עוגת יום הולדת

עוד עוגת יומהולדת מבית היוצר שלנו....הפעם טרי טרי מהשבוע...מיום ההולדת האחרון....

הנושא- עיר.....עשינו בתים לבנים עם גגות אדומים ותריסים תכולים....עצים ירוקים על מקלות ופלים שנראים קצת כמו ארטיקים....פטריות אדומות עם נקודות לבנות איך לא?....גדר עץ מסביב....פרחים....ובריכה עם חבצלות מים.....שבילים....והרבה דשא ירוק.... אני אומרת עשינו למרות שאת הרב לא אני עשיתי כי אם ביתי.....

שעור שלמדתי השבוע בדרך הקשה.... רציתי להחליף סיסמא במייל.....החלפתי....אמרתי לעצמי בטוח תזכרי.....התעצלתי לקום ולקחת עט לרשום...והתוצאה הרי ברורה כשמש....תוך שניות שכחתי את הסיסמא.....ניסיתי כמה וריאציות ממה שזכרתי...ונזרקתי מהמייל של עצמי.....ובמשך ימים אחדים לא היתה לי דרך להיכנס למייל שלי...תסכול עצום...כמו מנגד תראה את הארץ....בהתחלה עוד יכולתי לראות כמה הודעות מחכות לי....אבל בלי יכולת לפתוח אותן....אחר כך המערכת כאילו מחקה אותי...והתיחסו אלי כאל אורח....היה מבאס מאד אך גם מלמד....לעולם יותר לא אחשוב שאני יכולה לזכור סיסימאות בעל פה....תמיד ארשום. ותודה ל...שאיפשרה לי לחזור לתיבת הדואר שלי....

חזרה לעוגת יומההולדת ,אין צורך להוסיף כי העוגה חוסלה בציק צק.......ואני חייבת לומר איך בכל פעם אני נחרדת מצבעי המאכל שבעוגה...אבל יום הולדת יש רק פעם בשנה....אז מותר.....

ילדים רוקמים ניירות

כפי שהבטחתי הנה הרעיון השני שנהגה בראשי ליצירה עם הילדים בכיתה ב' , אמנם נהגה שני, אבל בפועל נעשה ראשון עוד לפני המוביילים בפוסט הקודם. כמה ימים קודם לכן קניתי חבילת ניירות בחנות ביג דיל, שאני מאד אוהבת לפקוד אותה מדי פעם ולמצוא בה אוצרות, כמו בפעמים אחרות גם הפעם לא יצאתי מהחנות בידיים ריקות , אלא עם שתי חבילות ניירות גדולים בגוון ירוק אבוקדו (זה לא אני המצאתי את השם הפלצני, בחיי שכך כתוב על החבילה). מה גדולה היתה שמחתי כשפתחתי את אחת החבילות בגוון האבוקדו וגיליתי שלא מדובר בניירות רגילים אלא קשים למדי כמעט כמו קרטונים. כך שידעתי שהתכנית שלי להשתמש בניירות הללו לרקמה יכולה להתממש. החלטתי לגזור מהניירות עיגולים, לבבות ומלבנים- ולהפכם לשבלונות עבור הילדים. חוררתי בכל אחת ואחת מהצורות חורים קטנטנים בשוליים, כן כן ביד, לא לא אני לא משוגעת, כבר הסברתי פעם שזה סוג של תרפיה עבורי. על גבי העיגולים הדבקתי לבבות לבד, למלבנים כירסמתי את הפינות.... אל דאגה לא עם השיניים ואף החתמתי אותם, את הלבבות השארתי מחוררים וריקים בשלב הזה, מצוידת במחטי רקמה וחוטי רקמה, יצאתי לכיתה בבוקרו של יום שישי. אני חייבת להודות שההענות לרקמה היתה רבה משחשבתי, אמנם ישבתי עם 7-8 ילדים בכל פעם, גם כי זה היה מספר המחטים שברשותי, אבל גם כי שוב מדובר בעבודה מאד מאד עדינה, תחשבו לבד מה קורה לנייר שמושכים בו את החוט חזק מדי, היה צורך להשגיח כל הזמן ולתקן נזקים. אבל אף ילד לא הסכים לוותר על תענוג הרקמה, ועוד ביקשו לרקום עוד צורה ועוד צורה. כך שבתום שעתיים היה ברשותי חומר גלם נפלא להמשך עבודה. גם הפעם כמו עם המוביילים הסברתי לילדים שמדובר ביצירה משותפת וזה כלל לא משנה מי עושה מה. מהעיגולים והלבבות הרקומים הכנתי שרשראות, שיצאו ממש יפות לטעמי, אני מקווה שהקהל הפוטנציאלי אכן ימצא מה לעשות איתן.... אני חשבתי שאפשר לתלות אותן על מיטה בחדר של ילדה ( ילד בטח לא ירצה לישון עם שרשרת לבבות מעל הראש), או לתלות על כסא, ובכלל אשמח לרעיונות נוספים מה אפשר לעשות עם השרשראות "הפונקציונאליות" הללו. על הלבבות תפרתי סרטים קצת גוון עם הלבבות, אבל הבנים בתכלס קצת מקופחים פה.... את המלבנים הפכתי לסימניות לספרים....ואתן לתמונות לדבר בעד עצמן.

