הותר לפירסום - המינוטאור

מי שקרא בבלוג בעבר יודע עלי מספר עובדות:

א. שפורים זה ה.... חג במשפחתינו (בהא הידיעה)

ב. שאני מאד אוהבת לצלם

ג. שאני לא יודעת להחליט

מה זה אומר בעצם??? שבבלוג הזה ובאלו שאחריו שיעסקו בתחפושות מודל 2010 יהיו הרבה צילומים.

מינוטאור היתה מבחינתי המשימה הקשה מכולן , כל כך קשה עד כי לשמע הבקשה " אני רוצה להיות המינוטאור מנרניה ואני רוצה שהראש שלי יהיה תלת מימדי" אמרתי לבני היקר: "מכיוון שזה מעל ומעבר ליכולותי ( הראש התלת מימדי) לך תשאל את הדוד שלך אם הוא יכול , מסכים ורוצה (הכי חשוב) לעשות לך כזה." כמובן שידעתי את התשובה, אבל תמיד צריך לשאול לא? ואכן התשובה היתה : אני יכול , מסכים ואפילו רוצה.

לשמע בקשות הבנות בשתי התחפושות הנוספות שעוד יסופר עליהן, מיד צצו במוחי רעיונות כיצד לעשותן, אבל מינוטאור, אני מודה שהסרתי מעצמי כמעט את כל האחריות, מלבד קניית הפרווה (שהסתבר שהפרווה המגוונת היתה מוצלחת ביותר), הוצאת תמונות של מינטאור מהאינטרנט.... כיצד המינטאור של נרניה אמור להראות, ואחרי שראיתי אמרתי לבני רק הדוד שלך מסוגל, לך אליו.

ואכן כמו במגע קסם הוא ישב פה בשקט , בעוד שותפתו לצמד חמד ואנוכי עוסקות בתחפושות האחרות, כופף סול , עשה גזרת מיני איך יראה הראש, נתן הוראה לקנות סול שחור, כופף סול שחור יצר נחיריים ואף, כופף עוד קצת יצר את מבנה הלחיים, לקח כדורי קלקר , צייר עליהם עיניים, והדביק, הדביק את כל גזרת הסול לפרווה, חרץ בפרווה לגילוי העיניים, סיפר את הפרווה להגיע לגוונים הנכונים, כהה מסביב לעיניים וגם מסביב לנחיריים והבית הבית הרגיש כמו במספרה. ניסיתם פעם לספר פרווה? לא מומלץ במיוחד לאוהבות הנקיון. אני בתחפושת הזו הייתי על תקן שוליה, פה תפרתי קונוסים מלבד ( כבר היה לי נסיון בקונוסים, תבינו בפוסט הבא), לתוכם הכנסנו חוט ברזל וחומר מילוי מסביב ליצירת הקרניים, שם תפרתי מכנסיים מפליז אליהם הודבקה פרווה. ולאט לאט, בשקט בשקט כבמטה קסם של קוסם נולדה לה חיה. כל החיה התלבשה על כובע מצחיה, שאחר כך קיבל חיזוקים מאחור שלא ייפול מהראש. אז הרי לפניכם המינוטאור.....כמה תמונות כלליות בהתחלה ואחר כך קצת תקריבים....

המינוטאור שואג.... טוב הוא רגיל לשאוג עוד מימי היותו אריה....

המינוטאור שורק..... הוא מאד מוסיקלי


המינוטאור מניף את כלי הלחימה שלו..... עם הבעה רצינית של מוכנות לקרב

לא כל כך ברור מה ההבעה הזו, לא מייצגת בעליל לא את הילד ולא את המינוטאור

מבט על כל המינוטאור מקרניים ועד פרסות... בעצם פרסות זה של סוס, אז מה זה של עז???

ותראו כמה יפה אני מאחורנית

תקריב על הראש, העין, הנחיריים והאוזניים....וגם על השרוולים של חולצת הטי הקצרה שהורדו ובמקומם נתפרו בעצתה של הבת מהצמד חמד, שרוולי פליז תואמים למכנסיים, שמלבד אלמנט היופי ( החולצה אכן שודרגה) התברר כמעשה מאד מאד חכם בהתחשב בסערה שיתה היום בבקר (גשם זלעפות).

זה לא סתם מינוטאור, זה מינוטאור גיבור אז אחי צייר לו ריבועים בבטן

מבט אל הרגליים מאחור הפרווה חוברה למכנסי הפליז. וגם פה עברה חפיפה ופאן,ואם אני לא מובנת אזי סופרה שתראה טוב יותר, פוני בקצוות, למטה ארוך....

ומבט מקדימה לרגליים של המינוטאור שצריכות להיות רגלי עז.... סול מכופף, מחובר לגרבי ספורט של אבא, כל אלו מתלבשים על נעלי הספורט (משימה לא פשוטה לנעול אותם, פשוט צפוף שם קצת), ומתחת סולייה... בתחילה נעשתה מסול והודבקה לגרביים, אז התבררה כאמצעי החלקה בלתי רגיל, אך מכיוון שאנחנו פה בישראל ולא באולימפידת החורף, ומכיוון שאחי החמוד מכיר קצת את אחותו הדאגנית, לאחר שהנעליים כבר היו מוכנות, הוא התקשר אלי, תשמעי אני לא שקט לגבי הסוליות או שאחרןץ אותן או שנחליף חומר, כעבור כמה שעות הגיע עם חתיכת גומי בידיו ואמר.... זה יפתור את בעית ההחלקה ( אין כמוך על הרגישות והעזרה).

