורים....גם אתקן את התפרים וגם אקטין את הכרית. שוב הספקתי לתפור כמה וכמה ריבועים עד שהבנתי סופית שטוב לא יצא מזה ושכדאי שאפסיק לתפור ועכשו.

ושאולי כדאי לערב יד מקצועית שתבדוק מה קורה למכונה המגמגמת שלי. מכיוון שהזמן היה קצר והמלאכה מרובה, הלכתי לחנות ברחובות שמוכרים ומתקנים מכונות שיבדקו מה הבעיה....והשארתי את המכונה לטיפול.

כעבור יממה חזרה אליי המכונה, מנוקה (ככה זה כנראה שמשאירים מכונה בחוץ בלי כיסוי ובלי שימון.....5 שנים...האבק שהצטבר עליה גרם לה לעבוד כמו הטרקטור של הדוד אהרון של מאיר שליו. והאמת שרק כשהיא חזרה וראיתי כמה היא עובדת חלק ונקי נדהמתי עד כמה התרגלתי לעבוד עם "הטרקטור המקרטע" ואפילו, אני מתביישת לומר לא שמתי לב. בשלב הזה כבר ידעתי את הגר...שכנראה לא אוכל להכין בזמן את ההחלפה..וקיבלתי אישור על כך.

אתמול הייתי אורחת במפגש פורום של צומת צבעים לכבוד בואה של זוהר לחופשת מולדת. גם שם היתה החלפת משאלות ומכיוון שזו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי כיצד היא מתבצעת, אמרתי לעצמי...ויהי מה את חוזרת הביתה ומסיימת את הכרית. ב 1:30 בלילה הגעתי אתמול מהמפגש. הטלאים כבר היו מחוברים וגם הרקמות, אז מה שנותר היה הוא לעשות לה את הגב והביטנה.....קטן עליי בהתחשב בעובדה שכל הבקר העברתי בלפרום את כל שורות הפסים הכפולות שעשיתי עם המכונה המקרטעת....ולתפור מחדש. (לפרום זה אחד הדברים הכי שנואים עליי).

עוד שעתיים של תפירה לתוך הלילה וב 3:00 לערך...הכרית היתה מוכנה. ואני הייתי גאה מאד בעצמי על שהצלחתי לעמוד בזמן ולהביא למחרת את הכרית להגר, כמובן שלא אתן כרית בלי כרטיס....אז גם הוא הוכן באמצע הלילה.

הדבר היחיד שהשארתי לבקר היו הצילומים (רק בגלל שאני אוהבת לצלם בחוץ וביום) והעטיפה. הספקתי בבקר להוציא את הכרית לסדרת צילומים, לקוות שהגשם לא ידחה את המפגש....כי אז הייתי ממש מתבאסת (בהתחשב בעובדה שישנתי 3 שעות בערך). ויצאתי לדרכי.

המפגש היה ממש נחמד...חבל שהקומונה נסגרת....

ישבנו, פטפטנו, צחקנו, החלפנו, נהנינו....תודה לאילאיל המארחת על בקר נחמד....ואני חושבת שכבר אמרתי מספיק והגיע העת לתמונות לדבר קצת במקומי.....

תקריב אל רקמת האיקסים.....

ועוד אחד......שאלו אותי איך אני רוקמת??? אני משתמשת בסלילי החוטים של dmc ואני משתמשת בחוט בודד (לא כפול), הרקמה יוצאת פחות צפופה יחסית. את הדוגמא לקחתי מתוך ספר שהבאתי מלונדון (אז כתשובה לשאלתך זוהר...הנה השתמשתי כבר בספרים אותו ספר שלקחתי ממנו את רקמת השובכים).

ככה נראית הכרית מאחור....

וככה היא נארזה והובאה להגר....

מקווה שלפחות את המשאלה הזו הצלחתי להגשים והלוואי והיתה לי היכולת להגשים משאלות ממש ממש גדולות.....

