בובה על מפתח

אני חושבת שדבר כזה עוד לא קרה במחוזותינו זה שנים רבות. מעבר לעובדה שכבר ציינתי שהייתי חסרת מוטיבציה לחלוטין להכין תחפושות השנה, על זה התגברתי בסופו של דבר בעזרתם של "הקוסמים" צמד חמד. מה שהיה יותר מטריד....שמספר ימים בודדים בטרם חג פורים התדפק על דלתינו.....לא היה עוד שום מושג בקרב "הנוער" למה היא עומדת להתחפש. היו רעיונות מספר לתחפושת משותפת עם חברה.....זמן רב עוד לפני פורים.....בסוף הענין ירד והחברה שאלה אם אולי תרצה להתחפש לבד שהרי אצלינו במשפחה מתיחסים ברצינות רבה לפורים. עכשו היא נזכרת אמרתי.... שלושה ימים לפני פורים כמה ברצינות אנחנו יכולים להתיחס? חשיבה משפחתית הולידה את רעיון הבובה על מפתח. אבל איך יוצרים תחפושת, כשזמן כמעט ואין....וגם חשק לא כל כך. דבר ראשון קוראים לדודים למשימה: "אני צריכה מפתח...אתם יכולים לעשות לי?", כשנענתה בחיוב יכולנו להמשיך לחשוב. הפעם ידעתי שהבחירה והסטיילינג יצטרכו לעשות את העבודה. שיטוט בנחלת בנימין ביום שלישי (שאולי עליו אספר ברשומה אחרת), הוביל לקניית בד טריקו מנוקד ביום שלמחרת. אליו התווספה קניית חלצה בדרום תל אביב, עם צוארון שהתאים בול לבובולינות. מה שנותר היה למצוא גרביים מתאימים....ויאללה לעבודה.

תפירת החצאית לא ארכה זמן רב, אני חושבת שהכנת הגיזרה לקחה יותר זמן (כבר אמרתי שאני מאלו שעושים את החיים קשים), מכיוון שכשעשיתי את הגזרה לא לקחתי בחשבון שבד טריקו נמתח יתר על המידה.....היה צורת בהקטנה ועוד הקטנה ועוד הקטנה בשיטת הסלמי.....(או לחילופין יישור עוגה עם הסכין....)עד שהגענו למידה הנכונה. בכדי ליצור צורה כלשהי תפרתי לחלק העליון של החצאית בד מטריקו לייקרה. פה המקום לשתף, שכדאי במצבים כאלו לקנות חוטים אלסטים למה???

כי אחרי מדידה ראשונה של החצאית שכל התפרים נפרמו במהלך הלבישה....הבנתי את הענין שלקנות בד אלסטי זה לא מספיק אם אין חוט שכזה. התעצלתי לרוץ לקנות חוט , במיוחד שהיה כבר היום שלפני פורים, והיו לי עוד סיומי שתי תחפושות על הראש. הסתפקתי באזהרות כגון תלבשי את החצאית מלמעלה ודיר באלאק את קורעת אותה שוב. האיום עבד. והחצאית נותרה שלמה במדידה השניה.

לפנות ערב הגיע "צמד חמד" ובידיו המפתח, מדהים ומוזהב, עשוי להפליא כמו תמיד....ומה שנותר היה לחבר לו גומי כדי שיישב במקומו על הגב. וזהו בעצם כל התחפושת. נקשרו קוקיות אדומות, ואיפור של בובה עם ריסים מלאכותיים, ותמה המלאכה.

לכשחזרנו בשישי מבית הספר....שדה החרציות שליד הבית קרא לי לבוא לצלם את התחפושת כשהוא ברקע......אז הנה התוצאות.

ומזווית קצת שונה....

השילוב הזה, של הנקודות עם הפסים אדום לבן, עם החרציות והנעלים הירוקות והדוגמנית שכל כך משתפת פעולה, לא נתן לי מנוח ולא הפסקתי ללחוץ על ההדק.

וחבל שאי אפשר לראות כמה יפה היא רוקדת כשמפעילים אותה.....נותר רק לדמיין.

הרשומה הזו נכתבה לפני מספר ימים וחיכתה בשקט בשקט....עד שיותר לה להתפרסם....מסתבר שכמו תמיד לא קראתי את האותיות הקטנות, ומיד עם פרסומן של התחפושות בפורום טכסטיל וליבוד ניתן היה לפרסם בבלוג. טוב אז מוטב מאוחר מלעולם לא.....קבלו תחפושת ראשונה.....שתיים נוספות בדרך......

נקודות בלונדון

"...שלום אני נוסעת

אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה

לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון

לונדון לא מחכה לי

גם שם אהיה לבד..."

השיר המקסים הזה עם המילים של חנוך לוין והלחן של חוה אלברשטיין התנגן לי כל הזמן בראש.

שלום אני חזרתי, אני דוקא כן רוצה שתלוו אותי הלאה , ודוקא כן היו לי אשליות או יותר נכון ציפיות בקשר ללונדון והעיר המופלאה והתוססת הזו ענתה על כולן. אמנם היא לא חיכתה דוקא לנו (היו בה עוד כמה מליוני אנשים יחד איתנו) אז כך שלא היינו בה לבד (וגם היינו בה כולנו).

