חברה טובה טובה שלי עברה דירה לפני ימים מספר. כל כך הורגלנו בשנות הכרותינו (עשור בערך) כאן, רק לעבור לרגע קט אחת אצל השניה לשאול מה נשמע, להראות משהו, או להרים טלפון בשעות קצת מאוחרות ולשאול :"בא לך לצאת להתאוורר קצת? " שזה מוזר לי ועצוב שעכשיו כבר לא נוכל לעשות זאת. אז נכון הארץ שלנו די קטנה והיא לא עברה כל כך רחוק, רק חצי שעה מכאן, אבל עדיין כבר לא מדובר בקפיצה קטנה לרגע.....הלכתי לומר לה שלום אחרון, שניה לפני שהמובילים באים, הצטערתי (כרגיל) על שלא הבאתי מצלמה להנציח את הרגע.....לא לא רגע הפרידה....אלא הסיטואציה שנגלתה לעיני כשנכנסתי לבית עמוס הארגזים.
הבית מבורדק, עמוס לעייפה בעשרות ארגזים שכמעט מקשים את הכניסה לתוכו, ההורים עומלים על עוד ארגז למלא ברגע האחרון, כבר בלי מיון, סתם לשפוך, עוד צעצועים, עוד כלי מטבח, הסבתא מנגד עוזרת אף היא. ובתוך כל המהומה הזו, בין ערמת ארגזים בת 3-4 קומות כל אחת, נראית פיסת רצפה בסלון, ועליה שוכב לו בנחת (כאילו שןם דבר לא מתחולל מסביבו), ילד בן 9 וצופה..... (לא לא באמא ואבא אורזים....כי אם בטלויזיה), ואילו אחיו בסיטואציה מעט דומה רק מול המחשב- כאילו כלום לא קורה סביב. האמת הייתי מוכנה לחזור לגיל הזה....זה היה מחזה משעשע למדיי.
ולמה אני מספרת את כל זה? כי אחרי שאיימתי עליה לא לזרוק כמה רהיטים שהיא כבר התכוונה לתת (כי הם לא מתאימים בצבע....) והבטחתי שאבוא לעזור בצביעה, ושלא תתן כי יש לזה פוטנציאל...
היא נתנה לי בצאתי מביתה, אחרי חיבוקים ונישוקים כמובן ארגז לחם ישן עוד מבית אמה, מעץ אורן, שלדעתי מעולם לא נצבע, וידע כבר ימים טובים מאלו.... ובקשה תצבעי לי אותו.
הנה הארגז בחדר העבודה שלי..... מדגמן את הלפני.... אני חייבת להפנות את תשומת הלב לאביזר החדש שנמצא מאחורי ארגז הלחם ונקנה באיקאה בשבוע שעבר.... מדובר בקרש גיהוץ קומפקטי ומתקפל, לדעתי אביזר שימושי מאד לכל תופרת. תמו הימים שצריך לרוץ לחדר שלי להעמיד את המגהץ לחכות....ובדרך כלל פשוט להתעצל ולא לגהץ. עכשיו זה נגיש ומהיר. נכון היה לי יותר נח אם הוא היה מוצא מקום על השלחן....אבל אם הייתם רואים את השלחן הייתם מבינים את הבעיתיות....
לקחתי את הארגז הביתה ועל אף שיש לי כל כך הרבה סידורים לעשות בימים אלו, הבטתי בארגז וידעתי שאם לא עכשיו......גורלו יהיה דומה לגורלם של פריטים רבים אחרים ששוכבים אצלי ועייפים כבר מלצעוק בקול חלוש "תצבעי אותי בבקשה....", מיד פרסתי שקית ניילון על השלחן במטבח, הבאתי מברשת וצבעים והתחלתי.....ציק צק היתה קופסת הלחם מוכנה...כמעט יכותי להחזירה לחברתי לפני שהמובילים באים....פספסתי בכמה דקות....
אז הנה האחרי........תמונה מקרוב להראות את השפשופים....
הצביעה המהירה הזו דירבנה אותי לעוד פרויקט שאני זוממת הרבה מאד זמן.... מדובר בכסא הפסנתר שלי שהגיע אלינו ביחד עם הפסנתר מבית הורי. מדובר בכסא עתיק צבוע שחור עם כרית מרופדת לישיבה בקטיפה חומה.
נעים מאד הנה הכסא לפני....אני חייבת לומר שעכשיו כשאני יודעת איך נראה האחרי...אני קצת מצטערת....
ועוד מבט מקרוב...לידית השבורה שנאלצתי להסיר, ולפציעות שהי על הכסא והתחריט שלא אהבתי מקדימה...