אנשי השלג

אני חייבת להתוודות....אחרי שנרשמתי בפורום טכסטיל וליבוד להחלפת קאואוי, ואחרי ששוטטתי די הרבה לחפש מה זה בדיוק קאואוי, (איך לעזאזל כותבים את השם הזה בכלל???) הגעתי למסקנה שאני בכלל לא כל כך אוהבת קאואוי. זה הרגיש לי קצת פלקטי מדי, כמו קישוטים על עטיפות של סוכריות זולות מסין (מקווה שאני לא מעליבה אף אחד...) הדמויות עם פרצופיהן היו דומות מדי...זו לזו ודי הרבה זמן חיפשתי למצוא קאואוי כלבבי. בו זמנית נרשמתי לשתי החלפות...החלפת הקאואוי בפורום טכסטיל וליבוד והחלפת רקמה בקומונת פרידה ונומה. מכיוון שנושא הרקמה שבה את ליבי חשבתי שבשתי ההחלפות אשתמש ברקמה, מה שבלבל אותי עוד יותר, היתה העובדה ששתי הנמענות שלי היו בעלות שם זהה. מכיוון שעבדתי על ההחלפות בו זמנית ובסופו של דבר עשיתי אותו מוצר...כרית...כל הזמן הייתי צריכה להזכיר לעצמי...איזו החלפה היא קאואוי ואיזו רקמה. ותאמינו לי זה היה מבלבל. מכיוון שלא כל כך התחברתי לדמויות הקאואוי, לרובן בכל אופן, הרשיתי לעצמי לאמץ משפט שכתבה הוגת ההחלפה..." כל מה שחמוד"...ומכיוון שבאחד משיטוטיי בחיפושים אחר קאואוי כלבבי ראיתי שגם אנשי שלג....לעיתים נכנסו תחת ההגדרה הזו...ואליהם דוקא יש לי חיבה מיוחדת....החלטתי ללכת על המוטיב הזה. המוטיב אנשי שלג נבחר....התלבטתי בין תיק לכרית...החלטתי שדוקא כרית תהיה מתאימה יותר לאנשי השלג. קיללתי על ההחלטה הזו...שהגיעה יום אחרי שפקדתי את איקאה (מכיוון שבניתי על כרית בגודל שיש באיקאה) אם כבר חורף....אז חיפשתי בד חורפי..שתפרתי ממנו פעם חצאית חורפית לביתי....הוספתי גם איזה פתית שלג לקישוט. ואתן לתמונות לדבר... מהרגע בו הייתי כבר נעולה על המוטיב ועל הפריט הדרך היתה קצרה ובמהרה היתה לי כרית מוכנה....די הרבה זמן היא חיכתה עד שאסע שוב לאיקאה במיוחד בכדי לקנות את המילוי....

נמענת ההחלפה שלי היתה hilla696 שבהתכתבות איתה ביקשה משהו לעצמה...עדיפות לדברים שימושיים...ובנוגע לצבעים ניתנה לי יד חופשית....איזה כיף. הכרית כבר נשלחה לפני יותר מ10 ימים...והתקבלה בברכה....ועתה אתן לתמונות לדבר...

הכרית בשלב ההכנה....אנשי השלג מחוברים בסיכות.....ושימו לב היכן שלחן העבודה שלי.....הוא פשוט עמוס לעייפה אז אני עובדת על הרצפה (כתשובה לחגית ממשחק מילים).....כאן על הרצפה אני עובדת אם יש עליה מקום.

מעולם לא קרה לי שצילמתי כלכך הרבה תמונות בכמה סיטואציות שונות והתמונות פשוט יצאו רעות לטעמי...עשיתי לכרית הזו בוק ארבע פעמים...ורק הפעם האחרונה היתה ראויה לדעתי...להראות... הצילומים הללו נלקחו ממש לפני האריזה הסופית של הכרית והנסיעה לדואר....

שלישית אנשי השלג....ואח נוסף שלהם על כרטיס הברכה....

מבט מקרוב על כרטיס הברכה שצורף לכרית.....תפור ורקום כמו אחיו שעל הכרית.

תקריב על פתית השלג....לו עשיתי תיפורים אדומים....קצת קשה לראות אותם.

תקריב אחרון חביב על כרטיס הביקור.....

אתמול שמעתי ברדיו שגם בדצמבר לא רואים סימנים של חורף....אז אולי אולי אנשי השלג הללו יביאו עימם קצת קור וגשם וחורף??? הלוואי.....