כן וזה נכון "בלונדון יש יותר סרטים" (טוב נו לא ראינו סרטים, אבל יש בה לפחות יותר מחזות זמר, וזה שבדקנו (מלך האריות) היה לא רע בכלל).

"בלונדון יש מוסיקה טובה " (אפילו במנהרות הרכבת התחתית עומדים אנשים מנגנים ושרים....וגם בית האופרה עשה רושם לא רע בכלל אז בטוח שיש בו מוסיקה משובחת)

"בלונדון יש טלויזיה מצוינת" (יש מליון ערוצים בטלויזיה)

"בלונדון האנשים יותר אדיבים" (טוב זה לא חוכמה להשוות אותם אלינו....)

וכך אפשר להמשיך את השיר, יסלח לי חנוך לוין ז"ל...

בלונדון יש יותר מוזאונים (ועוד עם כניסה חופשית , תענוג אמיתי)

בלונדון יש יותר פארקים וגם "קצת" יותר גדולים ומדהימים

אפילו הדשא יותר ירוק בלונדון (תתפלאו היו מקומות בהם הדשא היה צהוב לגמרי...הרגיש ממש כמו בבית)

בלונדון החנויות יותר גדולות (במיוחד לא עמדתי בפני חנויות הספרים)

בלונדון מזג האוויר יותר נח (ברחנו מהחם הגדול ממש בזמן)

אבל...אין כמו בבית

בלונדון יש יותר נקודות.....

נסענו לשבועיים, אחרי לבטים רבים (כידוע אני אוהבת להתלבט) כן לקחת את המצלמה הגדולה או לא לקחת אותה. כשדעות היועצים היו לכאן ולכאן. מסרון שקיבלתי מחברה הכריע היא כתבה לי אחרי שהייתי אצלה והתלבטתי יחד איתה :"תקחי תקחי יותר הגיוני שתצטערי שלא לקחת מאשר שתצטערי שלקחת...." שמעתי בקולה ואכן לא הצטערתי.

חמושה במצלמה (עם שתי עדשות...שלא יחסר) ועם עוד מצלמה לילדים.....שוטטנו בלונדון, כעבור שבוע נפל לי האסימון שהנקודות השתלטו על לונדון, (בחנויות, בבגדים, במטריות, בתיקים בכובעים בכל מקום ראינו נקודות) ואז החלטתי להתחיל לצלם נקודות. רק מה השכל בא מאוחר מדי.... ואם הייתי מתחילה לצלם את כל הנקודות שראיתי, אוסף הנקודות היה מרשים פי כמה. פה גם עצם העובדה שהתעקשתי ליישם את מה שלמדתי בסדנא ולצלם במנואל כל הזמן לא עבדה לטובתי...הרבה נקודות התפקששו לי עם ההתעקשות לצלם גם עם פוקוס ידני, כשהצילום צריך להיות מהיר וחטוף. אבל אין בוכים על חלב שנשפך...אז קבלו את אוסף הנקודות דוברות האנגלית.

הכותרת נקודות בלונדון טומנת בחובה כפל משמעות....גם ראינו מלא נקודות בלונדון וגם אני שמזוהה עם הבלו נקודות ביליתי בלונדון על אף שאני אוהבת עוד המון דברים אחרים (פסים...פרחים....ועוד).

כמובן שזו סנונית ראשונה מהצצה על לונדון (דוקא בכלל לא מאפיינת את העיר) פשוט היה קל יותר לשלוף את הנקודות מתוך אלפי התמונות שצילמתי....

נקודות בחנויות... (בהמליס)

נקודות בפארק (גני קיו)

נקודות ברחובות העיר (ככר טרפלגר)

נקודות בפארק....

פה אתם חייבים להאמין לי שמדובר במעילי נקודות, שניהם...תמונה קצת רחוקה....

נקודות אישיות כן וגם אני הבאתי נקודות ללונדון למקרה שיחסרו...לא לא מדובר בתמזה, אלא בשייט בהייד פארק. לא מדובר בתיק שלי כי עם של ביתי...אבל אני קניתי ובחרתי אותו אז זה מסביר לא???

ועוד מילת תודה לקוראים והקוראות הנאמנים שלי....שהגיבו לתמונה אחת בלבד...שוב לא מדובר בטיזינג כי עם בברוך גדול...אחרי שישבתי עד 3:30 בלילה לכתוב את הרשומה נמחק לי הכל...איזה כיף לי....הייתי צריכה לאסוף קצת כוחות נפשיים לחזור על המלאכה שוב. מקוה שהפעם זה יצלח.

מעשה בשעוונית אדומה עם נקודות לבנות....