זה סיפורו של המינוטאור.... כשהוא הלך היום לבית הספר, מכיוון שלא כל הילדים חובבי המיתולוגיה היוונית, או הסרטים של נרניה, רבים מהילדים לא ידעו בכלל מה זה...אבל אל דאגה הוא כבר רגיל, גם את הנזיר שאולין, וגם את הנסיך כספיאן, רבים וטובים לא הכירו. כמובן כמו תמיד הוא היה המינוטאור היחיד בבית הספר ואולי בכלל בכל הארץ מי יודע?

שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע

זהו זה האביב כבר כאן אפילו אם עוד לא הכריזו על כך באופן רשמי ואפילו שעכשיו רק פברואר, מבחינת החרציות הוא הגיע.

ואין ספק, האביב היא העונה המועדפת עלי , ולכך ישנן מספר סיבות:

האחת -מכיוון שזוהי עונת החסד של הגינה הביתית שלנו בפרט ושל כל הגינות בכלל בארצינו החמה והמיובשת. סביב התאריך הזה, כמעט בכל יום משהו משתנה בגינה, עוד פרח (מפקעות ששתלתי בחורף) פורח, אתמול שלשום היו אלה הפעמונים הלבנים שהיו הראשונים לפרוח (פוסט קודם) ואילו היום פרח לו הנרקיס ועוד ניצן אחד בדרך. (התמונה שלמעלה). מאז שצילמתי את התמונה אתמול כבר פרח לו הניצן והפך לנרקיס. זוהי העונה היחידה בה , ישנם כמה ימים בשנה שהגינה יכולה להתקרב ( נו לא קרוב מדי) לגינה אירופאית. אם יש משהו שאני תמיד אכולת קנאה כאשר אני מסתובבת באירופה , זה בנוגע למזג האוויר שלהם ולכמויות הגשם שלהם שהופכים את הכל לירוק ופורח כאילו אצלהם כל השנה אביב . ( אני באמת תמיד תוהה, כמה זמן פורחים באירופה הנרקיסים או כל פרח אחר שאצלינו מחזיק שבוע בלחץ).

השניה - הירוק הזה על כל גווניו ששוטף לי את העיניים ובתוכו שלל צבעי הקשת משולבים באור של שעת בינערביים שמיד גורמים לי לתפוס מצלמה ולרוץ לצלם את היופי הזה. אם לומר את האמת לא רצתי כל כך רחוק, רק פתחתי את השער ועברתי את הכביש ( כן כן זהו אותו שדה פורח אל מול ביתי) והגעתי.... אל השדה. כל שנה בפריחת החרציות אנו עושים צילומי אביב, שישאר לנו היופי הזה בעיניים בשאר השנה, שהמגרש שממול מאבד לחלוטין מקסמו והופך לסתמי ביותר.

חמושים בכובע סנטה קלאוס (מאחת התחפושות משנים עברו), אין לי מושג גם למה כובע (תרתי משמע). ובאודם אדום (מהתחפושת של השנה דוקא) יצאנו לצילומי אביב. על צילומי התחפושות חל איסור פרסום, עד יום הארוע (יום שישי בבקר, אז יפורסמו התחפושות ברבים), ממש כמו עם המצות של פסח שאסור לאוכלן לפני כניסת החג, כך אצלינו במשפחה אסור להראות את התחפושות עד כניסת החג. (כמובן שוב שהאיסור הזה לא שלי כי אם של לובשי התחפושות) .אני רק אציין שלפני יומיים צמד החמד היה אצלינו שוב והפעם לפינלה, דודה שלי שהיתה נוכחת בשיפצורים האחרונים התמוגגה מנחת הן מיציר הכפיים ומהתחפושות המופלאות והן מהאחווה המשפחתית שהתחפושות הללו משרות. ואולי בעצם להפך? בגלל האחווה , שיתוף הפעולה שמביא לתחפושות המופלאות.

בכל מקרה אני מאד מרוצה מהתוצאה וכך גם לובשי התחפושות למיניהם, ובכל פעם תוהה עד לאן נגביה את הרף, ובכל שנה אני חושבת שזהו, זה השיא, ושנה אחר כך מבינה שאפשר לעלות עוד יותר גבוה. זה מין שילוב כזה כמו היצע וביקוש אז אצלינו זה דרישה וביצוע. אז זה הזמן להודות לצמד חמד המופלא והאהוב לאחי הקוסם (יתברר בהמשך) ולחברתו שמלמדת אותי שעור או שניים להגמיש מעט את הפינות מבלי לרדת חלילה מאיכות העבודה, תודה על העזרה הרבה ועל השעות הרבות בהן בילינו יחד בהנאה צרופה.

חזרתי לאביב.... לאחר שראיתי את התמונות, הסכמתי שדוקא הבחירה בכובע הגמדים ובאודם האדום היתה מוצלחת והכניסה עוד צבע לשדה החרציות הצהוב.

