שיפוצים מהירים ושאר מיני קופסאות....

חברה טובה טובה שלי עברה דירה לפני ימים מספר. כל כך הורגלנו בשנות הכרותינו (עשור בערך) כאן, רק לעבור לרגע קט אחת אצל השניה לשאול מה נשמע, להראות משהו, או להרים טלפון בשעות קצת מאוחרות ולשאול :"בא לך לצאת להתאוורר קצת? " שזה מוזר לי ועצוב שעכשיו כבר לא נוכל לעשות זאת. אז נכון הארץ שלנו די קטנה והיא לא עברה כל כך רחוק, רק חצי שעה מכאן, אבל עדיין כבר לא מדובר בקפיצה קטנה לרגע.....

הלכתי לומר לה שלום אחרון, שניה לפני שהמובילים באים, הצטערתי (כרגיל) על שלא הבאתי מצלמה להנציח את הרגע.....לא לא רגע הפרידה....אלא הסיטואציה שנגלתה לעיני כשנכנסתי לבית עמוס הארגזים.

הבית מבורדק, עמוס לעייפה בעשרות ארגזים שכמעט מקשים את הכניסה לתוכו, ההורים עומלים על עוד ארגז למלא ברגע האחרון, כבר בלי מיון, סתם לשפוך, עוד צעצועים, עוד כלי מטבח, הסבתא מנגד עוזרת אף היא. ובתוך כל המהומה הזו, בין ערמת ארגזים בת 3-4 קומות כל אחת, נראית פיסת רצפה בסלון, ועליה שוכב לו בנחת (כאילו שןם דבר לא מתחולל מסביבו), ילד בן 9 וצופה..... (לא לא באמא ואבא אורזים....כי אם בטלויזיה), ואילו אחיו בסיטואציה מעט דומה רק מול המחשב- כאילו כלום לא קורה סביב. האמת הייתי מוכנה לחזור לגיל הזה....זה היה מחזה משעשע למדיי.

ולמה אני מספרת את כל זה? כי אחרי שאיימתי עליה לא לזרוק כמה רהיטים שהיא כבר התכוונה לתת (כי הם לא מתאימים בצבע....) והבטחתי שאבוא לעזור בצביעה, ושלא תתן כי יש לזה פוטנציאל...

היא נתנה לי בצאתי מביתה, אחרי חיבוקים ונישוקים כמובן ארגז לחם ישן עוד מבית אמה, מעץ אורן, שלדעתי מעולם לא נצבע, וידע כבר ימים טובים מאלו.... ובקשה תצבעי לי אותו.

הנה הארגז בחדר העבודה שלי..... מדגמן את הלפני.... אני חייבת להפנות את תשומת הלב לאביזר החדש שנמצא מאחורי ארגז הלחם ונקנה באיקאה בשבוע שעבר.... מדובר בקרש גיהוץ קומפקטי ומתקפל, לדעתי אביזר שימושי מאד לכל תופרת. תמו הימים שצריך לרוץ לחדר שלי להעמיד את המגהץ לחכות....ובדרך כלל פשוט להתעצל ולא לגהץ. עכשיו זה נגיש ומהיר. נכון היה לי יותר נח אם הוא היה מוצא מקום על השלחן....אבל אם הייתם רואים את השלחן הייתם מבינים את הבעיתיות....

לקחתי את הארגז הביתה ועל אף שיש לי כל כך הרבה סידורים לעשות בימים אלו, הבטתי בארגז וידעתי שאם לא עכשיו......גורלו יהיה דומה לגורלם של פריטים רבים אחרים ששוכבים אצלי ועייפים כבר מלצעוק בקול חלוש "תצבעי אותי בבקשה....", מיד פרסתי שקית ניילון על השלחן במטבח, הבאתי מברשת וצבעים והתחלתי.....

ציק צק היתה קופסת הלחם מוכנה...כמעט יכותי להחזירה לחברתי לפני שהמובילים באים....פספסתי בכמה דקות....

אז הנה האחרי........תמונה מקרוב להראות את השפשופים....

הצביעה המהירה הזו דירבנה אותי לעוד פרויקט שאני זוממת הרבה מאד זמן.... מדובר בכסא הפסנתר שלי שהגיע אלינו ביחד עם הפסנתר מבית הורי. מדובר בכסא עתיק צבוע שחור עם כרית מרופדת לישיבה בקטיפה חומה.

נעים מאד הנה הכסא לפני....אני חייבת לומר שעכשיו כשאני יודעת איך נראה האחרי...אני קצת מצטערת....

