חלומות וחלונות ותריסים גם כן....

החלום המקורי כשבנינו את הבית שלנו היתה תריסי עץ כמו באירופה, כאלו עם שתי כנפיים, שנפתחים הצידה, לפעמים יש בחלקם העליון חור בצורת עיגול או לב, כמו הבקתה של "היידי הפערים" (כך היא נקראה על ידי ביתנו הבכורה בהיותה בת שנתיים), ואם עוד לא הובנה כוונתי הרי שמדובר בגיבורת ילדותי...היידי בת ההרים, ילדת הכפר השוויצרית, זהובת השיער שחיה עם סבא שלה באלפים השוויצרים, חופשיה מכל מחויבות, המארחת את בת דודתה קלרה החולנית מהעיר, שבאה לשאוף אוויר נקי. עד היום זכורה לי התמונה של קלרה החוורינית יושבת על כסא גלגלים שמונח על כתפי אנשים הסוחבים אותה במעלה האלפים. אולי חשבתי שאם יהיו לנו תריסי עץ, הנוף שישתקף מחלונינו יהיה שילוב של אלפים מושלגים, עדרי פרות ועיזים רועים באחו, וילדים בדמות היידי וחברה פטר משתובבים להם באחו ללא גבולות ומגבלות.

על אלומניום לא הסכמתי לשמוע בכלל, לא עזרו ההזהרות כי העץ חשוף לפגיעות, ויש לשמרו ולעבוד עליו בכדי שיראה במיטבו, לא עזרו האיומים: הרי בעוד 10 שנים תעברו ממילא לאלומיניום, אני פסקתי אז רק עץ. (היום אני מודה, שאם היו אז פתרונות האלומיניום של היום שהם גם יפים...אז היו פשוט תריסי אלומניום מכוערים...ואם הייתי מתארת איזה עונג צרוף זה לסגור בכל ערב את התריסים ("טקס סגירת התריסים" אנחנו קוראים לו בבית) ואני הסרתי כל אחריות מהטקס הזה, אני בטקס הפותח, שמכניס את היום שטוף השמש הביתה) ואם הייתי מבינה שבאמת אם לא צובעים אותם כל הזמן הם לא נראים כל כך טוב....אולי הייתי מוותרת על החלום. אבל כמובן שאז לא ויתרתי.

בשנים הראשונות, התריסים נראו לא רע בכל, צבעם היה בדיוק בגוון שרצינו והם עמדו איתן מול השמש הקופחת.

מה לעשות שפה זה לא אירופה, את אוויר הפסגות של האלפים מחליף מחנק יולי אוגוסט של כמעט 40 מעלות (ובעצם הוא מתחיל בערך ממאי ומסתיים בנובמבר), תוסיפו לאווירה גשמים חזקים ותרבות לבנטינית, קצת שונה מהאופי הייקי של שעון שוויצרי מדויק. או במילים אחרות...אנחנו לא כל היום צובעים, מסדרים, עודרים (הלוואי שהיינו) ותקבלו תריסים בעלי מראה עגמומי למדי, עדיין יפים בצורתם, אך התקלפותם וצבעם יכולים להעיד שראו ימים טובים יותר ואף יותר מזאת הם ממש מעידים, היכן קופחת השמש מהיכן מכה הגשם....כם תריס נראה אחרת בהתאם לכוון שלו עם השמש.

לפני שלוש שנים עת טיילנו טיול בת מצוה בחבל פריגור - דורדון שבצרפת. גיליתי את התריסים הצבועים מחדש.......עדיין תריסי עץ נפתחים הצידה כמובן, אבל הפעם צבועים בצבע אטום בשלל צבעים. לא יכולתי להירגע מהיופי של הבתים הללו על שלל גווני התריסים שלהם וידעתי שיום יבוא ואחליף את צבעם של תריסי העץ שלנו הצבועים בלזור (חום שקוף) לצבע אחר. בכלל האזור הזה בדרום מערב צרפת הוא אחד המקומות היותר יפים שהייתי בהם מעודי אם לא היפה מכולם...וכבר יצא לי לבלות במקום או שניים.

היום הזה הגיע, פשוט אין ברירה...התריסים צועקים הצילו....ולא נותר אלא לבחור צבע...וזו בחירה קשה במיוחד , בשבילי....לאחת כמוני זו כמעט החלטה בלתי אפשרית, אבל הודות לצמד העוזרים שלי התקבלה ההחלטה ונותרה רק העבודה.

אז הנה שלל תמונות שצולמו לפני שלוש שנים...רק מההתמוגגות מהתריסים על צבעיהם השונים והרי הן לפניכם....

יש בעלי יותר מגוון אחד.... מושקעים עם שיופים בשני צבעים...

מין סגול אפרפר...


ויש לבנים..... ולמה לעזאזל הגרניום באדנית אצלינו לא נראה אף פעם ככה??? אולי כי אנחנו שוכחים להשקות אותו? אבל גם הצרפתים הרי לא משקים....


יש תכולים...או יותר נכון אקוה.... ושימו לב בכלל לבתי האבן עתיקי השנים והיפיפיים...



ועוד מבט מקרוב....



ועוד לבנים......



ואפילו אדומים.... לנועזים...

ותכלת.....(שתי התמונות שלמטה זה המשרד ממנו שכרנו את הבית שגרנו בו....אלו התריסים הראשונים שפגשתי ממש מקרוב...)

אני בזמן האחרון משוללת אנרגיה ליצירה....אז אין תוצרים...מכיוון שנרשמתי לשתי החלפות...לא תהיה לי ברירה אלא לשנס מתניים, רעיונות כבר יש....אז סתם פוסט של יופי והשראה..... לשטוף את העיניים בכל היופי הזה של דרום צרפת.... אזור מומלץ מאד מאד מאד לטייל בו, יפיפה.