משום מה בכל פעם שאני בוחרת בטלאים עוברות עליי תלאות....אולי בגלל שהשורשים שלי שתי המילים הם בני דודים??? אולי בגלל שאני כרגיל אוהבת להקשות על עצמי את החיים??? ואולי זה סתם צירוף מקרים???
בכל מקרה את החלפת הפרידה בקומונת פרידה ונומה החליטו לעשות כ"החלפת משאלות". אני מודה שבהתחלה בכלל לא ידעתי מה זה....ולקח לי די הרבה זמן עד שכתבתי את משאלותיי שלי.
לעומת זאת היה לי קל הרבה יותר לכתוב מה אני רוצה להגשים.....רציתי להגשים הרבה דברים...תיק לסטטוסקופ, כריות לקישוט הסלון, לוח מודעות, ואפילו קופסא מטופלת ( אם כי אינני בטוחה שהטיפול שאני מתכוונת אליו זהה למה שבדרך כלל עושים בכוונה "מטופלת".
לכבוד היה לי לקבל את הגר (הגריטה), כמגשימת המשאלה שלה. הרגשתי כמעט כמו גמד השיניים שלנו שמסתובב אצלינו ברחוב ושם מתנות מתחת לכרית. הגר ביקשה כרית חמודה לסלון, לכששאלתי אותה על העדפת צבעים, היא ענתה שהיא אוהבת צבעים חיים: צהוב, ורוד, תכלת ובכלל מה שבא לי. ושהיא לא אוהבת אדום, סגול ושילוב של שחור ולבן....גם אני לא....כך שיצא טוב.
יכולתי לעשות מה שבא לי, אבל דוקא לתפור כרית עם סקלת צבעים שלא הייתי בוחרת כבחירה ראשונה שלי היתה עבורי אתגר. חוכמה קטנה יותר היא לעשות משהו על פי קריטוריונים שאתה נתת לעצמך, חוכמה גדולה יותר היא לעשות משהו על פי קריטריונים שנתנו לך, ושאתה תאהב מאד את התוצאה.
התחשק לי לעשות כרית טלאים (5 על 5 ) שתתאים לכרית 50 על 50 של איקאה. נבחרו תחילה הבדים, שניים מנוקדים, אחד פרחוני ואחד חלק בצבע קרם להרגיע קצת את הרעש....עשיתי לי סקיצה עם ריבועים שצבעתי אותם עם צבעי עפרון, לדמות איך יהיה שילוב הטלאים. התחשק לי לעשות רקמת צלבים, עשיתי אחת....לקח לי מלא זמן (אמרתי לעצמי...את לא נורמלית....איך תרקמי 6-7 ריבועים כאלה??? ) אבל קטעים האלו כמובן שאינני מקלה על עצמי...ואם החלטתי שאני רוצה רקמה דוקא...אז כדאי שאתיישב....וכך במשך כמה ימים רקמתי עוד ועוד שושנות....(שכל הזמן התפללתי שהחוט הורוד פוקסיה לא ייגמר לי באמצע העבודה....כי היה לי ממש קצת). כמה ימים אחר כך כבר היו לי 6 פרחים רקומים.....הבגדים כאמור כבר נבחרו (זה בדרך כלל השלב הכי קשה עבורי), כך שמה שנותר זה להתחיל לחשב גודל ריבועים (נכון כבר עשיתי כבר כרית 5 על 5), אבל מרב שאני מסודרת, לא שמרתי את המידות המדויקות....ולהתחיל בעבודה.
מכיוון שידעתי כי אני עתידה שבוע לפני מועד ההחלפה לקבל משלוחה מארה"ב עם גלגלת וסרגלי חיתוך (עד היום חתכתי במספריים), החלטתי להמתין.
בהתרגשות רבה הוצאתי את הגלגלת...והתחלתי לעבוד, ממש נרגשת מאיך שהחיים נהיו קלים פתאם, והריבועים ישרים, שזו היתה הפתעה מרנינה. אבל אל דאגה...את כל הזמן שחסכתי עם הגלגלת שילמתי עם ריבית. התחלתי לתפור את הריבועים...הרגשתי שהמכונה קצת מקרטעת לי, אבל לא ממש התיחסתי לעובדה....ועבדתי בסרט נע לחיבור 5 שורות של ריבועים. כשפרסתי אותם חשכו עיניי. התפירה היתה מזעזעת....והיה נראה כאילו הריבועים אינם מחוברים כמו שצריך. בנוסף לכך....ראיתי שלקחתי מקדמי היסטריה בנושא גודל הריבועים....ויצאה לי כרית "ענקית". לא נורא אמרתי...אולי נתקן את המעוות, נתפור עוד פס מצוד לתפירה המבאסת שיצאה לי ובכך אהרוג שתי ציפורים....גם אתקן את התפרים וגם אקטין את הכרית. שוב הספקתי לתפור כמה וכמה ריבועים עד שהבנתי סופית שטוב לא יצא מזה ושכדאי שאפסיק לתפור ועכשו.