החופש הגדול בעיצומו, אני קצת חסרת זמן ושקט, אנרגיה ומוזה לחשוב בכלל על יצירה בימים אלו. ובכל זאת שעוונית אדומה עם נקודות לבנות שנקנתה בדיוק לפני שבוע מחנות בצמוד לשוק הכרמל, עת טיילתי עם ביתי הבכורה לרגל יום הולדתה ב"עיר הגדולה", עשתה לי שמח בלב ולא הצליחה להשאירני אדישה. (מדהים... יש כאלו שתכשיטים יקרים משמחים אותן, יש כאלו שבגדים או נעלים ויש כאלו כמוני... שבד שעונית ב 12 שקל עושה להן את היום, בעצם את כל השבוע כי מאז אני רק מסתכלת על הבד הפרוס בחדר העבודה שלי ומחפשת עבורו ייעודים שונים.

תפרתי ממנו בתחילה מחברת אחת... ולמה מחברת? משום שהבטחתי הבטחה לפני זמן מה, אני לא בטוחה בכלל שזו שהבטחתי לה הבינה זאת, אבל מכיוון שאני יודעת שהיא נכנסת לבלוג שלי מדי פעם, אז מקווה שהיא תבין. דודה שלי, שאני מאד אוהבת , ולא יוצא לנו להתראות הרבה, בקרה אצלי לפני זמן מה. מאד רציתי לתת לה משהו שהכנתי, הצעתי לה מחברת, מאחת המחברות שהיו לי על המדף (כשהייתי בשוונג של מחברות), והיא אמרה שהיתה הופכת אותה למחברת מתכונים.... פולניה שכמוני ישר אמרה שמחברת מתכונים לא מתאים שתהיה כרוכה בעטיפת כותנה (היא תתלכלך....) כשמיד עלה במוחי הרעיון לתפור עטיפה משעוונית. והבטחתי לה: "אני אתפור לך אחת אחרת מתאימה יותר....". מאז הספקתי לתפור כאמור משעוונית של איקאה, עטיפה לתופרת המתחילה... אך לצערי בד השעוונית של איקאה מתאים אך ורק לפרויקטים גדולים יחסית בשל גודל הנקודות והמרחק הרב שלהן וגם זה שהן עומדות בשורה כמו חיילים.

עכשיו אתם יכולים לתאר את שמחתי כאשר מצאתי בד שעוונית, עם נקודות קטנות, פחות מסודרות, לפחות החיילים באלכסון, ועוד אדום עם נקודות לבנות כמו שאני אוהבת. מיד כשחזרתי הביתה ידעתי שאני יכולה לקיים את הבטחתי ולדעתי באותו היום היתה המחברת מוכנה. אז חוויצקה....השאלה שנשאלת היא האם להשאירה אצלי עד שאראה אותך? או לשלוח לך אותה לבקעה הרחוקה? בכל מקרה , המחברת עם הטבח מחכה לך. שתמלאי אותה במתכונים מבישוליך הנפלאים....אולי ככה נזכה קצת להדרכות ממטבחה של סבתא נחמה....

אז הנה המחברת נשענת על מכונת התפירה שלי... הזדמנות לעשות הכרה איתה. נעים מאד... סובינה, ג'ינס וסטרצ'.

ומכיוון שאהבתי את התוצאה של תפירת השעוונית, תפרתי במשך השבוע עוד אחת, הפעם לרגל יום הולדתה של חברה טובה שנסעה לה לניו יורק הרחוקה לפחות לשנתיים. מכיוון שהיא הגיעה לחופשת מולדת קצרצרה של מספר ימים בתוכם נכלל יום הולדתה, הכנתי לה מחברת שבה תוכל לתעד ולספר את חוויותיהם בעיר הגדולה, הצפופה הזו והמופלאה הזו...כך מספרים(שטרם ביקרתי בה.... אבל עכשיו כאמור אולי תהיה לי הזדמנות....)

האמת שהתלבטתי אם לפרסם את הרשומה הזו, כאמור שתי המחברות עוד לא היגיעו ליעדיהו, אחת תימסר מחר ובהתחשב בשעה עתה 2:22 בלילה אין סיכוי שבעלת השמחה תראה אותה על המחשב. השניה אני עוד לא סגורה איך תימסר וקצת קשה לי להתאפק. אז קצת קלקלתי את ההפתעה.
נכון אני תמיד אומרת שישנם הקשרים בין הרשומות שלי והעבודות שאני עושה?.... אז בזכות חברתי שלה תימסר המחברת מחר.... הכרתי "חברה" חדשה, שמאז אנחנו מתכתבות ומכירות אט אט, שבזכותה קניתי אולי את השעונית הזו... כי היא סיפרה לי שהיא קנתה שעונית אדומה עם נקודות אמנם בעיר בצפון (בטבריה? חיפה? קצרין?), וחשבה עלי, אז הנה גם אני קניתי שעונית בעיר במרכז (בתל אביב) וחשבתי עליה...וגם בזכות זה שקיבלתי ממנה לפני שעה קלה מכתב, לא התעצלתי והתישבתי לכתוב רשומה על השעוונית.

אז עוד תמונה או שתיים על השעוונית והתוצרת...

שילבתי מבפנים בד כותנה שנראה כמו פישתן מאיקאה...