לקחתי משייפת והתחלתי לשייף....שייפתי המון...באיזשהו מקום מקדימה נגלה לעיני העץ המקורי של הכסא שהיה יפה מאד ורציתי להגיע בכל הכסא לעץ המקורי....ורק לצבוע בלכה....הבנתי מהר מאד לאור השיופים המרובים והתוצאה המעטה שבה לא ריאלי ואין סיכוי שרק עם משייפת (חשמלית כמובן) אצליח לשייף את כל הכסא (ידית מעוגלת, פיתוחים למיניהם), ולהוריד את כל הצבע.
התפתתי לדרך הקלה יותר לצבוע בבהיר עם שיופים.
על אף שלרב אני אוהבת את האופציה הבהירה...אני לא בטוחה שהיא עושה עם הכסא חסד. לא הוסיפה העובדה שהלכה משום מה יצרה כתמים על הכסא ומקרוב זה נראה לא אחיד. בתמונות נראה הכסא לפני הלכה.
הכסא הזה רצוף פשלונות (כשלונות +פשלות), לא אהבתי את התחריט מקדימה, החלטתי למלא אותו בחומר מילוי (השתמשתי במשחת עיצוב)שהסתברה כלא יעילה במיוחד מכיוון שהיא מתכווצת ועדיין ניתן לראות את התחריט (אמנם קצת פחות בולט).
השאלה כמה מהר ימצא את עצמו הכסא להתזת חול להסרה של הצבע......
השאלה כמה מהר ימצא את עצמו הכסא להתזת חול להסרה של הצבע......
ביתי הבכורה שהזדעזעה ממעשיי (היא גם זו שיושבת עליו רב היום...אז היא הכי קשורה אליו), שאלה אותי את בטוחה שסבא וסבתא מרשים לך??? לעשות את זה??? אמרתי שממזמן כבר איימתי שזה מה שאעשה לו....
אחרי שראיתי את התוצאה ואני אומרת את האמת...אינני בטוחה שאני אוהבת אותה...שאלתי...מה את אומרת סבא וסבתא יאהבו את מה שעוללתי לכסא??? פה אמור היה להיות סוף הרשומה...אבל קיבלתי אתמול מתנה שווה ביותר ליום הולדתי מצמד החמד, שיודעים שיש לי חולשה לקופסאות פח באשר הן. אז הם מצאו לי בשוק כאלו תכולות וישנות ומשופשפות עם מלאכים ופרחים לבנים מוטבעים עליהן. אהבתי מאד מאד.... איזה כיף לי, תודה אתם תמיד קולעים....
מיד לקחתי אותן כדוגמניות לנסות את העדשה המקורית של המצלמה שלי...הנה התוצאה.....
הנה השפשופים....
והנה כל הטריו.....
ואני חייבת תודה אחרונה לדנדושה76 שבזכותה התחלתי לצלם בתוך הבית שהיה עד כה מחוץ לתחום עבורי, כי לא ידעתי לבושתי לנטרל את הפלאש...
רשומות
סבתא וסבתא מרשים לך? אני בטוחה שגם הם יתרשמו מהמראה החדש והנהדר אחרי השיפוץ, לקחת רהיט והכנסת בו חיים, פשוט נפלא!
השבמחקהמראה החדש של הכסא מאיר עיניים, ומפה לא רואים את הפשלונות :-)
השבמחקארגז הלחם כמובן שנהדר, וקופסאות הפח נראות מרתקות - כיף לקבל מתנות עם אופי!
הכיסא נראה הרבה יותר טוב עכשיו, לטעמי.
השבמחקוהבית שלך נראה דורש תמונות:)
מזל טוב ליומולדת,
יערית
שיפוצים מקסימים, אהבתי מאוד
השבמחקסוף סוף יש לי אינטרנט! אני לא יכולה שלא להגיב למרות שאני יודעת שתקראי זאת רק בעוד שבועיים, פשוט " נ פ ל א" "מקסים" ועוד ... אני בהתפאלות גדולה. מהפצאלית.
השבמחקמקסים!!!
השבמחקאני אהבתי את הכיסא לפסנתר ממש...
ושוב פעם אשאל-
איך אפשר להירשם לקבל עדכונים לאימייל?
אני ממש רוצה....
חן
לדעתי עשית חסד גדול עם הכיסא הזה!
השבמחקשידרוגים מקסימים! הבית שווה עוד כמה הצצות - במיוחד עכשיו עם כל עניין הצילום... והמלצה: בפעם הבאה "שפכטל עץ", טיפה שיוף ולא יראה זכר לכל חור או תחריט לא רצוי. עובד. מנסיון.
השבמחקאיזה יופי, ממש כייף לראות. שיפוץ רהיטים ישנים זו עבודה קשה אך מספקת מאוד, עם תצאות מדהימות. גם לי יש כמה כיסאות שרפרף, עגלת תה ועוד, המחכים למתיחת פנים. כולם של סבתי. תודה על התזכורת. נתת לי השראה ותנופה לחדש אותם. כשאסיים אשלח לך תמונות. תודה ותתחדשי!!!
השבמחק