ככה אמורה להראות השרשרת כשהיא תלויה....

מבט מקרוב לרקמות של הילדים שעשו עבודה לא רעה בכלל, בהתחשב בעובדה שהם בני 7-8.

מבט למגוון השרשראות שהכנתי מחומר הגלם שרקמו הילדים.

את הפפיונים חיברתי לנייר בעזרת תפרים....ביד...

כאמור את המלבנים הרקומים הפכתי לסימניות, עם סרט בקצה, זה היה השוס מבחינת הילדים.... כולם הכי רצו להכין סימניה.
יש סימניה אחת מתוחכמת מצד ימין, שונה מהשאר, אותה רקמה ביתי בבית, לנסות רקמה שונה.

מבט מקרוב לאחת הסימניות ולרקמה הנהדרת שרקמו הילדים.

לקחים מהעבודה.....אולי בדיעבד הקרטון נייר בגוון האבוקדו לא היה החומר האידיאלי עבור עבודה עם הילדים, אמנם יתרונו היה שהיה זול, יפה וזמין אבל....הוא בכל זאת מתקמט לעיתים ונקרע לפעמים, ואני תוהה אם זה לא יותר מדי עבודה עבור חומר מתכלה בסופו של דבר....(אני באמת לא יודעת את התשובה), פחות עבור הסימניות ויותר עבור השרשראות לקישוט.

הילדים כל כך נהנו מזמן היצירה הזה, כנ"ל לגבי המורה, שהבטחתי להיכנס לעוד שעות יצירה נוספות (מתנת סוף שנה....)

אז זהו חלקם של הילדים ביצירה....שאכן עבדו ונהנו מפועלם, היה כיף גדול להוציאם משגרת הלימודים הרגילה לשעתיים בכל פעם של פעילות מסוג אחר ומלמדת לא פחות מתורה או חשבון (איפה הימים שלמדנו כלכלת בית בבית הספר או נגרות או תפירה, חבל מאד שהפסיקו עם זה) את הממתקים שאני שאני יצרתי למכירה אציג בפעם הבאה.

"ממתקים למכירה"

מזה שנה שניה נערך אצלינו בבית הספר יריד שכל הכנסותיו הן למען מטרה מסוימת. בשנה שעברה עת החלה המסורת של היריד ההכנסות הוקדשו להקמת פינת חי בבית הספר. היריד היה אחר הצהרים של חגיגה נפלאה, של צבעים, וטעמים, שוק הומה בו יכולת לקנות מתוצרת חקלאית, בגדים יד שניה, משחקים יד שניה, בית קפה, מאכלים הביתה, עציצים, כמעט כל מה שעולה על הדעת אפילו תצוגת מכוניות לאספנות היו שם ואפילו עיזה פזיזה במכירה פומבית, והכל הכל בהתנדבות כמובן.