חצי הדרכה- פנקס מחטים

עד היום זכורה לי התחושה כילדה רכה בשנים של פתיחת הארון הגדול בחדר השינה של הורי והחיטוט (ברשות כמובן) ביחד עם אימי בחפצים מן העבר...כילד/ה אין כמו החיטוט בחפצים כמו קופסת תכשיטים ישנה, קופסת התפירה הישנה.... בינינו יש רבים מאיתנו (גם אני נכללת בתוכם) שזה לא עבר להם גם בבגרותם...(ואני מכירה עוד כמה כאלו...)

אני ממש זוכרת את הכיף הגדול שבפתיחת קופסת התפירה . מדובר היה בקופסת עץ עם ידית עץ בעלת שתי דלתות על ציר שנפתחות כלפי מעלה, כאשר כל הקופסה היתה בנויה מכמו 3 מגירות אחת על השניה שנפתחות על ציר הצידה, 3 מגירות מכל צד שהיו עם פתיחת הקופסה מדורגות אחת מעל השניה. מקווה שההסבר העילג שלי מאפשר להבין למה התכוונתי, אני חושבת שבעידן הרטרו הקופסאות הללו חזרו לאופנה. מלבד ההנאה שבפתיחת הקופסה המשונה... הנאה כפולה ומכופלת היתה בחיטוט בתוך הקופסה, במישוש הכפתורים הישנים, זכר לחנות הסידקית הראשונה שבמושבה שהיתה לסבה וסבתה של אימי בראשית ימיה של ראשון לציון , במדידת אצבעון הפח ( שצמיד נראה לי אביזר משונה ומיותר) לימים אני יכולה להעיד כי מעולם לא השתמשתי באצבעון...בנסיון להבין כיצד עובד המשחיל חוטים בתוך המחט ( עד היום אני לא כל כך מבינה ולא משתמשת בפטנט), ועוד מיני קשקושים בתוך הקופסה. הפריט שהכי הכי אהבתי בתוך הקופסה, גר בקומה השניה או השלישית (משמע רק שפתחת את כל הקופסה יכולת להגיע אליו) היה פנקס המחטים. זה היה פנקס קטן מבד קצת דומה לבד גבינה של רקמה בצבע גוף, רקום ברקמה כחולה עם חוט כחול לקשירה בצד ובתוכו מקום מיוחד (כמו דף במחברת) בו היו נעוצות הסיכות והמחטים. אני חושבת שהפנקס היה פרי עבודתה של דודתה של אימי שהיתה עושה עבודות יד רבות . שנים כבר לא הסתכלתי על הקופסה הזו.... ולא על פנקס המחטים... בזה הרגע ממש כשאני כותבת שורות אלו, אני מבטיחה לעצמי להוציאה מהארון בפעם הבאה ... כדי לראות אם אכן התמונה שיש בראשי זה עתה דומה למציאות.

ביחד עם ההרשמה לסדנת התפירה (מהרשומה הקודמת) קיבלנו כאמור רשימת ציוד ארוכה. כמובן שאת כל הרשימה היה לנו בבית, למעט המחברת המשובצת שהוזכרה ברשומה הקודמת. לכן החלטתי להוסיף משהו משלי. זה מה שהביא אותי להיזכר בפנקס המחטים ולנסות לעשות אחד שכזה מזכרוני. הרעיון היה לעשות אחד שכזה עבור ביתי. אך מכוון שבתה של חברה שלי שהגיעה לחופשת קיץ מארה"ב נרשמה אף היא לסדנה... החלטתי להכין אחד גם עבורה. ומכוון בזכות חברה אחרת של בתי בת כיתתה הגענו לסדנה.... אמרנו לא נקפח גם את השלישית... ובגלל שידענו שהשלישית מגיעה עם עוד ילדה (בת כתה מקבילה לביתי).... פתחתי סרט נע. 4 פנקסי מחטים...עם אותם בדים ( למניעת קיפוח) שרק הציור שעל הכריכה משתנה, וכן שניים (הראשונים שבהם) נעשו בלי סרט קשירה, ואילו הבאים בתור קצת השתכללתי והוספתי סרט. אז הנה מספר תמונות של הפנקסים....וזו לא ממש הדרכה, כי לא צילמתי כל שלב ושלב... אבל כל כך קל להכנה שאסביר קצת מה עשיתי.... קלי קלות.

מה צריך?

שני ריבועים של בד... מבדים שונים (אפשר גם מאותו הבד... מענין פחות לטעמי)

חתיכת סרט (גם לא חובה... אפשר גם לסגור את הפנקס עם תיקתק, או סקוטש)

שתי חתיכות לבד (קטנות בס"מ או שניים מריבועי הבד)

אז מה עושים?

לוקחים את שני ריבועי הבד (את הגודל אתן תקבעו... זה לא צריך להיות גדול מדי... כולה לסיכות ומחטים)

מניחים אותם צד ימין מול צד ימין ותופרים מסביב. ( לא לשכוח להשאיר פתח כדי להפוך בסוף התפירה)

במידה ורוצים גם את סרטי הקשירה שבצדדים מניחים אותם עוד לפני התפירה , באמצע הריבוע מימין ומשמאל, כאשר כל הסרט פונה פנימה (בין שני הבדים).