מדגם של כמה תמונות באדום וצהוב.....

ורק באדום....כבר כשצילמתי את התמונה ראיתי שיוצאת לי תמונה אדירה....

ושוב פעם אדום וצהוב....



השלישית - (אם נקטע קו המחשבה או הקריאה, אז חזרתי לסיבות לאהבת האביב) הריח המשכר של פריחת הפרדסים, אבל קצת קשה לי להביא את הריח ( אולי אכניס קצת בכיס???)

הרביעית - הנקיונות של הפסח ( אל דאגה ממש לא שלי, אותי לימדו שצריך שיהיה נקי כל השנה, ואם לומר את האמת לא כל כך הפנמתי את הלימוד הזה, אתחמק באלגנטיות ואומר שנקיון זה ענין יחסי של זמן ומקום). כשאני אומרת הנקיונות של פסח אני מתכוונת לנקיונות של אחרים, שהריח שבאוויר גורם להם לנקות, לסדר ולהתחדש ולזרוק דברים ישנים. ואז מגיע הזמן שלי גם כן להתחדש ולאסוף אותם אליי.

אתמול מוקדם בבקר, 7:30 בבקר, נסעתי ונתקלתי בשידה הזו....כמובן שמיד נעצרתי, כדי לצאת מהאוטו ולאמוד על מצבה ויופיה והאם היא בת שיפוץ, שמחתי שכבר הבאתי את הילדים לבית הספר: א. כי אז היה לי מקום לדחוף את השידה לאוטו למושב האחורי, והמשימה הזו לא היתה פשוטה כלל,(האוטו די קטן והשידה די גדולה), מכיוון שהיא כבדה למדי והיה לי קשה להרימה לבד, מה גם שהיא היתה ג'יפה לגמרי. ב. לא היה מי שיתבייש באמא שלו שעוצרת בכל פעם, ליד ערימת גרוטאות, ומחפשת ובודקת ומזיזה ולא חשוב אם זה בעיר או בכפר וגם לא כל כך משנה לי אם מסתכלים, אבל לילדיי, לחלק מהם לפחות זה כן משנה והם קצת מתביישים. טוב לא נורא בסוף הם יתרגלו ויפסיקן כי הרי אין סיכוי שאני אפסיק, זו בכלל אצלינו מחלה משפחתית.
אחרי מאמצים מרובים וכמה נסיונות, בהתחלה בתא המטען (לא נכנס) ואחר כך במושב האחורי, הצלחתי סוף סוף להכניסה לאוטו, נאמר רק טוב שזה היה די קרוב הביתה ושלא היו הרבה מכוניות על הכביש, מכיוון שנאלצתי לנסוע כשהדלת האחורית פתוחה לגמרי, אז נסעתי לאט לאט.

המצחיק הוא שלעיתים אני מתאמצת ורק אחרי שאני מביאה את הפריט הביתה אני מחליטה שהרהיט לא שווה את המאמץ וזורקת. מקווה שזו אכן שווה, המבנה נחמד , גם הרגליים, נראה לי שחסרה מגירה משמאל, ומצב העץ די רע, אבל שום דבר שמשייפת וקצת צבע לא יפתרו. אז הרי המציאה החדשה וגם כמה תמונות קלואז אפ להראות את הג'יפה מקרוב.




מבט מקרוב לראות איך זה נראה לפני...

ועוד מבט על הרגלים, שהן דוקא לא רעות בכלל..


טוב האחרי יצטרך לחכות קצת שיהיה לי זמן.....
מחרתיים פורים, והחזאים הודיעו גשם ( אחרי 5 שנים של פורים שטוף שמש ששבר את המיתוס "תמיד בפורים יורד גשם" אז אני כולי תקוה שהמיתוס לא יחזור והילדים יוכלו להנות מהתחפושות שלהם עליהן עבדנו בעמל רב.... אז למרות שבפוסט הקודם ביקשתי מהגשם שלא יחדל.... נו טוב אז שאולי יעשה הפסקה קצרה, ושיתחדש רק אחרי פורים.....

מחווה לשלום (לא שמוליק) קיפוד ויעל קיפודים...

