כשראש השנה בפתח.....

יובלות שלא הייתי כאן.....ליתר דיוק כמעט שנה.....מקווה שאתם/ן עוד שם....מתענינים/ות....היצירה שינתה פניה....חדר העבודה עומד מיותם ומבולגן......אותם חומרי יצירה שעד לא מזמן היו הדבר עצמו, הפכו לתפאורה, לרקע לצילום.....

שמתי לב....שפתאם שמתרכזים באנשים....המילים מתמעטות....כאילו המבטים מדברים בעד עצמם...אין צורך להוסיף.

חופשה משפחתית באמסטרדם....אחת הערים האהובות עליי, השיטוט של היום הראשון להכיר את הסביבה, למצוא את בית הקפה השכונתי, את חנות המכולת.....בעודינו משוטטים ברחובות, הביטו בי הפנים הנפלאות הללו מבעד לזכוכית בית קפה שכונתי ומסוגנן. הילד המהמם הזה הלבוש במקטורן ומכנסי רכיבה (חבל שאי אפשר לראות אותם), חמוש במשקפת, (אין לי מושג לשם מה) כאילו לקוח מאיזה סרט אירופאי משובח ויפיפה...לא הצליח להשאירני אדישה.....אני כבר הפלגתי על כנפי הדמיון בנוגע לילד הזה. ואלמלא ילדיי שתמיד מתביישים באימם החמושה במצלמה, שלוקחת לעצמה את הרשות ולצלם אנשים זרים, ככה סתם, מבעד לחלון, הייתי מצלמת אותו עוד ועוד....אבל בתחילה נכנעתי....אחר כך כמובן שצילמתי....דקה אחר כך, בלי קשר אליי, הילד הקסום יצא מבית הקפה, משתרך כמה מטרים אחרי אמו שהלכה בצעדים מהירים קדימה ואפילו לא הביטה בו מבט אחד....אני מודה....בועת הסרט האירופאי היפיפה קצת התנפצה לי בפנים....ובכל זאת שמחתי שנשאר לי מזכרת המבט המדהים הזה....

בנימה זו אני רוצה לאחל ברכת שנה טובה.....מקווה שזו תהיה ההתחלה להצגתם של עוד צילומים רבים.....שיש ברשותי ואני רוצה להתחיל להראותם.....

בקושי זכרתי איך מעלים פוסט חדש, בכלל לא זכרתי את הסיסמא שלי......

שנה טובה ומאושרת.....

שגית