אחרי שהפכתי קיבלתי מן ריבוע דו צדדי עם שני סרטים מימין ומשמאל.

אם רוצים לקשט את הפנקס.... כפי שעשיתי... זה הזמן לקשט (נכון שיראו את התפירה בצד השני, לדעתי במקרה זה זה לא נורא)

אחרי שהופכים את הריבועים התפורים לצד הנכון, ומגהצים.... תופרים תפר בקצה (כך גם סוגרים את הפתח שנשאר)

לוקחים את שתי חתיכות הלבד, מניחים אותן באמצע הריבוע...מצידו הפנימי של הפנקס ותופרים תפר אחד באמצע לחבר את הלבד לריבוע. (כך נוצרת מעין מחברת עם דפי לבד באמצע)

זהו נגמרה העבודה והפנקס מוכן.

זו לי הפעם הראשונה שאני מנסה להסביר איך מכינים משהו, מקווה שהובן על אף שלא צילמתי בשעת מעשה.

זה כל כך פשוט שלא נראה לי שתהינה בעיות, במיוחד למי שקצת מבינה בתפירה. אז עוד כמה תמונות שיבהירו קצת יותר...

"הקישוטים" שעל הפנקס....דוגמא משמאל לפנקס עם קשירה, ומימין בלי...

כך נראה הפנקס מבפנים...אפשר לראות על בד הנקודות את ריבוע תפירת הקישוט...אפשר כמובן לעשות עבודה עוד יותר נקיה ולתפור את הקישוט לפני תפירת שני הבדים זה לזה...)

ובעצם מתקבלת מחברת בד עם דפי לבד בפנים לסיכות...

ועוד מבט אחרון לכל הפנקסים ביחד...



זהו זה, פרויקט קצר, מהיר וקל להכנה, אפשר להכינו עם ידע מועט מאד בתפירה, נחמד למתנה, אפשר לשדרג אותו כיד הדמיון... אשמח לקבל תגובות... אם ההסבר הובן... ואם מישהו ניסה בעקבותיו להכין פנקס שכזה...קראתי לרשומה חצי הדרכה, משום שכאשר תפרתי את הפנקס, לא חשבתי על הדרכה ולכן לא צילמתי.... אבל מאחר וכל כך קל להכין אותו החלטתי בכל זאת לנסות ולהסביר... מקווה שהצלחתי....אשמח לשמוע ....

מחברת מנוקדת לתופרת המתחילה....

מדהים איך לפעמים ישנם מקומות שנמצאים מתחת לאף שלנו, אנחנו יכולים לחלוף על פניהם שנים ולא להיות מודעים כלל לקיומם. כך לגבי המקום בו תתקיים סדנת התפירה לתופרת המתחילה. במקרה התודענו למקום דרך חברה משותפת, הלכנו, בדקנו, הוקסמנו מהרעיון העומד מאחורי המקום, מהפשטות (בית שכור ישן מראשיתה של העיר שעוד היתה מושבה), מתכנית הלימודים.... כמובן שנרשמנו (לא לפני ששאלתי אם יש גם לגדולים), עכשיו מה שנותר הוא לקוות שכגודל הציפיה כך תהיה ההצלחה. קיבלנו רשימת חומרים.... כשיש אמא תופרת בבית, כמובן שכל החומרים נמצאים בהישג יד.... הדבר היחיד שהיינו צריכים לקנות היה מחברת משובצת שתשמש כמחברת תפירה. אז אם כבר קנינו .... אז עשיתי אותה חגיגית וצבעונית לרגל המאורע.

בד שעוונית מנוקד בחוץ, עוד קצת נקודות מבפנים, וילדה שמחזיקה מחט עם חוט כקישוט.

קצת צילומי בית למחברת... אני עוד מתלהבת מהעובדה שהצילומי בית מאז הסדנה אצל דנה יוצאים לא רע בכלל, כשיודעים סוף סוף איך לשלוט קצת במצלמה...(עוד רחוקה הדרך....). אז קצת צילומי אווירה (מזל שלא רואים את כל הדברים שהזזתי הצידה כדי שהצילומים יהיו ראויים).

אגב המחברת מצולמת על רקע פרחים מעיסת נייר שנעשו על ידי התופרת המתחילה לפני כשנה ומקשטים כמובן את ביתינו.

מבט מקרוב אל המחט עם החוט שמחזיקה הילדה....

ועוד מבט כיצד נראית המחברת מבפנים.

התבקשתי גם לתפור נרתיק לסיכות ומחטים... מצאתי איזשהו רעיון... כמובן שלא הכי פשוט ( למה לפשט אם אפשר להקשות???) מקווה שאצליח לעשות אותו עד שהקורס ייגמר...

הרשומה הראשונה שיותר קצרה מהתגובה

דבר ראשון לפני שאני מתחילה בכתיבת הרשומה תודה לשתי המגיבות הנאמנות שלי , שפרסמו את תגובתן עוד לפני שאני הצלחתי לפרסם את הפוסט, אלא שיחררתי רק תמונה ( שלחתי לשתיכן הסבר איך זה קרה). אבל אני חייבת לציין שאכן אני תמיד מחכה לקרוא את תגובותיכן.