החלפה רקומה

נושא ההחלפה האחרונה בקומונת פרידה ונומה היה החלפה רקומה.....בשל היותי חובבת רקמה לאחרונה, שמחתי מאד להירשם להחלפה זו. אמנם הצטיידתי בספר-מילון רקמה בלונדון הקיץ ...אך חוץ מרקמת צלבים אני מודה שאני בכלל לא יודעת לרקום.

הבחורה לה הייתי צריכה לשלוח את ההחלפה היא tzik , מכיוון שאינני מכירה אותה (רק יצא לי לראות אותה פעם אצל נתנאלה) נכנסתי לשרשור ההעדפות שלה...לדעת למה היא מצפה....לשמחתי היא עשתה לי את החיים קלים בכך שאמרה כי אין לה בעיהכלשהי עם צבע או חומר מסוימים...חוץ מלבד....ושהיא אוהבת דברים מקוריים שמסמלים את היוצרת. הכי כיף מבחינתי שיש לי יד חופשית לעשות ככל העולה על רוחי....שאין לי תכתיבים מסוימים.

החלטתי לתפור לה כרית, עם רקמת צלבים באמצע תפורה על סמרטוט רצפה (כן כן לא להזדעזע...) ובדפנות טלאים. הכרית הזו יכולה להקרא כרית התסכולים....תיכף הסבר....נתחיל מזה שהחלטתי לתפור דוקא כרית...יום אחרי שהייתי באיקאה....מה המשמעות של הענין? שנאלצתי לנסוע שוב לאיקאה רק בשביל לקנות את המילוי לכרית...אז נכון שמאז שנפתח הסניף בראשון לציון כבר לא מדובר ממש בטיול שנתי..... עד נתניה, אבל עדיין היה מתסכל לחשוב שאם הייתי חושבת על כך יום קודם....לא הייתי צריכה לשוב על צעדיי. מכיוון שאני מבינה קטנה מאד בטלאים, ולרב אני עובדת בשיטת הניסוי והטעיה.....אני פשוט מתכננת בראש...עושה סקיצה על דף ומתחילה....כמובן שהיו הרבה טעויות במהלך העבודה.

נתחיל מכך שלא היו לי מידות מדויקות...(אני לא כל כך יודעת כמה צריך להשאיר לחישוב התפרים שבין הריבועים).ידעתי לאיזה גודל כרית אני רוצה להתאים את הכיסוי....35 על 35 של איקאה. וזאת היתה נקודת ההתחלה שלי....תכננתי כמה ריבועים אני רוצה מסביב....הוספתי קצת לכל ריבוע לתפירה...(קצת מעל חצי ס"מ) והתחלתי לתפור.

התסכול הראשון היה כשגיליתי לאכזבתי...שהמדידה (כמה צריך להשאיר במרווחים שבין הריבועים) לא היתה נכונה או מדויקת והריבועים שלי הפכו למלבנים.....אמרתי לעצמי...או קיי רצית אמנם ריבועים....תחשבי פתוח ובגמישות....ותבחני את התוצאה....את האמת המלבנים אף הם היו יפים....אולי אפילו יותר....

התסכול השני נבע בעצם מהראשון....רציתי שהריבועים יתחברו בפינות הריבוע הלבן...(פינה מול פינה).מכיוון שהריבועים הפכו למלבנים...וכידוע מלבן, אינו בעל ארבע צלעות שוות, כבר לא היה סיכוי לחיבור מדויק בפינות.....גם על זה אמרתי לעצמי....בסדר אמנם לא התכוות לתוצאה הזו, אבל תנסי לבחון אותה האם את אוהבת או לא??? אמרתי כן והמשכתי הלאה..... אפילו במחשבה שניה יצא יותר מענין....פחות סימטרי....
זה השלב בו הייתי צריכה לתפור את התחתית של הכרית....עם כיסוי לצד הפנימי שלה....(שלא יראו את התפרים מהצד השני)ישבתי תפרתי....וכשהפכתי.....להפתעתי גיליתי ש......תפרתי הפוך......עוד תסכול....