איזה אושר זה לצאת מהמכונית אחר הצהרים לבדוק מדוע כלב נובח ולמצוא.....כזה דבר חמוד, מקומט וזעיר ( שימו לב כמה זעיר) שיכול לגרום לי בן רגע לצרוח משמחה וגיל. ואכן ההתרגשות למראה היצור המקסים הזה היתה רבה ואחריה הדאגה ( איך אפשר בלי) מה עושים איתו? משאירים אותו בשטח, לאמא שלו? ואולי הכלב יאכל אותו קודם? לוקחים אותו איתי? הוא דוקר? מסתבר שלא, הוא כל כך קטנטן שהקוצים שלו רכים. מזל שאפשר להתקשר מייד לאחי , אחות רחמניה, בנוגע לחיות שכבר הספיק לטפל בלא מעט מסוגים שונים ומשונים לדוגמא יונה פגועת ראש שמסתובבת בסיבובים (נדמה לי שזו היתה יונה), ולבשר לו בשמחה, הבאתי לך הפתעה מאד משמחת...ואכן שלום לא יכול היה לבקש לעצמו בית חם ואוהב יותר, שכן אני לא מכירה הרבה אנשים שיקומו כל שעתיים בלילה לטפטף לקיפוד אוכל לפה (חלב???, מים???) בפפיטה ללטף לו את הבטן הקטנה כדי שיתחמם ולא יפחד ויסעו לספארי למחרת כדי להביא את הקיפוד לטיפול מסור עוד יותר. כל ההקדמה הזו על שלום הקיפוד ואחי מציל הקיפודים באה כאות תודה לאוהבת קיפודים אחרת הלא היא גברת קיפודים. יום שישי האחרון בצהרים שטופי שמש, קיבלתי לראשונה בחיי הבוגרים לבטח, אולי גם בצעירים, מתנה בדואר. אני חושבת שזו לי הפעם הראשונה שאני זוכה במשהו, מרב שאינני מאמינה בזכיות שלי בכלל , גם לא האמנתי לזכיה זו בפרט והייתי חייבת לודא עם גברת קיפודים, היתכן הדבר וזכיתי...

השמחה למראה החבילה העטופה בקפידה היתה גדולה, כל כך גדולה עד כי התאפקתי מלפתוח את המתנה כדי שאוכל לצלם בחגיגיות רבה כל שלב ושלב בפתיחתה. את השלב הראשון כפי שהעיניים רואות הצלחתי לצלם, אולם לסוללה הנטענת של המצלמה שלי יש חיים משל עצמה ומשום מה היא החליטה להיטען בעצלתיים, כל כך בעצלתיים עד כי בסוף , לא יכולתי לדחות סיפוקים יותר ואמרתי, לא חשוב הצילומים העיקר המתנה ופתחתי...לא לפני שהבחנתי בפתק חמוד מונח בקופסא....

ואלו השניים הפרחוניים שחיכו לי בפנים, אחד תכלכל, שני ורוד, עשויים בקפידה, בתור אחת שהשתעשעה בעבר קצת עם אובניים ויצאה די מתוסכלת אחרי שהבינה שעוד ייקח זמן עד שאלמד לשלוט באובניים ובחומר ולא לתת להם לשלוט בי, אני יודעת להעריך עבודה נקיה, מדויקת במשקל הנכון , עם תחתית בעובי הנכון. הצבעוניות המעודנת של השניים והפרחוניות בתוספת השמש המופלאה שזרחה לה בשמיים, גרמו לי לצאת כמה שיותר מהר החוצה ולצלמם. ( לא מיד לדעבוני....כי הסוללה לא הסכימה). אז תמונה נוספת של השניים על רקע הפקעות הראשונות שפרחו לנו בגינה. אז המון המון תודה לקיפודים על רוחב הלב והנדיבות, וכפי שכבר אמרתי לך ישירות, לא היה זמן מתאים מזה לקבלת הספלים...לשיפור מצב הרוח והעלאת המורל. תודה. וכפי שאת רואה קיבלתי את אישורו של צלם הקיפודים (אחי) לפרסם את התמונה, אז ראי את בקשתי בנוגע לנושא זה כמבוטלת.



ועוד מראה של הפקעות המבשר את בואו של האביב. והמראה הנפלא הזה של האביב והריח הביאו אותי להציץ מהחלון....




ולראות את המראה המופלא הזה של שדה הטורמוסים שצומח לו ממש מעבר לכביש על מגרש שעדיין לא נבנה,




והמראה הזה מאותו שדה בדיוק רק כמה סנטימטרים שמאלה , משנה גוון מלבן של טורמוסים לצהוב של חרציות מזכיר לי שיר שנקרא פתאם נפל עלי אביב שכאילו נכתב עבור התמונה הזו. (".....פתאם נפל עלי אביב, חצוף ומסתער, את נחירי אפי הרחיב, ניחוח משכר, פתאם נפל עלי אביב והוא ולא אחר, אל מול חלון ביתי הביא, עולם יפה יותר.... והפזמון...אך מי ייתן והוא יהיה איתי כל השנה, כי האביב הינו הרבה יותר מסתם עונה וחוזר שוב...")
ואני כמו בשיר הזה של האחים והאחיות ( מי זוכר שהיתה להקה כזו פעם?) רוצה לבקש מהגשם שלא יחדל, שהמראה המופלא הזה של הירוק המשולב בכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה ריחות יישאר רק עוד קצת.... לשטוף את העיניים ושלא יצהיב....