אתמול נפרדתי מחברה טובה שנסעה לה לשנתיים לניו יורק.... חשבתי וחשבתי מה להביא לה...מכיוון שמדובר בתקופה הכי עמוסה בכל השנה, מסיבות סיום, הופעות, עוד חגיגות סיום חוגים וכן הלאה.... לא נשאר יותר מדי זמן ליצירה ובטח לא המוזה לרעיונות. למרות הכל, ולמרות שרב המתנה שהבאתי בסופו של דבר קנויה, הייתי חייבת להוסיף קצת משלי. והחלטתי לתפור לבנה שעולה לכתה א קלמר. מעולם לא תפרתי קלמר, ותמיד פעם ראשונה של משהו נראית לי מסובכת, אפילו אם היא לא כל כך ( קצת כמו רואה צל הרים הרים), אז מצאתי הדרכה והתחלתי במלאכה, כמובן שאני אף פעם לא עושה בדיוק מה שכתוב ואני חייבת לשנות קצת.... אז שיניתי קצת את הגובה של הקלמר ומכאם גם את התחתית שתהיה גדולה יותר כאשר מה שהנחה אותי היה הריצרץ היחיד שהיה ברשותי בבית במידה הרצויה (20 ס"מ) והיה בצבע תכלת (כמעט כמו אשה אחת מצא כפתור אז היא תפרה לה חליפה). אז כמעט כמו שהגיבו שתי המגיבות הראשונות שלי באמת אין לי כל כך הרבה מה לומר על הקלמר...רק אומר שהיה נחמד להפוך אותו בסוף.... ולראות שיצא לי (היו לי קצת חששות בדרך, אם עשיתי נכון).

אז הנה הקלמר בחוץ פשתן (כותנה של איקאה שנראית כמו פשתן), בפנים עצים , וקצת חותמות, וקצת רקמה וזהו אני חושבת. מקווה שהתקבל בשמחה.

ולמשימה השניה של השבוע..... אנחנו חוזרים אתמול בערב די מאוחר (22:30) כאשר אני שומעת טרוניות:" מחר בבקר אני הולכת ליומהולדת ומה אני אביא??? ( מדובר ביום הולדת ל מספר מצומצם של חברות, שהיה החלטה די מהירה והכוונה היתה לקחת אותן למקום של יצירה) בואי נתפור תיק" אהבתי את הביחד "נתפור". ואני שהדבר האחרון שיכולתי להסתכל עליו באותו הרגע היה המכונת תפירה... אמרתי : " אין סיכוי שאני מתישבת עכשיו לתפור, ישר למיטה" . אחרי הרבה טרוניות וטענות, הסכמנו על פשרה.... נכוון שעון ל7:30 בבקר וכך אולי אוכל להספיק עד 9:30 להכין מתנה (אז היא כבר היתה צריכה ללכת ליומהולדת). ומי שמכיר אותי יודע שחשיבת בזק, בלי יכולת להתלבט מאתים פעם, אינה בדיוק התחום החזק שלי.... אבל מה אנחנו לא עושים בשביל שילדינו יהיו מרוצים. השעון צלצל, והתחלנו במלאכה... מזל שכשיש מנהלת עבודה, היא נותנת לך הוראות מאד מדויקות, מה שמקטין משמעותית את היכולת שלי להתלבט. היא מבאה לך את חומר הגלם (התיק, רעיון שלה כמובן), היא מביאה את בדי הנקודות בשני גווני הורוד, היא אומרת שהיא רוצה פרח ובתוכו עיגול. מזל שאת הפרח איפשרו לי לצייר, ההחלטה היחידה שלי מלבד להיות פועלת ייצור היתה להוסיף את העיגול בצבע פשתן. הזמן דחק אמנם, אך המלאכה הסתימה בדיוק בדיוק בזמן. ובשעה שסיימנו לעטוף את המתנה (אליה צרפנו עוד כמה דברים) נשמעה הדפיקה בדלת ובעלת השמחה באה לאסוף אותה לחגיגה. כמובן שיעילה שכמותי... מאז הבלוג, לפני שלב העטיפה יש את שלב הצילומים, מעטטים אמנם אך, מראים את התוצרת. כמובן שמאז הקורס של דנה, המצלמה לא מכירה יותר מצב של אוטומט. רק ידני, אפילו הפוקוס (זה בשביל לבלבל את המצלמה שמסרבת להתפקס מקרוב). בצהרים חזרה הילדה מלאת עזוז הן מהפעילות: אתמול נפתח מקום חדש ( הוא היה קודם בכפר רות כמדומני), שבו אתה יכול לקנות כלי קרמיקה ולקשט אותו, הוא נקרא נדמה לי כיד הדמיון ונמצא במרכז מסחרי בשילת. ומרב ששמעתי עליו כל כך הרבה אתמו בצהרים....הבטחתי שנחזור אליו....