ועוד מבט מקרוב...לידית השבורה שנאלצתי להסיר, ולפציעות שהי על הכסא והתחריט שלא אהבתי מקדימה...

לקחתי משייפת והתחלתי לשייף....שייפתי המון...באיזשהו מקום מקדימה נגלה לעיני העץ המקורי של הכסא שהיה יפה מאד ורציתי להגיע בכל הכסא לעץ המקורי....ורק לצבוע בלכה....

הבנתי מהר מאד לאור השיופים המרובים והתוצאה המעטה שבה לא ריאלי ואין סיכוי שרק עם משייפת (חשמלית כמובן) אצליח לשייף את כל הכסא (ידית מעוגלת, פיתוחים למיניהם), ולהוריד את כל הצבע.

התפתתי לדרך הקלה יותר לצבוע בבהיר עם שיופים.

על אף שלרב אני אוהבת את האופציה הבהירה...אני לא בטוחה שהיא עושה עם הכסא חסד. לא הוסיפה העובדה שהלכה משום מה יצרה כתמים על הכסא ומקרוב זה נראה לא אחיד. בתמונות נראה הכסא לפני הלכה.

הכסא הזה רצוף פשלונות (כשלונות +פשלות), לא אהבתי את התחריט מקדימה, החלטתי למלא אותו בחומר מילוי (השתמשתי במשחת עיצוב)שהסתברה כלא יעילה במיוחד מכיוון שהיא מתכווצת ועדיין ניתן לראות את התחריט (אמנם קצת פחות בולט).
השאלה כמה מהר ימצא את עצמו הכסא להתזת חול להסרה של הצבע......

ביתי הבכורה שהזדעזעה ממעשיי (היא גם זו שיושבת עליו רב היום...אז היא הכי קשורה אליו), שאלה אותי את בטוחה שסבא וסבתא מרשים לך??? לעשות את זה??? אמרתי שממזמן כבר איימתי שזה מה שאעשה לו....

אחרי שראיתי את התוצאה ואני אומרת את האמת...אינני בטוחה שאני אוהבת אותה...שאלתי...מה את אומרת סבא וסבתא יאהבו את מה שעוללתי לכסא??? פה אמור היה להיות סוף הרשומה...אבל קיבלתי אתמול מתנה שווה ביותר ליום הולדתי מצמד החמד, שיודעים שיש לי חולשה לקופסאות פח באשר הן. אז הם מצאו לי בשוק כאלו תכולות וישנות ומשופשפות עם מלאכים ופרחים לבנים מוטבעים עליהן. אהבתי מאד מאד.... איזה כיף לי, תודה אתם תמיד קולעים....
מיד לקחתי אותן כדוגמניות לנסות את העדשה המקורית של המצלמה שלי...הנה התוצאה.....



הנה השפשופים....

והנה כל הטריו.....

ואני חייבת תודה אחרונה לדנדושה76 שבזכותה התחלתי לצלם בתוך הבית שהיה עד כה מחוץ לתחום עבורי, כי לא ידעתי לבושתי לנטרל את הפלאש...

יום הולדת....