נזיר שאולין

אז נכון שרק אתמול הבטחתי לעצמי להיגמל מהעלאת תחפושות בזו אחר זו, אבל במחשבה שניה אין זמן מתאים יותר לעשות זאת אלא עכשיו לפני החג וממילא מלאי התחפושות יגמר בסוף . כשנתבקשתי להפוך ילד בן 5 לנזיר שאולין, פערתי זוג עיניים ושאלתי אותו: "מהיכן אלוהים אדירים אתה הוגה את הרעיונות שלך, ומי הם בכלל נזירי שאולין??? ואיך זה שאתה בן ה 5 (דאז) יודע כבר דברים שאני לא יודעת, קצת מוקדם לא?"בהתחלה חשבתי שנזירי שאולין הם סוג של צבי נינג'ה, את מתלהבת מהגאון הקטן שמבין כבר מקטנות בגדולים מאומני הרנסאנס ועוד יודע לכנותם בשמות: לאונרדו, מיכאלאנג'לו, רפאל ויסלח לי הרביעי על ששכחתי את שמו, נזכרתי דונטלו... ואז מתבהרת לך התמונה שאל תתלהבי יותר מדי, "הגאון" לא מדבר על חבורת הציירים והפסלים כי עם על חבורת צבים מצוירים ואלימים שהוא ראה בטלויזיה. אבל כשבני הכניס קלטת (כן, כן, קלטת לוידאו, רק שנתיים עברו מאז וכבר זה נשמע כמו פריט פרה היסטורי) והסביר לי שסבא וסבתא הקליטו לו סרט על נזירי שאולין, ולא לא היה מדובר בסרט מצויר לילדים כי עם בסרט רדוד ( מה לעשות נאלצתי לצפות בו) ממש למבוגרים, אבל עם אפקטים וסלטות בלתי הגיוניות באוויר שהרשימו כנראה עד מאד את בני, הבנתי שהפעם הוא רוצה את הדבר האמיתי....אמא ככה אני רוצה להיות לבוש (בסוף הרשומה יש תמונות שצילמתי מהטלויזיה מתוך הסרט ,מכיוון שהן באיכות כל כך ירודה שמתי אותן בסוף, מכיוון שעם התמונות הללו עבדתי להכין את התחפושות אני מעלה אותן על אף כיעורן). אני יוצאת מנקודת הנחה שאם אני לא ידעתי מי הם נזירי שאולין, אז אולי אכתוב מספר מילים עליהם. שורשי הקונג פו נעוצים במנזר בודהיסטי קטן על שיפוליו של הר סונגשאן שבמחוז חנאן - מנזר שאולין. ( נשמע כמו סינית? אהה אבל זה באמת בסין) לבודהיזם הסיני כמו לכל דת היו תקופות טובות יותר ופחות. מקדשים נוסדו, פרחו ואז נבזזו ונשרפו. לאחר שרוחות הזעם שככו, קמו המנזרים מחדש והמשיכו את מעגל חייהם. נזירי השאולין החליטו שבמקום לברוח ולבנות את ביתם בכל פעם מחדש הם פיתחו שיטות לוחמה להגנה עצמית. עם השנים שיטות הלוחמה התמסדו , התרבו ונפוצו ברחבי סין. מנזר שאולין פועל עד היום. ( אלה היו 60 שניות על נזירי שאולין...) אני חייבת לומר שתחפושת נזיר שאולין היתה התחפושת הכי לא מאתגרת והכי משעממת מבחינתי, מכיוון שחוץ מקצת בנעליים שהרשתי לעצמי " להשתולל" במרכאות כפולות ומכופלות,( ועל כך יעידו התמונות) יחי ההבדל בין הנעלים המקוריות לאלו שאני עשיתי, השתדלתי לעשות העתק מדויק של תלבושת מקורית, עם הצבעים המקוריים ואפילו עם בדים דומים. כך שכמעט לא היתה בתחפושת הזו חדוות יצירה.

יכולתי אפילו להקל על עצמי ולקחת חליפת ג'ודו מוכנה, אבל כמובן שלא עשיתי זאת כי למה לעשות את החיים קלים אם אפשר להקשות לא??? מה שהכי משעשע בתחפושת הזו, היא רעמת השיער השופעת של הנזיר בן ה5 לעומת גלוחי הראש המקוריים, במיוחד משעשעת העובדה שכעבור שנה, שסוף סוף בגיל 6 הסכמתי להוריד את השיער הזה מהראש וממש לגלח אותו עד בלי הכר ( עד רמה שסבא שלו עבר לידו ולא שם לב שזה נכדו, ולא הסבא לא סנילי, פשוט הנכד היה בלתי מזוהה בעליל), אוהו אז הוא החליט שהוא מתחפש לנסיך כספיאן והוא מגדל שיער, ואני צחקתי ואמרתי לו : לא יותר הגיוני היה לעשות החלפות בתחפושות (אבל ככה זה תמיד רוצים את מה שאין, כשיש שיער ארוך רוצים אותו מגולח כמו נזיר שאולין, וכשיש שיער מגולח רוצים שיער ארוך כמו כספיאן. בכל מקרה בפועל השיער של הנזיר שאולין היה נראה כמו של כספיאן ואילו שנה אחרי זה השיער של הנסיך כספיאן היה נראה כמו של נזיר שאולין ( שלא גילח את הראש חודשיים).

והנה כמה תמונות של הנזיר.....

והנזירה.... בפורים אחד, במשפחה אחת.... שני נזירים בעת ובעונה אחת..... כל אחד ותפילתו....


ושלא תחשבו שרק הנזירים האמיתיים מסתובבים באוויר, גם נזירי שאולין עם רעמת שיער עושים זאת, אולי הרעמה מכבידה קצת על גובה הקפיצה....

ועוד מבט על הנעליים, שהיו בעיניי הפריט הכי נחמד בתלבושת....