ועוד תמונה של התיק מהצד....


ומכיוון שאני הרי כותבת את הרשומה אחרי שהגיבו לי עליה, ירשו לי שתי המגיבות הראשונות להקדיש את הרשומה להן....

אותה המחברת בשינוי אדרת

לפני שתי רשומות העליתי רשומה הנקראת " תופרת ניירות", בה כתבתי שלראשונה תפרתי עטיפת בד למחברת על פי הוראות של טילדה, התוצאה היתה לרוחי וכן לרוחם של חלק מדיירי הבית שישר באו בדרישות גם אני רוצה מחברת שכזו.....
אני מציינת רק חלק מדיירי הבית משום שיש כאלו שהענין לא כל כך מרגש אותם....
מכיוון שאני מאד אוהבת סדרות....ומאד אוהבת את מי שביקש ממני.... מיד התישבתי לתפור עוד מחברות שכאלו (כמו בכותרת אותה הגברת-מחברת בשינוי אדרת), הראשונה הוזמנה כחלק ממתנת בת מצוה לחברה, את השניה תפרתי בידיעה שיש לי כבר למי לתת (כחלק ממתנת יומהולדת), ואני בטוחה שגם השלישית תמצא בית חם בקרוב....
היה נחמד לגלות שהראשון שהשוויץ עם מחברת המקור ( התכלת עם הנקודות) והראה מיוזמתו (מבלי שהייתי בכלל בבית) לבני המשפחה האחרים מה תפרתי היה דוקא הבחור הצעיר ביותר במשפחתינו, שלא חשבתי שזה בכלל ידבר אליו.... אבל עובדה גם הוא ביקש לו אחת שכזו....
ומכיוון שאני לא מדמיינת את הבן שלי יושב וכותב תסריטים במחברת ורודה עם נקודות וגם לא עם פרחים, השלב הבא יהיה תפירת כמה מחברות בגירסה "גברית" יותר....(אם בכלל יכולה להיות למחברת שכזו גירסה גברית....)
אני מודה שעל אף שהצטברו על שלחני מספר מחברות בד, הדגם הראשון תמיד הכי מרגש, אפילו אם ממנו את לומדת על טעויות שעשית.... עדיין יש לי תמיד חיבה למקור, לראשוניות....
אז הנה כמה תמונות תקריב לחלק מהמחברות..... חבל שלא רואים בתמונה את הבפנוכו של המחברות שמורכב מבד אחר כמובן אך תואם לזה שמבחוץ..... לא נורא אפשר להפעיל את הדמיון לא?

תופרת ניירות

אני מודה, יש משהו ממכר בשיטוט האינסופי בבלוגים....את מגלה בלוג שמוצא חן בעיניך וחוזרת אליו שוב לבדוק מה התחדש, אם היצירה של אותה כותבת הבלוג לטעמך מיד את בודקת את רשימת הקריאה שלה וכן הלאה וכן הלאה....

כך מצאתי את עצמי במשך החודש האחרון מבלה כמעט כל דקה אפשרית בשיטוט..... נהנית מהיצירות המוצגות, נהנית מהכתיבה, נהנית מההדרכות ובעיקר נהנית מהעובדה שאני לא לבד בענין....שכן עד לפני חודש לא הייתי מודעת כלל לכך שיש בארץ קהילה כה גדולה של כאלו העוסקות כמוני בכל מיני תחומי יצירה....הייתי משוטטת בבלוגים מארצות רחוקות ותוהה הכיצד זה שאין כאלו בארץ (כנראה שחייתי בבועה).

פתאם מצאתי את עצמי שמרב שיטוטים איסופיים כבר חודש שלא תפרתי, צבעתי, גזרתי ובקיצור יצרתי, אז כן בהתחלה המצאתי לעצמי תרוצים: את לומדת את נפלאות המחשב (ובכוונה לא אפגין את בורותי הרבה בענין זה כי זה פשוט מביש ואפילו לא יאומן), את לומדת לתפעל בלוג, כותבת פוסטים לראשונה בחייך, את נכנסת לפורומים שונים ומכירה את "החומר" אבל כמה זמן התרוץ הזה תקף? מתי עושים לזה סטופ? דאגתי שאמצא את עצמי בעתיד הקרוב יושבת בקבוצת תמיכה ל"משוטטים אנונימיים".

ההיכרות הראשונה שלי עם עולם היוצרות היתה כשהגעתי במקרה בבוקרו של יום לפני כחודש ימים לבלוג של נתנאלה (מוזה ויצירה), הבנתי שזה עתה היא פתחה חנות (העיתוי היה מדהים) , לא התאפקתי וכעבור זמן קצר ( פחות משעה) כבר התיצבתי בחנות.....תארו את ההתרגשות שאחזה בי כשגיליתי חנות שכזו (רק להזכיר לא ידעתי שחנויות כאלו קיימות כלל בארץ לבושתי הרבה....) , ועוד להגיע אליה ממש בימי פתיחתה הראשונים...