אתמול היתה לי יומהולדת....אקדים ואומר שיום הולדת הוא מבחינתי יום של חשבון נפש עם עצמי, (אפשר לחשוב שאני חוסכת מעצמי את החשבונות הללו בימים אחרים) אחסוך פרטים מיותרים, המקורבים אליי ודאי מכירים את "הסחורה" ....אסיים ואומר מזל שסיומו של היום היה מפתיע, מוצלח וכיפי מאד. ביתי הבכורה הצליחה לארגן מתחת לאפי חגיגה קטנה עם כמה חברות קרובות אלי במיוחד. מכיוון שאני בן אדם שלא כל כך אוהב הפתעות, ומסתבר שגם לא כל כך ימי הולדת, חסו עליי בני משפחתי הרחומים והודיעו לי כשעתיים לפני השעה המיועדת שאתחיל להתכונן נפשית (לשנות את המצב רוח) וגם פיסית (בכל זאת בראש חודש וביום הולדת צריך להתרחץ לא???) . היתה חברה מהנה ואהובה, אוכל משובח , הרבה צחוקים ופטפוטים ובקיצור היה מאד מאד שמיח, גם לי וגם לסובבים אותי. קיבלתי מתנות כיפיות, ברכות שוות (שהן בעיני הכי הכי חשובות... הרבה הרבה לפני המתנות), ושמחתי להתעורר למחרת היום לבוקר חדש שאינו יומהולדת. מכיוון שאני בכל פעם מדברת על ההקשרים שברשומות שלי, תראו מה קיבלתי מתנה מחברתי שלבתה תפרתי את אחד מפנקסי המחטים. לכזו קופסת תפירה התכוונתי בנסותי לתאר את קופסת התפירה של אימי בילדותי. חברה שלי שקראה כמובן את הסיפור מצאה לי אחת שכזו בשוק הפשפשים. מתנות שכאלו המובאות עם מחשבה עלי ,מאד מאד משמחות אותי. מה גם שבוע שעבר כפי שהבטחתי הלכתי לחפש את הקופסה אותה תיארתי שבתוכה היה פנקס המחטים, את הפנקס מצאתי, מאד דומה בתאורו למה שזכרתי, רק אימי תיקנה אותי שהפנקס היה של דודתה של סבתי (ולא של אימי) דהיינו הוא עוד דור ותיק יותר. משום מה הקופסה המקורית שזכרתי לא היתה בביתם של הורי ואמי לא זכרה היכן היא ... (מפתיע אבל זו האמת) במקומה היתה אחותה הצעירה של הקופסה, דומה לה מאד, גדולה יותר, חורקת פחות, אבל לא הדיפה ריח של זכרונות כמו הקופסה הישנה. אז הנה במקום הקופסה הישנה עם הזכרונות שלי כילדה... קיבלתי אני קופסה עם ניחוחות של זכרונות של אנשים אחרים, הצירים קצת שבורים, ידית אחת חסרה, ציר עץ אחד נפל, פרטים שמאד הטרידו את חברתי ומיד היא מיהרה להראות לי אותה ( את כל האמת) הרגעתי אותה , שזה בסדר, אין פה שום דבר שהוא לא בר תיקון על ידי "ידי הזהב", אז מחכה לך עבודה.... אז בתמונה הפותחת את הרשומה, אני מקיימת הבטחה ומראה את הכרית שקיבלתי כהחלפה מוולולו, אחרי שעשינו קפיצה לאיקאה ומילאנו אותה ועתה היא מפארת את הסלון וכבר קצרה מחמאות ושבחים.

ואילו בתמונות הבאות קופסת התפירה החדשה - ישנה שלי....(המקורית מהילדות לא היתה למיטב זכרוני מעוטרת בפרחים מלמעלה) בדיעבד אני מצטערת שצילמתי אותה על צידה המוצלח, ולא רואים כמעט את כל הפגמים.

וככה היא הגיעה אלי עם סרט לבן וחגיגי....


התכוונתי בכלל להראות קצת שיפוצים שעשיתי שלשום, תמונות של לפני ואחרי...מכיוון שאני לא כל כך רגועה עם אחד השיפוצים... אם יצא מוצלח או שמא חרבתי את הרהיט, ומכיוון שממילא כבר יצא פוסט ארוך למדי נשאיר את השיפוצים לפוסט הבא....

מעשה בשעוונית אדומה עם נקודות לבנות....

החופש הגדול בעיצומו, אני קצת חסרת זמן ושקט, אנרגיה ומוזה לחשוב בכלל על יצירה בימים אלו. ובכל זאת שעוונית אדומה עם נקודות לבנות שנקנתה בדיוק לפני שבוע מחנות בצמוד לשוק הכרמל, עת טיילתי עם ביתי הבכורה לרגל יום הולדתה ב"עיר הגדולה", עשתה לי שמח בלב ולא הצליחה להשאירני אדישה. (מדהים... יש כאלו שתכשיטים יקרים משמחים אותן, יש כאלו שבגדים או נעלים ויש כאלו כמוני... שבד שעונית ב 12 שקל עושה להן את היום, בעצם את כל השבוע כי מאז אני רק מסתכלת על הבד הפרוס בחדר העבודה שלי ומחפשת עבורו ייעודים שונים.