דהיינו קודם הפתחים דרכם משחילים את הכרית ואחר כך הכיסוי הפנימי....(משמעות הדבר אי אפשר להשחיל את המילוי של הכרית...ודוגמת הצלבים פונה לכוון הלא נכון)

טוב פה כמובן אפילו לא ניסיתי לשכנע את עצמי...והתישבתי לפרום...ואין דבר השנוא עלי יותר מאשר לפרום....להבדיל מהמשפט שיותר קשה לבנות וקל להרוס....בתפירה זה בדיוק הפוך.....מה שתפרת בקלות רבה....בדם ויזע תפרמי.....

פרמתי....סידרתי מחדש את כל השכבות...בדקתי טוב טוב....כי ידעתי שעוד טעות אחת קטנה ולא יהיו יותר מחילות מצידי ושוב תפרתי.....

בחששות מרובים הפכתי לאט לאט....הפעם הצליח....

התסכולים לא הסתיימו בצד התפירה....גם בשלב הצילומים...הם המשיכו.....שלוש פעמים הועמדה הכרית לצילומים...ובכל פעם קרה משהו אחר.....פעם התמונות יצאות כחלחלות...בשל שעת הצהרים....על אף שהשתדלתי לצלם בצל מלא...פעם...יצאו ממש על הפנים...עם המון צל עליהן......והפעם השלישית הרי היא לפניכם.....אני לא יכולה לומר שאני מאד מרוצה מהם.....טוב אתן לדבר לתמונות לדבר.....אני חושבת שבחיים הכרית הרבה הרבה יותר מוצלחת...אבל הזמן דחק וכבר הייתי חייבת לשלוח אותה ליעדה.....

מבט אל הרקמה.....הרקמה עצמה תפורה אל....סמרטוט רצפה....נקי כמובן....הטכסטורה שלו, עם התיפורים ממש יפה בעיני...אפילו מאד התלבטתי איזה צד של הסמרטוט אני אוהבת יותר...המקדימה או המאחורה....

הוספתי כרטיס רקום.....ושלחתי את ההחלפה ליעדה....

זה עתה קיבלתי מסר מtzik שהכרית שלי היגיעה ליעדה.....אז הנה היא הותרה לפירסום.

הרבה תלאות עברו עלי ועל הכרית אבל העיקר שמקבלת ההחלפה מרוצה...ואני בטוחה שבפעם הבאה שאתפור טלאים שכאלו רק אשתכלל....אז זו בעצם היתה החלפת הפרידה מהקומונה "פרידה ונומה" שעתידה להיסגר בקרוב. לא הספקתי אמנם להיות בה זמן רב...אבל נהניתי מאד מאתגר ההחלפות, זה מכריח אותי לחשוב וליצור ולנסות דברים חדשים שעוד לא ניסיתי...ומבחינתי זה מעולה.

ברך עלינו את השנה הזאת....

"הקיץ עבר החום הגדול

שנה חדשה באה לכל

רוחות מנשבות, נודדות ציפורים (שתיים נדדו אליי מרעננה בתוך בית של ציפורים רק בשבוע שעבר)

הולכים ובאים הימים הקרים ( ומהיום עם כניסתו של שעון החורף אפשר גם להוסיף הימים החשוכים...באסה)

הביטו וראו קטונתי אתמול

הקיץ עבר ואני כבר גדול (באמת בדיוק בקיץ היתה לי יום הולדת....אז בעצם אני כבר די גדולה)

שנה חדשה מתחילה היום

היי נא טובה ובואך לשלום"

יש משהו מאד חגיגי בימים הראשונים הללו של השנה העברית, ימי ראש השנה. בהם אנו מתאחדים סביב שלחן גדול וחגיגי מברכים על מיני מזונות (דג, רימון, תפוח בדבש...ועוד...) ומקווים כמו בשיר של נעמי שמר "שיפה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה היום".

בדיוק היום נשאלתי שאלה על ידי בני היקר שלא כל כך ידעתי לענות עליה. " אמא כשאומרים משפחה גרעינית למה מתכוונים, רק לאמא, אבא וילדים או גם לסבים וסבתות? ", "אמא הדודים שלי הם משפחה מורחבת או שהם משפחה גרעינית"?