רכשתי לי באותו ביקור ראשון בחנות את הספר השלישי של טילדה ( עכשיו אני מרגישה ממש בענינים כאילו שהכרתי את זה כל חיי , אבל את האמת רק בחנות עשיתי לראשונה הכרה עם הספר ).

הספר שכב לו מלפני חנוכה בחדר העבודה שלי בלי שיעשה בו שימוש מלבד דפדוף מלא התלהבות מהבדים, מהרעיונות....

אתמול החלטתי שזהו זה, הגיע זמן לנטוש את המחשב קצת לטובת עשיה....

כבר בחנות צדו עיני את אחד העמודים בספר בו מדריכים כיצד לעטוף ספר..... וזה הדבר שהכי התחשק לי לעשות...

מה שנותר היה לבחור בדים , לרוץ לחנות פיסות לקנות חומר מילוי ( או איך שקוראים לבד השמן והנדבק שמשתמשים בו לשמיכות טלאים) ולחזור לעבודה...

אני חייבת לומר שעל אף שהרעיונות ליצירה קיימים בראש כל הזמן, החשש שמא זה לא יצא ב ד י ו ק כפי שאני רוצה, או שבחירת הבדים והדוגמאות תהיה בדיוק בדיוק, מנטרלים אותי לא פעם ולא פעמים, כמובן שלזה מתלווה החשש שמעולם לא תפרתי פריט שכזה ובכלל אני מעדיפה הוראות בעל פה ובעברית.... כן כן הפרפקציוניזם לפעמים משתק....

אני קוראת עכשיו ספר של ד"ר טל בן שחר בשם: "אושר אפשרי". ד"ר בן שחר מכנה עצמו כ "פרפקציוניסט בגמילה", הוא טוען שעד כה לא הבין עד כמה רווחת תופעת הפרפקציוניזם. שרבים מהאנשים שהכיר וידע שהם פרפקציוניסטים כמוהו אולי לא תיארו את עצמם ככאלה, ואולי לא נחשבו לכאלה בעיני הסביבה, אך דרכי החשיבה והקיום שלהם התגלו ככאלו המאפינות פרפקציוניזם וכולם סבלו בדרך זו או אחרת מתוצאותיו המזיקות של הפרפקציוניזם. אני אמנם רק בתחילתו של הספר אך הוא מאד נוגע לליבי... הוא עורך השוואה בין הפרפקציוניסטים לאופטימליסטים....התכונה המרכזית המאפינת את הפרפקציוניסטים היא הפחד מכישלון. הפרפקציוניסטים מונעים מכוחו של פחד זה, דאגתם העיקרית היא ההימנעות מנפילה, מסטייה, מתקלה, מטעות. לעומתם האופטימליסטים גם הם אינם ששים להיכשל אך מבינים שאין דרך אחרת ללמוד ובסופו של דבר להצליח. הם מבינים שסטייה מהמסלול אינה דבר רע תמיד ולפעמים היא מציגה אפשרויות ומלמדת לקחים שלולא כן לא היו מכירים בהם. עבור האופטימליסטים הכישלון הוא הזדמנות לקבל משוב וללמוד ממנו....לא הלאה בפרטים ( כבר כתבתי די ....) ספר מענין ומעורר מחשבה.

בספר יש ציטוט של תאולוג דני בשם סרן קירקגור : "להעז פרושו לאבד את האחיזה לרגע. לא להעז פרושו לאבד את עצמך". כשאנחנו מעיזים, כשאנחנו מתמודדים, יש סיכוי גבוה יותר שניכשל, וודאי שיש מחיר לכישלון - אך המחיר של חוסר העזה וחוסר כישלון גבוה פי כמה....

על אף שאני קרויה במשפחתי המתלבטת הניצחית, הספר מעורר שאלות בנוגע לסיבה האמיתית להתלבטות.....

אז אם כבר קוראים ספר שכזה הגיע הזמן להפסיק להתלבט ויאללה לעבודה, וגם אם זה לא יצא מושלם (אומרים עליי שהאויב של ה 9 הוא ה10) וגם אם יכולתי לבחור שילוב בדים עוד יותר יפה, ונייר עוד יותר יפה, צריך להחכים קצת מהקריאה לא???

אז הושבתי את עצמי לתפור.....

והרי התוצאה..... ודוקא אהבתי את מה שיצא..... ואת שילוב הצבעים.... ואת בחירת הנייר..... ואת בחירת המדבקה.....

וזו לי הפעם הראשונה שאני תופרת נייר.... וזה יוצא דוקא נחמד על הבד השמנמן....

ומכיוון שאני מאד מאד אוהבת לצלם, ואני גם מתלבטת איך לא, אילו תמונות להראות....אני מראה את עטיפת המחברת מכמה זוויות אפשריות..... כך אוכל פחות להתלבט אילו צילומים לבחור....

מבט לבתוכו של העטיפה....

מבט מקדימה.....

תקריב של תפירת הנייר אל הבד ולחדי העין שביניכם אפילו של הצל שעושים חיתוכי הנייר על נייר המשבצות.....

מקווה שזה היה הסיפתח להמשך עשיה פוריה ומוצלחת והצלחה בגמילה משיטוטים אינסופיים....