תפרתי ממנו בתחילה מחברת אחת... ולמה מחברת? משום שהבטחתי הבטחה לפני זמן מה, אני לא בטוחה בכלל שזו שהבטחתי לה הבינה זאת, אבל מכיוון שאני יודעת שהיא נכנסת לבלוג שלי מדי פעם, אז מקווה שהיא תבין. דודה שלי, שאני מאד אוהבת , ולא יוצא לנו להתראות הרבה, בקרה אצלי לפני זמן מה. מאד רציתי לתת לה משהו שהכנתי, הצעתי לה מחברת, מאחת המחברות שהיו לי על המדף (כשהייתי בשוונג של מחברות), והיא אמרה שהיתה הופכת אותה למחברת מתכונים.... פולניה שכמוני ישר אמרה שמחברת מתכונים לא מתאים שתהיה כרוכה בעטיפת כותנה (היא תתלכלך....) כשמיד עלה במוחי הרעיון לתפור עטיפה משעוונית. והבטחתי לה: "אני אתפור לך אחת אחרת מתאימה יותר....". מאז הספקתי לתפור כאמור משעוונית של איקאה, עטיפה לתופרת המתחילה... אך לצערי בד השעוונית של איקאה מתאים אך ורק לפרויקטים גדולים יחסית בשל גודל הנקודות והמרחק הרב שלהן וגם זה שהן עומדות בשורה כמו חיילים.

עכשיו אתם יכולים לתאר את שמחתי כאשר מצאתי בד שעוונית, עם נקודות קטנות, פחות מסודרות, לפחות החיילים באלכסון, ועוד אדום עם נקודות לבנות כמו שאני אוהבת. מיד כשחזרתי הביתה ידעתי שאני יכולה לקיים את הבטחתי ולדעתי באותו היום היתה המחברת מוכנה. אז חוויצקה....השאלה שנשאלת היא האם להשאירה אצלי עד שאראה אותך? או לשלוח לך אותה לבקעה הרחוקה? בכל מקרה , המחברת עם הטבח מחכה לך. שתמלאי אותה במתכונים מבישוליך הנפלאים....אולי ככה נזכה קצת להדרכות ממטבחה של סבתא נחמה....

אז הנה המחברת נשענת על מכונת התפירה שלי... הזדמנות לעשות הכרה איתה. נעים מאד... סובינה, ג'ינס וסטרצ'.

ומכיוון שאהבתי את התוצאה של תפירת השעוונית, תפרתי במשך השבוע עוד אחת, הפעם לרגל יום הולדתה של חברה טובה שנסעה לה לניו יורק הרחוקה לפחות לשנתיים. מכיוון שהיא הגיעה לחופשת מולדת קצרצרה של מספר ימים בתוכם נכלל יום הולדתה, הכנתי לה מחברת שבה תוכל לתעד ולספר את חוויותיהם בעיר הגדולה, הצפופה הזו והמופלאה הזו...כך מספרים(שטרם ביקרתי בה.... אבל עכשיו כאמור אולי תהיה לי הזדמנות....)

האמת שהתלבטתי אם לפרסם את הרשומה הזו, כאמור שתי המחברות עוד לא היגיעו ליעדיהו, אחת תימסר מחר ובהתחשב בשעה עתה 2:22 בלילה אין סיכוי שבעלת השמחה תראה אותה על המחשב. השניה אני עוד לא סגורה איך תימסר וקצת קשה לי להתאפק. אז קצת קלקלתי את ההפתעה.
נכון אני תמיד אומרת שישנם הקשרים בין הרשומות שלי והעבודות שאני עושה?.... אז בזכות חברתי שלה תימסר המחברת מחר.... הכרתי "חברה" חדשה, שמאז אנחנו מתכתבות ומכירות אט אט, שבזכותה קניתי אולי את השעונית הזו... כי היא סיפרה לי שהיא קנתה שעונית אדומה עם נקודות אמנם בעיר בצפון (בטבריה? חיפה? קצרין?), וחשבה עלי, אז הנה גם אני קניתי שעונית בעיר במרכז (בתל אביב) וחשבתי עליה...וגם בזכות זה שקיבלתי ממנה לפני שעה קלה מכתב, לא התעצלתי והתישבתי לכתוב רשומה על השעוונית.

אז עוד תמונה או שתיים על השעוונית והתוצרת...

שילבתי מבפנים בד כותנה שנראה כמו פישתן מאיקאה...

חצי הדרכה- פנקס מחטים

עד היום זכורה לי התחושה כילדה רכה בשנים של פתיחת הארון הגדול בחדר השינה של הורי והחיטוט (ברשות כמובן) ביחד עם אימי בחפצים מן העבר...כילד/ה אין כמו החיטוט בחפצים כמו קופסת תכשיטים ישנה, קופסת התפירה הישנה.... בינינו יש רבים מאיתנו (גם אני נכללת בתוכם) שזה לא עבר להם גם בבגרותם...(ואני מכירה עוד כמה כאלו...)