ושאולי כדאי לערב יד מקצועית שתבדוק מה קורה למכונה המגמגמת שלי. מכיוון שהזמן היה קצר והמלאכה מרובה, הלכתי לחנות ברחובות שמוכרים ומתקנים מכונות שיבדקו מה הבעיה....והשארתי את המכונה לטיפול.
כעבור יממה חזרה אליי המכונה, מנוקה (ככה זה כנראה שמשאירים מכונה בחוץ בלי כיסוי ובלי שימון.....5 שנים...האבק שהצטבר עליה גרם לה לעבוד כמו הטרקטור של הדוד אהרון של מאיר שליו. והאמת שרק כשהיא חזרה וראיתי כמה היא עובדת חלק ונקי נדהמתי עד כמה התרגלתי לעבוד עם "הטרקטור המקרטע" ואפילו, אני מתביישת לומר לא שמתי לב. בשלב הזה כבר ידעתי את הגר...שכנראה לא אוכל להכין בזמן את ההחלפה..וקיבלתי אישור על כך.
אתמול הייתי אורחת במפגש פורום של צומת צבעים לכבוד בואה של זוהר לחופשת מולדת. גם שם היתה החלפת משאלות ומכיוון שזו היתה הפעם הראשונה בה ראיתי כיצד היא מתבצעת, אמרתי לעצמי...ויהי מה את חוזרת הביתה ומסיימת את הכרית. ב 1:30 בלילה הגעתי אתמול מהמפגש. הטלאים כבר היו מחוברים וגם הרקמות, אז מה שנותר היה הוא לעשות לה את הגב והביטנה.....קטן עליי בהתחשב בעובדה שכל הבקר העברתי בלפרום את כל שורות הפסים הכפולות שעשיתי עם המכונה המקרטעת....ולתפור מחדש. (לפרום זה אחד הדברים הכי שנואים עליי).
עוד שעתיים של תפירה לתוך הלילה וב 3:00 לערך...הכרית היתה מוכנה. ואני הייתי גאה מאד בעצמי על שהצלחתי לעמוד בזמן ולהביא למחרת את הכרית להגר, כמובן שלא אתן כרית בלי כרטיס....אז גם הוא הוכן באמצע הלילה.
הדבר היחיד שהשארתי לבקר היו הצילומים (רק בגלל שאני אוהבת לצלם בחוץ וביום) והעטיפה. הספקתי בבקר להוציא את הכרית לסדרת צילומים, לקוות שהגשם לא ידחה את המפגש....כי אז הייתי ממש מתבאסת (בהתחשב בעובדה שישנתי 3 שעות בערך). ויצאתי לדרכי.
המפגש היה ממש נחמד...חבל שהקומונה נסגרת....
ישבנו, פטפטנו, צחקנו, החלפנו, נהנינו....תודה לאילאיל המארחת על בקר נחמד....ואני חושבת שכבר אמרתי מספיק והגיע העת לתמונות לדבר קצת במקומי.....
תקריב אל רקמת האיקסים.....
ועוד אחד......שאלו אותי איך אני רוקמת??? אני משתמשת בסלילי החוטים של dmc ואני משתמשת בחוט בודד (לא כפול), הרקמה יוצאת פחות צפופה יחסית. את הדוגמא לקחתי מתוך ספר שהבאתי מלונדון (אז כתשובה לשאלתך זוהר...הנה השתמשתי כבר בספרים אותו ספר שלקחתי ממנו את רקמת השובכים).
ככה נראית הכרית מאחור....
וככה היא נארזה והובאה להגר....
מקווה שלפחות את המשאלה הזו הצלחתי להגשים והלוואי והיתה לי היכולת להגשים משאלות ממש ממש גדולות.....
ועוד כמה תמונות איך לא...אמנם לא בארץ הפלאות אלא רק בחצר הבית...
רשומות