וכפי שהבטחתי מבט אל הנעליים המקוריות להראות כמה " השתוללתי " בעיצוב מחדש של הנעלים.

ועוד תמונה חדה ומשובחת שיכולה לזכות בפרס הצלם המצטיין שמראה כיצד נראים נזירי השאולין המקוריים. אכן התחפושת היתה בסופו של דבר מאד נאמנה למקור, כל כך נאמנה , עד כי איך נאמר היתה קצת משעממת.
אבל העיקר שהנזיר הקטן היה מבסוט, החליפת נזירים הקנתה לו כוחות על שאיפשרו לו להילחם בקבוצת שודדי ים שהיו בגן ללא מורא, אחד מול רבים.

תמונת מראה של הטבע

בטח כמו בכל משפחה גם אצלינו ישנם מילים או משפטים שנאמרו על ידי אחד הילדים או על ידינו ההורים באיזשהו דו שיח עם אחד הילדים שהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל של משפחתינו. ואנו ממשיכים להשתמש במונחים הללו שזר לא יבינם לעיתים.

כך מילים כמו טישואלט ( הכלאה בין נייר טואלט לטישו שנעשתה בידי פעוטה בת שנה וקצת) הפכו למילה נרדפת לנייר טואלט אצלינו בבית או משפט כמו שים ראש שבמקור היה נאמר לאחד הילדים שהתקשה להירדם בלילה ועם השנים אומץ אף על ידי כמה מחברי המשפחה ונאמר כיום בקונוטציה אחרת שמשמעותה, אתה שב בשקט, (שים ראש) ,יכולתי להרחיב את התאור על עוד מילים ומשפטים נוספים אולי פעם אכתוב על זה כנושא בפני עצמו. ולמה בכלל נזכרתי בזה??? בגלל משפט אחר שנאמר בידי הפעוטה הצעירה יותר, שכבר בכלל אינה פעוטה....זה היה לאחר סיבוב סידורים נקרא לזה שעשינו כאשר היתה בת שנתיים לערך והיא מה לעשות נאלצה לעשותו איתי ( החיים קשים ) פתאם היא נעצרה ואמרה בכעס: ציטוט מדויק " חנויות, חנויות, חנויות, חנויות כל היום את לוקחת אותי לחנויות" ואני זוכרת שהיא כל כך הצחיקה אותי עם הכעס הזה, ואולי דוקא משום שכל כך מעטתי לקחת אותה לחנויות, ( ישר ראיתי בדמיוני את האמהות שכל צורת הבילוי שלהן היא להסתובב כל היום עם הילדים בקניון ואמרתי לעצמי, מענין מה היא היתה אומרת אילולי הייתי כזו...), מאז היא גדלה בכמה וכמה שנים והיום היא מתלוננת שאני לא לוקחת אותה לחנויות מספיק ( כנראה שכל גיל ותלונותיו הוא).

במשקל חנויות חנויות, חשבתי פתאם על תחפושות, תחפושות, תחפושות, תחפושות כל הזמן את מראה בבלוג תחפושות, כאילו אין שום חיים בבית הזה מעבר לתחפושות, אז זהו שיש די הרבה יצירה מסוג אחר ואינני יודעת מדוע אני נתפסת דוקא לתחפושות.

אז זהו סיפור הרקע שהביא אותי להראות שהחיים בביתינו ובמשפחתינו אינם סובבים רק סביב תחפושות פורים ( על אף שכבודן במקומן מונח) והחלטתי להראות קצת יצירה מסוג אחר.

חברה טובה מאד של ביתי חגגה בת מצווה, ידענו מייד שנכין לה משהו מיוחד והתיעצתי עם ביתי ממה היא תשמח...

לבסוף הוחלט על תמונת שלט לחדר בהשראתה של תמונת הכותרת של הבלוג שלי כאשר הגוונים הותאמו לחדרה של בת השמחה, מחברת עם עטיפת בד ( שאפילו לא היתה בי חדוות היצירה לבחור את הבדים, הם נבחרו עבורי , למי שקרא את הרשומה הקודמת מתגלה התמונה בשלמותה לא רק שחלים עלי איסורים למיניהם, אלא גם לעיתים אין לי את האפשרות לבחור לבדי ( איזו מסכנות...), ומראה לחדר. בנוגע למראה אני חייבת לומר שהתלבטתי אם לקרוא לרשומה כפי שקראתי: "תמונת מראה של הטבע" או שמא לקרוא לה "לתפוס את הטבע".

משהו נחמד קרה שם כשצילמתי את המראה, ממש כמו פלוטו הכלבלב מקיבוץ מגידו שהסתכל מטה בנחל וראה את בבואתו , גם אני שצילמתי את המראה בתמונה הראשונה תפסתי ,אמנם לא את הירח, אלא רק קצת ירוק ועצים להשלמת התמונה ואילו בתמונה האחרונה ברשומה תפסתי גם קצת אותי....

והנה כמה תמונות, כי הרי טוב מראה עיניים מסתם רק דיבורים...