אני ממש זוכרת את הכיף הגדול שבפתיחת קופסת התפירה . מדובר היה בקופסת עץ עם ידית עץ בעלת שתי דלתות על ציר שנפתחות כלפי מעלה, כאשר כל הקופסה היתה בנויה מכמו 3 מגירות אחת על השניה שנפתחות על ציר הצידה, 3 מגירות מכל צד שהיו עם פתיחת הקופסה מדורגות אחת מעל השניה. מקווה שההסבר העילג שלי מאפשר להבין למה התכוונתי, אני חושבת שבעידן הרטרו הקופסאות הללו חזרו לאופנה. מלבד ההנאה שבפתיחת הקופסה המשונה... הנאה כפולה ומכופלת היתה בחיטוט בתוך הקופסה, במישוש הכפתורים הישנים, זכר לחנות הסידקית הראשונה שבמושבה שהיתה לסבה וסבתה של אימי בראשית ימיה של ראשון לציון , במדידת אצבעון הפח ( שצמיד נראה לי אביזר משונה ומיותר) לימים אני יכולה להעיד כי מעולם לא השתמשתי באצבעון...בנסיון להבין כיצד עובד המשחיל חוטים בתוך המחט ( עד היום אני לא כל כך מבינה ולא משתמשת בפטנט), ועוד מיני קשקושים בתוך הקופסה. הפריט שהכי הכי אהבתי בתוך הקופסה, גר בקומה השניה או השלישית (משמע רק שפתחת את כל הקופסה יכולת להגיע אליו) היה פנקס המחטים. זה היה פנקס קטן מבד קצת דומה לבד גבינה של רקמה בצבע גוף, רקום ברקמה כחולה עם חוט כחול לקשירה בצד ובתוכו מקום מיוחד (כמו דף במחברת) בו היו נעוצות הסיכות והמחטים. אני חושבת שהפנקס היה פרי עבודתה של דודתה של אימי שהיתה עושה עבודות יד רבות . שנים כבר לא הסתכלתי על הקופסה הזו.... ולא על פנקס המחטים... בזה הרגע ממש כשאני כותבת שורות אלו, אני מבטיחה לעצמי להוציאה מהארון בפעם הבאה ... כדי לראות אם אכן התמונה שיש בראשי זה עתה דומה למציאות.

ביחד עם ההרשמה לסדנת התפירה (מהרשומה הקודמת) קיבלנו כאמור רשימת ציוד ארוכה. כמובן שאת כל הרשימה היה לנו בבית, למעט המחברת המשובצת שהוזכרה ברשומה הקודמת. לכן החלטתי להוסיף משהו משלי. זה מה שהביא אותי להיזכר בפנקס המחטים ולנסות לעשות אחד שכזה מזכרוני. הרעיון היה לעשות אחד שכזה עבור ביתי. אך מכוון שבתה של חברה שלי שהגיעה לחופשת קיץ מארה"ב נרשמה אף היא לסדנה... החלטתי להכין אחד גם עבורה. ומכוון בזכות חברה אחרת של בתי בת כיתתה הגענו לסדנה.... אמרנו לא נקפח גם את השלישית... ובגלל שידענו שהשלישית מגיעה עם עוד ילדה (בת כתה מקבילה לביתי).... פתחתי סרט נע. 4 פנקסי מחטים...עם אותם בדים ( למניעת קיפוח) שרק הציור שעל הכריכה משתנה, וכן שניים (הראשונים שבהם) נעשו בלי סרט קשירה, ואילו הבאים בתור קצת השתכללתי והוספתי סרט. אז הנה מספר תמונות של הפנקסים....וזו לא ממש הדרכה, כי לא צילמתי כל שלב ושלב... אבל כל כך קל להכנה שאסביר קצת מה עשיתי.... קלי קלות.

מה צריך?

שני ריבועים של בד... מבדים שונים (אפשר גם מאותו הבד... מענין פחות לטעמי)

חתיכת סרט (גם לא חובה... אפשר גם לסגור את הפנקס עם תיקתק, או סקוטש)

שתי חתיכות לבד (קטנות בס"מ או שניים מריבועי הבד)

אז מה עושים?

לוקחים את שני ריבועי הבד (את הגודל אתן תקבעו... זה לא צריך להיות גדול מדי... כולה לסיכות ומחטים)

מניחים אותם צד ימין מול צד ימין ותופרים מסביב. ( לא לשכוח להשאיר פתח כדי להפוך בסוף התפירה)

במידה ורוצים גם את סרטי הקשירה שבצדדים מניחים אותם עוד לפני התפירה , באמצע הריבוע מימין ומשמאל, כאשר כל הסרט פונה פנימה (בין שני הבדים).