מכיוון שמארגני היריד ובית הספר ראו כי טוב, נאסף כסף רב שאיפשר את הקמתה של פינת חי ששמשה ועוד תשמש בעתיד את הילדים (השעור המועדף על בני בבית הספר ולא נעים לומר אבל כמעט היחיד שהוא אוהב), החליטו השנה להקדיש את היריד למטרה נוספת הקמת חווה חקלאית בה יגדלו הילדים תוצרת חקלאית למאכל וכן בה יגדלו חיות גדולות יותר שתאכלנה את התוצרת החקלאית. בשנה שעברה נרתמתי מיד למשימה והכנתי דוכן מלא כל טוב מעשה ידיי. השנה החלטתי שמלבד הדברים שאעשה בעצמי, אני רוצה גם לעשות ביחד עם הילדים יצירות אותן יוכלו למכור ביריד. קצת הסתבכתי עם הענין מכיוון שישנה בעיה לעשות עם ילדים משהו שיהיה מספיק אטרקטיבי כדי שיוכל להימכר בכסף אחר כך. חשבתי על מלא רעיונות ולבסוף בחרתי כמה. הראשון שבהם היה מוביילים מדאס (חימר שמתקשה במירות במגע עם האוויר). מכיוון שאני לא מאלה שקונים את החומר ואומרים יהיה מה שיהיה... ישר קניתי חומר ועשיתי ניסוי כלים. שנגמר בהכנה של צורות שונות מקילוגרם של דאס וציפוי כל הצורות במפיות. יצא מקסים (אראה תמונות ברשומות הבאות), אבל בעצם לא נותר לילדים כלום לעשות.... אמרתי שאלו יהיו המוביילים שאני אכין ואילו עם הילדים נכין מוביליים חדשים. הגענו שתי אמהות לכתה ב', עם שני קילו דאס, בעוד אני מלמדת אותם לרקום ( זה הרעיון השני שאעלתי גם את זה מבטיחה להראות ברשומה אחרת), האמא השניה ישבה ועשתה איתם צורות מדאס, עם חותכני עוגיות וגם סתם חרוזים. זה הזמן לכמה הארות בנוגע לדאס... חומר נהדר לעבודה עם ילדים, במידה ולא גומרים את החבילה באותו היום כדאי מאד לשמור סגור היטב, מתייבש מאד מהר. לדאס יש נטיה להתכווץ, משמע הצורה שעשית קטנה אחרי ההתיבשות, אותו הדבר בנוגע לחור שחוררת ( חשוב מאד... עדיף לחורר בעובי שיפוד אחר כך ממילא החור יוצא הרבה יותר קטן) אני כמובן למדתי בדרך הקשה, חוררתי את הצורות עם קיסם ואחר כך לא יכולתי להשחיל את החוט שרציתי ונאלצתי לקנות חוט דק יותר. במקום בדבק מפיות מוכן, הכנתי דבק מפיות מעשה בית (זול יותר ועיל אם כי אין בו את הברק שיש בדבק שקונים בחנות ),שמורכב מדבק פלסטי רגיל ומים ביחס של שני שליש , שליש לטובת הדבק. שמים אותו בצנצנת זכוכית והוא נשמר נהדר. אחרי שהצורות היו מוכנות השארנו אותן לייבוש ובאנו יום אחר לכיתה לאחר הייבוש כדי להדביק את המפיות. פה המקום לומר, שאחרי הרבה שנים של נסיונות ביצירות בימי הולדת של ילדיי למדתי שאמנם אנו עוסקים ביצירה ונכון שצריך לתת יד חופשית... אבל בגלל שהמטרה היא מוצר שיהיה יפה בסופו של דבר ויימכר ובינינו לא כל הילדים נולדו ליצירה, עשיתי כמה הגבלות. הבאתי 4 סוגים של מפיות, ו4 גוונים של צבעי אקריליק תואמים. כל ילד בתורו הגיע לשולחן בחר צורה ומפית, סימן את הצורה גזר את המפית הפריד אותה מהשכבות האחרות והדביק. מכיוון שמדובר בעבודה מאד עדינה , היה צורך ממש בישיבה עם הילדים על מנת שהמפיות לא יקרעו, מה גם שלא כל הילדים יוצרים מלידה בלשון המעטה. הסברנו לילדים שהמטרה שלנו משותפת והתוצר שלנו משותף, משמע כולנו ביחד עושים מובייל. היתה קבוצה נוספת של ילדים שהתחלפו, ובכל פעם צבעו כמה חרוזים באיזשהו צבע. כעבור שעתיים היו ברשותינו חומרי הגלם שכללו צורות שטוחות עם מפיות מודבקות עליהן וחרוזים צבעוניים מכוסים בצבע אקריליק שנקרא גלוס דהיינו יש בו כבר ברק כאילו לכה. מכיוון שכבר בילינו כמה שעות בבית הספר, אני מודה שאת שלב ההשחלה כבר עשיתי בעצמי וטוב שכך, משום שאם לא מקפידים היטב חלק מהחורים בחרוזים נסתמים ואז לכי תשחילי לשם חוט מתכופף , מזל שלא יודעים כמה קיללתי, ורק עשיתי 4 מחרוזות, ויש עוד בערך 6 שלא עשיתי עדיין. אז טעימה ראשונה מהממתקים שהכנו, יש עוד הרבה, אעלה בהמשך השבוע.

ככה נראה המובייל שמושחל על חוט שפגט פשוט...

והנה ארבע הסנוניות הראשונות.... כאמור האחרים עוד לא הושחלו.

וכמה מבטים מקרוב אל העבודה... אני חייבת לומר שראיתי בהתחלה את הצורות שעשו הילדים קצת נבהלתי ואמרתי לעצמי, מי ירצה לקנות את זה....אבל אחרי הדבקת המפיות, כשהכל בצבעוניות מתאימה, נרגעתי וראיתי שזה בעצם די נחמד.

ומכיוון שאני מאד אוהבת לצלם אז עוד כמה זוויות.

ועוד אחת אחרונה... מקווה להעלות בקרוב את שאר התופינים...