אפרוח בר מוח

פורים כמעט כבר בפתח וכבר רואים את הבלאגאן של פורים בבית ( בינינו בלאגאן של פורים זה כמובן רק תרוץ... בשאר ימות השנה יש תרוץ לבלאגאן בבית מסוג אחר), שכמעט אי אפשר לשבת על שום כורסא בסלון כי התחפושות לפורים השנה מונחות להן , מחכות לעוד רגע של פנאי בכדי להמשיך אותן, ( יש לציין שהשניה הן תופסות נפח די מכובד, כל תחפושת וסיבותיה....) הבדים ושאר האביזרים הנלווים: חוטי חשמל, חוטים, סיכות, סול, לבד, אקדח דבק, מספרי בד ומספריים רגילים, גומי, ועוד הרשימה ארוכה מסתובבים להם בבית , משתלטים על כל חלקה טובה משולחן האוכל והכיסאות לחדר העבודה שלי ( על הכורסאות בסלון כבר אמרנו) ולשאר מקומות שונים בבית ומועברים ממקום למקום. ( בטח המסודרים שבינינו מורטים את השערות רק מהתאור שלי , אני מקווה שיש גם כאלו מהסוג שלי שמבינים לליבי). את התחפושות של פורים השנה אינני יכולה להראות עדיין: א. כי עדיין אינן מוכנות, ואותי לימדו שאין מראים חצי עבודה. ב. כי נאסר עליי להראותן לפני שיוצגו לאור בפני החברים האמיתיים ובחגיגות בית הספר. ג. חוץ מתחפושת המינטאור אותה כבר היזכרתי נאסר עלי אפילו לומר מה הן התחפושות ( בחיי אני נשמעת כמו אדם שחי עם המון איסורים....ועוד לחשוב מה גילם של האוסרים ). טוב לפחות מותר לי להראות תחפושת אחרת , שכבר נערמה עם שאר חברותיה התחפושות בארון ובטח כבר מעלה אבק ( טוב לא נגזים, הארון סגור והיא בסך הכל מודל פורים 2008 כך שהיא לא כל כך ותיקה.)
הדרישה למודל 2008 היתה אפרוח, לשם כך נתפר אוברול פליז צהוב אפרוח עם כנפיים, כובע פליז עם כרבולת מויניל אדום ומקור מויניל כתום, תיק ערב תואם מתבנית של ביצים אורגניות, עם רצועת פפיטה צהוב לבן ופפיון ו..... רגלי אפרוח עשויות מויניל כתום שתפור לגרביים כתומות כשכל זה מולבש על נעלי הספורט הרגילות ונתפרו לויניל סוליות מסול , גם כדי שהגרביים לא יקרעו ויותר חשוב שהאפרוח לא יחליק.
כמובן שגם בתחפושת זו התהליך היה זהה לזה של קודמיו, תפירת הבסיס של הבגד ואחר כך הזמנת הצמד לחגיגת הקישוטים שמסביב.
חבל שלא צילמתי את משלוח המנות שנעשה בהשראת האפרוח והיה עשוי מתבנית ביצים רגילה של 12 ביצים כאשר בכל שקע היו הפתעות אחרות, חגיגה לעינים ולחיך.... מכיוון שאין תמונה , יש להפעיל את הדמיון.
כמה זוויות לתחפושת..... הראש....הכרבולת.... העיניים..... המקור.....הנוצות הלבנות על בטן האפרוח....

הכנפיים.... ותיק הערב....שמא תזדמן לאפרוח איזו יציאה חשובה....

והרגליים.....

ומבט מקרוב לרגליים.....

מכיוון שרשימת התחפושות עוד ארוכה, מקווה שאצליח להעלות עוד כמה תחפושות מן העבר ( מודל ישן יותר) לפני כניסתן לשוק של התחפושות ממודל 2010.

עץ של הפתעות

ט"ו בשבט מלבד היותו חג לאילנות, כבר מספר שנים הוא גם עבורינו "חג התעודות" אם אפשר לקרוא למאורע הזה חג....

וכבכל שנה מגיעות הביתה 3 תעודות מונחות להן בשקית ניילון אחוזות בידיים קטנות יותר ופחות ומושטות אלינו בגאווה. אני כולי תקוה שאכן גם בגיל קצת יותר גדול כשההורמונים עובדים והדבר האחרון שיש בראש הם הלמודים, עדיין מאורע התעודות יישאר בגדר חג ובגדר גאווה( כנראה שזה יהיה תלוי במה שיהיה כתוב שם בתוך התעודה).

ואכן עם בואו של החג מתחילים לחוש את האביב, הימים מתחילים להתארך, אפילו ניתן להבשם מריחם המשכר של ההדרים,שאין שני לו.

אם מתיחסים לזוית הקלאסית של החג הרי שסמלי החג הזה הם: שקדיות פורחות, שעל אף שפריחתן מלהיבה (ואכן עושר הפרחים הקטנים בגווני לבן וורוד בהיר אכן מרהיב עד מאד), כבר לא ניתן לחדש הרבה אם אראה תמונה של שקדיה דוקא, נטיעות, עוד לא נטענו השנה , וסביר כי נעשה זאת השבוע ואכן יש בזה מראה קצת חלוצי לראות את כל האנשים אוחזים בידיהם מעדרים או כלי אחר וטומנים צמח רך באדמה ופירות יבשים, שאני מלבד שקד שקדוני (מי שהיה לו ילד בגן הילדים יודע במה מדובר, אח של תמר תמרוני), משאירה אותם בצלחת שאחרים יאכלו , כי עבורי זה איך לומר בריא מדי ופשוט לא טעים.