אחרי שהפכתי קיבלתי מן ריבוע דו צדדי עם שני סרטים מימין ומשמאל.

אם רוצים לקשט את הפנקס.... כפי שעשיתי... זה הזמן לקשט (נכון שיראו את התפירה בצד השני, לדעתי במקרה זה זה לא נורא)

אחרי שהופכים את הריבועים התפורים לצד הנכון, ומגהצים.... תופרים תפר בקצה (כך גם סוגרים את הפתח שנשאר)

לוקחים את שתי חתיכות הלבד, מניחים אותן באמצע הריבוע...מצידו הפנימי של הפנקס ותופרים תפר אחד באמצע לחבר את הלבד לריבוע. (כך נוצרת מעין מחברת עם דפי לבד באמצע)

זהו נגמרה העבודה והפנקס מוכן.

זו לי הפעם הראשונה שאני מנסה להסביר איך מכינים משהו, מקווה שהובן על אף שלא צילמתי בשעת מעשה.

זה כל כך פשוט שלא נראה לי שתהינה בעיות, במיוחד למי שקצת מבינה בתפירה. אז עוד כמה תמונות שיבהירו קצת יותר...

"הקישוטים" שעל הפנקס....דוגמא משמאל לפנקס עם קשירה, ומימין בלי...

כך נראה הפנקס מבפנים...אפשר לראות על בד הנקודות את ריבוע תפירת הקישוט...אפשר כמובן לעשות עבודה עוד יותר נקיה ולתפור את הקישוט לפני תפירת שני הבדים זה לזה...)

ובעצם מתקבלת מחברת בד עם דפי לבד בפנים לסיכות...

ועוד מבט אחרון לכל הפנקסים ביחד...



זהו זה, פרויקט קצר, מהיר וקל להכנה, אפשר להכינו עם ידע מועט מאד בתפירה, נחמד למתנה, אפשר לשדרג אותו כיד הדמיון... אשמח לקבל תגובות... אם ההסבר הובן... ואם מישהו ניסה בעקבותיו להכין פנקס שכזה...קראתי לרשומה חצי הדרכה, משום שכאשר תפרתי את הפנקס, לא חשבתי על הדרכה ולכן לא צילמתי.... אבל מאחר וכל כך קל להכין אותו החלטתי בכל זאת לנסות ולהסביר... מקווה שהצלחתי....אשמח לשמוע ....

מחברת מנוקדת לתופרת המתחילה....

מדהים איך לפעמים ישנם מקומות שנמצאים מתחת לאף שלנו, אנחנו יכולים לחלוף על פניהם שנים ולא להיות מודעים כלל לקיומם. כך לגבי המקום בו תתקיים סדנת התפירה לתופרת המתחילה. במקרה התודענו למקום דרך חברה משותפת, הלכנו, בדקנו, הוקסמנו מהרעיון העומד מאחורי המקום, מהפשטות (בית שכור ישן מראשיתה של העיר שעוד היתה מושבה), מתכנית הלימודים.... כמובן שנרשמנו (לא לפני ששאלתי אם יש גם לגדולים), עכשיו מה שנותר הוא לקוות שכגודל הציפיה כך תהיה ההצלחה. קיבלנו רשימת חומרים.... כשיש אמא תופרת בבית, כמובן שכל החומרים נמצאים בהישג יד.... הדבר היחיד שהיינו צריכים לקנות היה מחברת משובצת שתשמש כמחברת תפירה. אז אם כבר קנינו .... אז עשיתי אותה חגיגית וצבעונית לרגל המאורע.

בד שעוונית מנוקד בחוץ, עוד קצת נקודות מבפנים, וילדה שמחזיקה מחט עם חוט כקישוט.

קצת צילומי בית למחברת... אני עוד מתלהבת מהעובדה שהצילומי בית מאז הסדנה אצל דנה יוצאים לא רע בכלל, כשיודעים סוף סוף איך לשלוט קצת במצלמה...(עוד רחוקה הדרך....). אז קצת צילומי אווירה (מזל שלא רואים את כל הדברים שהזזתי הצידה כדי שהצילומים יהיו ראויים).

אגב המחברת מצולמת על רקע פרחים מעיסת נייר שנעשו על ידי התופרת המתחילה לפני כשנה ומקשטים כמובן את ביתינו.

מבט מקרוב אל המחט עם החוט שמחזיקה הילדה....