ולמה אני מתעכבת על המינוחים הללו??? מכיוון שמשפחתינו הגרעינית (ואולי מורחבת??? הכוללת דודים) קטנה יחסית, ולא מחכה בדרך כלל לשבת וחג כדי להיפגש...מוצאת כל הזמן סיבות בלי קשר....ולכן לרב יוצא שכשמגיע ערב חג, עת יושבת כל המשפחה הגרעינית בתוספת הרחבה מצומצמת סביב השלחן, אנחנו די מעטים, דבר שמפחית קצת מחגיגיות הארוע לעיתים.

השנה הוזמנו לחגוג את ראש השנה בבקעת הירדן, בקרב המשפחה היותר מורחבת (ועכשיו אני שואלת..."דודים שלי זה גרעיני או מורחב?)
כמובן ששמחנו מאד על ההזמנה. המרחק הגאוגרפי והמצב הבטחוני וגם סתם עצלות גרמו לנו עם השנים להפסיק לבוא לבקעה כשם שהיינו פוקדים אותה בילדותינו.

המושב בבקעה ,שהיה אז צעיר, זכור לנו כמקום עמוס חוויות לעייפה. כילדים עירוניים שרצים יחפים על האדמה הזהובה והחמה הזו וצורחים כי חם להם ברגליים ומשתהים למראה בני דודיהם הקטנים מהם בשנים לא מעטות, ההולכים יחפים על החול החם ולא קופצים ולא מוציאים הגה כאילו נעלו נעליים בלתי נראות. יש לנו אינספור זכרונות משם...ערבי פיקניק על שמיכה פרוסה בדשא שליד הבית מתחת לעץ הדקל, היו נראים עבורי כילדה עירונית שגרה בקומה רביעית כהתגשמות של חלום. ההתפלחות בצהרים לבריכה השוממת של המושב (בשעה שהמציל ישן שעת צהרים) דרך הצמחיה והפרצה בגדר, היתה נראית לנו כהרפתקאה מלהיבה, עזבו את העובדה שממילא אפשר היה להיכנס חופשי לבריכה, שעה מאוחר יותר זה לא היה מרגש באותה מידה), עזבו את העובדה שלא היתה שום מודעות של שהיה בשמש בשעות החמות של הצהרים כשהטמפרטורה בחוץ לרב עברה את ה40 מעלות.....העיקר שהיינו מאושרים וחופשיים.

אפילו עזרנו להעלות את כמות המשקעים השנתית (שמלכתחילה כידוע די דלה בבקעה) על ידי "גשם של צפרדעים". עד היום זכור לי האושר הגדול כשמצאנו בחצר הבית שממול שיבר מטפטף שיצר "אוצר" ביצה מלאה אבל ממש מלאה בכל גלגוליה של הצפרדע מראשנים זעירים, עבור לראשנים בעלי רגליים אחוריות וכלה בצפרדעים בכל הגדלים האפשריים. התחביב הגדול שלנו כילדים בביצה (שכל גודלה היה אולי 70-80 ס"מ רדיוס) היה להביא דליים מהבית ולמלא אותם עד למעלה ב........צפרדעים, לחזור לדשא של הדודים.....ולהעיף את הצפרדעים באוויר, לראות למי יש הכי הרבה צפרדעים בדלי, מי מעיף הכי גבוה וכמובן....להתרחץ ב"גשם של צפרדעים" זר אולי לא יבין זאת אבל עבורינו זו היתה פסגת האושר.

עתה אפשר להבין את ההתרגשות השנה שגברה שבעתיים לפני החג.

בשעת בינערביים יצאנו שיירה של מכוניות (3) של משפחה גרעינית עולה לירושלים , יורדת לבקעה בדרכה למשפחה המורחבת....