אני בחרתי להתיחס לחג קצת אחרת אז בסימן חג האילנות בחרתי להתיחס לאילן דוקא מזווית אחרת, אחרי שננטע והושקה והשריש ושלח ענפים והוציא עלים והפך לעץ גדול אשר עושה אפילו צל ומניב הפתעות במיוחד בימי הולדת.

כן כמו בשיר של דליה פרידלנד....זרעים של מסטיק: לנטע ולי יש סוד נחמד ,שעוד לא גילינו לאף אחד, אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק, זרעים של מסטיק זרעים של מסטיק.... וכמו בשיר של חוה אלברשטיין עץ של כוכבים: לסבי ישנה חצר ועץ אחד מופלא בה, אין כמוהו בעולם, כך אומר לי סבא, לא פירות צומחים עליו כי הרי ממילא, הפירות סופם לנבול מי צריך את אלה?

לנו בחצר צומח עץ של הפתעות....

פעם קראתי על הרעיון הזה איפושהו, אולי בספר של ליאת תימור אם אינני טועה ואימצתי את הרעיון הנפלא הזה בשמחה רבה.

מאז העץ הזה הניב כבר כמה פעמים הפתעות וממתקים ובכל פעם המראה הקסום הזה של עשרות הפתעות עטופות בנייר צלופן שקוף משתלשלות מן העץ באורכים שונים , עושה את המלאכה מחדש.

במקום לקבל שקית יומהולדת בסופה, ובתוכה ההפתעה, הרבה יותר נחמד להגריל את ההפתעות לבד. כמובן שבכדי שיהיה סדר והילדים לא יתלשו סתם כך את ההפתעות הדבר נעשה תוך כדי משחק בסגנון פרה עוורת. דהיינו ילד נעמד לפני העץ, מתבונן בהפתעות לרגע קט, ואז נסגרות עיניו ע"י חתיכת בד, מסובבים אותו שלוש פעמים ( שגם אם כיוון למטרה מסוימת הוא כבר איבד את חוש הכיוון) ושולחים אותו אל העץ. בפעם הראשונה של הסבב השיטה היא נגעת נסעת, דהיינו הדבר הראשון בו הוא נוגע הוא שלו. בסבב השני כאשר כל ילד כבר עשה סבב אחד עם עיניים עצומות , אני פחות אכזרית ומאפשרת סבב פתוח, דהיינו אתה רואה מה אתה לוקח.

הוראות חשובות בנוגע לעץ:

1. על ההפתעות להיות מגוונות ורבות ( אני עושה בין שניים לשלושה סבבים ביומהולדת). אני בדרך כלל שמה מחקים, פנקסים, עפרונות, מדבקות, סרגלים, ארנקים , עגילים וצמידים(מעשה ידיי), חשוב שהכל יהיה צבעוני ומרהיב.

2. מלבד הפתעות אני גם שמה ממתקים כגון שוקולדים, סוכריות על מקל. לא מומלץ לשים שוקולדים אם הילד נולד בחודשי הקיץ ועורכים את היומהולדת בחום.... די מבאס להגריל עיסת שוקולד.

3. מי שבעד שוויוניות מוחלטת העץ הזה לא בשבילו. לא כולנו שווים וכך גם ההפתעות, ממילא לכל אחד טעם אחר וכל עוד יש אלטרנטיבות רבות לא יצא שמישהו ממש לא מרוצה, ואם יצא אז סביר שזה בגלל האופי הלא מרוצה שלו הבסיסי ולא בגלל המתנות. ואם כל המתנות תהינה שוות אז איפה אלמנט ההפתעה והענין???

4. כאשר מדובר בחבורת תרנגולים זכרים בגיל הלא ממושמע במיוחד רצוי לא להעמיד אותם בפיתוי ולא לשים את ההפתעות בתחילת היומהולדת, אלא לשלח אותם לאנשהו (חפש את המטמון, טיול) ואז להכין להם את ההפתעה, אם אין לאן לשלח עדיף להחביא את העץ. רחוק מהעין פחות מפתה לגעת לפני הזמן.

בעיני זהו רעיון נפלא וכפי שמראות התמונות החגיגה היא גדולה. מומלץ מאד....

ועוד בעיניני עצים פעילות מסוג אחר ששמעתי עליה לפני מספר שבועות וחשבתי בליבי שהיא נפלאה להעביר לילדים במסגרת ביתית או בית ספרית ועוד אעשה אותה בעתיד.
יוצרים מספר עצים: עץ התודה, עץ חברות, עץ הכבוד, עץ ואהבת לרעך כמוך, עץ ושמחת בחלקך וכמובן ניתן להוסיף עצים כיד הדמיון. הרעיון מאחורי העצים הללו שהילדים ירשמו חוויות שלהם בנושא העצים יבואו וידביקו את הדף על העץ ויספרו, מורה שעשתה פעילות שכזו בבית הספר אמרה שלא יאמן אילו דברים הצליחו להוציא העצים הללו מן הילדים, נשמע מסקרן מאד.