ועוד מבט כיצד נראית המחברת מבפנים.

התבקשתי גם לתפור נרתיק לסיכות ומחטים... מצאתי איזשהו רעיון... כמובן שלא הכי פשוט ( למה לפשט אם אפשר להקשות???) מקווה שאצליח לעשות אותו עד שהקורס ייגמר...

רחובות או ברצלונה??? שדרות הרמבלס או רחוב יעקב??

מעולם לא נראתה העיר רחובות חגיגית יותר כפי שנראתה היום אחר הצהרים עת לבשה " בגדי חג" לרגל יומהולדתה ה 120.

במסגרת חגיגות יום ההולדת לעיר רחובות מתקיים בעיר פסטיבל רחובות לפסלים חיים, הפסטיבל נערך בין התאריכים 4-6 ליולי (ראשון- שלישי) בין השעות 18:00-23:00. הפסטיבל לוקח את ההשראה שלו משדרות הרמבלה של ברצלונה, ולרגע קט רחוב יעקב קיבל קסם וניחוחות ממש כמו חו"ל. עת נסגר לתנועת כלי רכב, התקשט בתאורה חגיגית, עשרות פסלים חיים, מיצגים אמנותיים, תזמורת של 10 נגנים שנעה על הציר המרכזי של הרחוב, אקרובטים תלויים באוויר כפסלים קפואים, דוכני מכירה של יצירות אמנות ואוכל, דוכן קעקועים, דוכן קרקטורות ועוד ועוד הפתעות. בפסטיבל מתארחים כ 8 אמנים ויוצרים מברצלונה שהוזמנו לקחת חלק בחגיגה ועוד כ 40 עבודות ומיצגים של אמנים ישראלים מרחבי הארץ .

בילינו שם את כל אחר הצהרים מהשעה 18:00 עד השעה 23:00 ונהנינו עד מאד. צילמתי רק מדגם מייצג של מה שקורה בפסטיבל.... יש כל כך הרבה מה לראות. נחמד להרגיש חו"ל לרגע באמצע הפרובינציה וממש ממש קרוב הביתה.

כך נראה רחוב יעקב.....שטוף מטיילים, ותאורה.

אחד הפסלים שעמד לו בשדרה.....

ועוד קבוצת פסלים.....

ומיצג של בימת הנוער העירונית, בהשראת צילום מפורסם.....



ומנצח על תזמורת..... כאשר התזמורת הינם הילדים המתחלפים על הכסאות, יושבים ומנגנים בכלים דמיוניים....


ובמתחם בית דודיקוב.....ברחוב יעקב במקום בו היתה בעבר גבעת הפעמון, ניתן לשחק דמקה בעזרת חיילי דמקה אנושיים שחורים ולבנים אשר ניתן להזיזם ולשחק עימם.... בכל כמחצית השעה יש הופעת ריקוד של חיילי המשחק....מומלץ...

מלחמת השחורים בלבנים....

"חייל לבן מכה חייל שחור...."

התעקשתי להעלות את התמונות היום בלילה בכדי שאלו הקוראים בבלוג יוכלו להתרשם ולהספיק לבקר... אז לכל המתגוררים בסביבה.... מומלץ בחום להגיע ביומיים הקרובים לפסטיבל..... אפילו לאלו שקצת יותר רחוקים.... התמונות משקפות רק קצה קצהו של הפסטיבל.... אנחנו נשוב לשם גם מחר.....

אגב הכניסה חופשית

הרשומה הראשונה שיותר קצרה מהתגובה

דבר ראשון לפני שאני מתחילה בכתיבת הרשומה תודה לשתי המגיבות הנאמנות שלי , שפרסמו את תגובתן עוד לפני שאני הצלחתי לפרסם את הפוסט, אלא שיחררתי רק תמונה ( שלחתי לשתיכן הסבר איך זה קרה). אבל אני חייבת לציין שאכן אני תמיד מחכה לקרוא את תגובותיכן.