תענוג היה לראות את הנוף המדברי הזה שכבר הספקנו לשכוח. ועוד יותר תענוג היה לפגוש את כל בני משפחתינו היקרים והאהובים. אז מה היה לנו שם? מעל 24 שעות של אחווה משפחתית ואוהבת, לרב סביב שלחן האוכל, אבל לעיתים היינו גם סביב הדלפק החדש במטבח החדש ורחב הידיים של בת דודתי (במיוחד בקפה של הבקר ושל אחר הצהרים), הרבה צחקוקים, העלאת זכרונות, אפילו רחצה משפחתית בבריכה (הפעם לא התפלחנו...), דיבורים לתוך הלילה. בגדים חדשים לא היו ( לא נעים אפילו לומר אבל גם הבגדים "החגיגיים" שהבאנו נשארו בתיק...מה לעזאזל חשבתי שהבאתי כפכפי עקב בשקית??? שאני באמת אוריד את כפכפי הטבע שלי ואנעל אותן, שבאמת אוריד את המכנסיים הקצרים ואחליף לגינס ארוך? (אל דאגה מזל שלילדינו דעה משלהם הם החליפו כולם לבגדיהם החגיגיים) . הצטערנו כשהיגיעה השעה לחזור הביתה. אבל הבטחנו לעצמינו ולהם שנשוב במהרה "נחדש ימינו כקדם". כי על אחווה שכזו לא מוותרים כל כך בקלות, אחרי שחשנו שוב את הטעם....

כמובן שהחג הביא עימו תרוץ להכנת מתנות. התחשק לי להכין כרית טלאים. מעולם לא תפרתי ממש טלאים, כאמור אין לי גלגלת וגם לא סרגל טלאים. קצת עיון בספרים לראות את הטכניקה....וקצת עזרה מעבר לים באדיבותה של זהר (מלונדון)שנתנה לי טיפים ושלבי עבודה גרמו לי להתחיל במלאכה. בכדי להיות כנה עד הסוף אני חייבת לומר שההוראות של זהר שחייבים להיות מדויקים ושהריבועים חייבים להיות זהים בגודלם ושחיבור השורות זה הקטע הקשה, גרמו לי לזנוח את ערימת הריבועים הלא כל כך מדויקים שלי שנגזרו במספרים, על הרצפה למספר ימים עד אשר אזרתי אומץ ואמרתי לעצמי...מקסימום.....

וחזרתי לריבועים וסידרתי אותם על הרצפה בצורה שאני אוהבת (עשיתי הרבה נסיונות והזזתי ושוב פעם הזזתי)

והנה חלק מהריבועים בסידור....

ותפרתי שורות שורות (על פי הוראותיה של זהר), ואחר כך שורה לשורה (והשתדלתי להיות מדויקת...)

והדבקתי נייר דבק על המכונה בכדי שיהיו לי תפרים שווים מהקצה....

ועוד מבט לריבועים....

והנה כבר פינה של כרית...תפורה

והריבועים התפורים....

וכל הכרית מקדימה.....אחרי השלב שגמרתי את כל הפסדה של הכרית נתקעתי ולא היה לי מושג איך ממשיכים, איך עושים את המאחורה של הכרית בצורה יפה...בשלב זה נחלצה לעזרתי התופרת הצעירה שהספיקה ללמוד דבר או שניים, מסתבר שדי הרבה בחמשת ימי קורס התפירה שלה בקיץ והספיקה עוד לפניי להכין כרית טלאים עבור דודתי מהבקעה. יישמתי כמוה את הטכניקה הנלמדת, בד אחד (פנים מול פנים) מכסה את כל הפסדה ואחריו שני בדים צרים יותר אחד על השני....תפירה מסביב, עם השארת פתח להיפוך......ו......הפלא ופלא זה עבד...ונראה ממש מקצועי. עוד קצת פיללתי שחישבתי נכון עם כל התפירות של הריבועים ושהכל הכל ייכנס לי לתוך כרית 50 על 50 של איקאה והרי התוצאה.....

והנה יושבות להן יחדיו על הכסא בביתינו, (מחכות לאריזה) הכרית טלאים הראשונה שלי וכרית הטלאים של התופרת הצעירה. והן אפילו קצת מתאימות......

וזו תמונה להמחיש שכ ו ל ם , כל המשפחה הגרעינית המורחבת הגיעו לחגוג את ראש השנה בבקעה...מזהים???
הרי זו בתיה ששימחה אותנו עד מאד בנוכחותה (בת דודה או לא?)



שתהיה לכולנו שנה טובה, בריאה ומאושרת........