אתמול נפרדתי מחברה טובה שנסעה לה לשנתיים לניו יורק.... חשבתי וחשבתי מה להביא לה...מכיוון שמדובר בתקופה הכי עמוסה בכל השנה, מסיבות סיום, הופעות, עוד חגיגות סיום חוגים וכן הלאה.... לא נשאר יותר מדי זמן ליצירה ובטח לא המוזה לרעיונות. למרות הכל, ולמרות שרב המתנה שהבאתי בסופו של דבר קנויה, הייתי חייבת להוסיף קצת משלי. והחלטתי לתפור לבנה שעולה לכתה א קלמר. מעולם לא תפרתי קלמר, ותמיד פעם ראשונה של משהו נראית לי מסובכת, אפילו אם היא לא כל כך ( קצת כמו רואה צל הרים הרים), אז מצאתי הדרכה והתחלתי במלאכה, כמובן שאני אף פעם לא עושה בדיוק מה שכתוב ואני חייבת לשנות קצת.... אז שיניתי קצת את הגובה של הקלמר ומכאם גם את התחתית שתהיה גדולה יותר כאשר מה שהנחה אותי היה הריצרץ היחיד שהיה ברשותי בבית במידה הרצויה (20 ס"מ) והיה בצבע תכלת (כמעט כמו אשה אחת מצא כפתור אז היא תפרה לה חליפה). אז כמעט כמו שהגיבו שתי המגיבות הראשונות שלי באמת אין לי כל כך הרבה מה לומר על הקלמר...רק אומר שהיה נחמד להפוך אותו בסוף.... ולראות שיצא לי (היו לי קצת חששות בדרך, אם עשיתי נכון).

אז הנה הקלמר בחוץ פשתן (כותנה של איקאה שנראית כמו פשתן), בפנים עצים , וקצת חותמות, וקצת רקמה וזהו אני חושבת. מקווה שהתקבל בשמחה.

ולמשימה השניה של השבוע..... אנחנו חוזרים אתמול בערב די מאוחר (22:30) כאשר אני שומעת טרוניות:" מחר בבקר אני הולכת ליומהולדת ומה אני אביא??? ( מדובר ביום הולדת ל מספר מצומצם של חברות, שהיה החלטה די מהירה והכוונה היתה לקחת אותן למקום של יצירה) בואי נתפור תיק" אהבתי את הביחד "נתפור". ואני שהדבר האחרון שיכולתי להסתכל עליו באותו הרגע היה המכונת תפירה... אמרתי : " אין סיכוי שאני מתישבת עכשיו לתפור, ישר למיטה" . אחרי הרבה טרוניות וטענות, הסכמנו על פשרה.... נכוון שעון ל7:30 בבקר וכך אולי אוכל להספיק עד 9:30 להכין מתנה (אז היא כבר היתה צריכה ללכת ליומהולדת). ומי שמכיר אותי יודע שחשיבת בזק, בלי יכולת להתלבט מאתים פעם, אינה בדיוק התחום החזק שלי.... אבל מה אנחנו לא עושים בשביל שילדינו יהיו מרוצים. השעון צלצל, והתחלנו במלאכה... מזל שכשיש מנהלת עבודה, היא נותנת לך הוראות מאד מדויקות, מה שמקטין משמעותית את היכולת שלי להתלבט. היא מבאה לך את חומר הגלם (התיק, רעיון שלה כמובן), היא מביאה את בדי הנקודות בשני גווני הורוד, היא אומרת שהיא רוצה פרח ובתוכו עיגול. מזל שאת הפרח איפשרו לי לצייר, ההחלטה היחידה שלי מלבד להיות פועלת ייצור היתה להוסיף את העיגול בצבע פשתן. הזמן דחק אמנם, אך המלאכה הסתימה בדיוק בדיוק בזמן. ובשעה שסיימנו לעטוף את המתנה (אליה צרפנו עוד כמה דברים) נשמעה הדפיקה בדלת ובעלת השמחה באה לאסוף אותה לחגיגה. כמובן שיעילה שכמותי... מאז הבלוג, לפני שלב העטיפה יש את שלב הצילומים, מעטטים אמנם אך, מראים את התוצרת. כמובן שמאז הקורס של דנה, המצלמה לא מכירה יותר מצב של אוטומט. רק ידני, אפילו הפוקוס (זה בשביל לבלבל את המצלמה שמסרבת להתפקס מקרוב). בצהרים חזרה הילדה מלאת עזוז הן מהפעילות: אתמול נפתח מקום חדש ( הוא היה קודם בכפר רות כמדומני), שבו אתה יכול לקנות כלי קרמיקה ולקשט אותו, הוא נקרא נדמה לי כיד הדמיון ונמצא במרכז מסחרי בשילת. ומרב ששמעתי עליו כל כך הרבה אתמו בצהרים....הבטחתי שנחזור אליו....



ועוד תמונה של התיק מהצד....


ומכיוון שאני הרי כותבת את הרשומה אחרי שהגיבו לי עליה, ירשו לי שתי המגיבות הראשונות להקדיש את הרשומה להן....