לפני מספר ימים עשיתי סדר בארון של ילדיי כשלפתע צדה עיני את מעיל החורף הטורקיז שתפרתי לביתי במשך די הרבה זמן, ואני חייבת להודות שליבי נחמץ קצת על עצם העובדה שהמעיל נלבש בערך פעם ורבע...למה רבע? הכוונה לכך שהמעיל נלבש לשם הצילום לא ממש לבישה אמיתית לא?
נכון בראש ובראשונה אני תופרת לשם ההנאה שבדבר, החשיבה על רעיון, שילוב הבדים, לעשות דברים בפעם הראשונה.... והתוצאה לבסוף לרב מספקת ומשמחת.... אבל ויש אבל, יחד עם זאת ,לעיתים בתפירת בגדים יש גם תסכול קל נקרא לו.....
קראתי זה עתה בבלוג של מישהי בשם נילי על בקר יצירה בו תפרו כמה חברות קיט יצירה ( אני קראתי לו קלמר משוכלל) ונהנו עד מאד....
נילי כתבה על התגובה של הבן שלה למתנת אימו:" אם אתם תוהים כיצד הגיב לקיט הנחשק, הוא פתח את סוגר הוולקרו אמר
" יפה" ורץ לו לדרכו, ומאז עוד לא טרח לפתוח את האוגדן ולגלות מה יש בו...."
דבריה נגעו לליבי מאד....
אז נכון שכשאני תופרת אני בראש ובראשונה צריכה לשמוח מיציר כפיי ולא אף אחד אחר ( כן אני מלמדת את עצמי לאחרונה להקטין ציפיות באופן כללי בחיים - ככה פחות מתאכזבים) . ובנוגע לאוגדן של הבן של נילי יש עוד סיכוי שמתישהו הוא יחזור ויפתח אותו וישתמש בו.... הוא לא נהיה קטן עם הזמן....
אבל כשמדובר בבגדים .... המצב קצת שונה....
אני מוצאת את עצמי עובדת המון זמן על בגד מסוים ולבסוף הוא נלבש במקרה הטוב פעמיים ונשכח בארון לשנה הבאה..( טוב יש גם בגדים שחרשו עליהם אבל לא באלו מדובר כרגע) כי הרי בסופו של דבר הכי נוח ללכת עם טרנינג....
ואז כשנזכרים בפריט המדובר בעונה הבאה.... מה רבה האכזבה ( שלי כמובן) שהפריט קטן מדי , מה שאומר שהילד או הילדה גדלו מדי ( טוב אין דבר כזה גדלו מדי ) אלא גדלו מספיק בכדי שזה לא יעלה עליהם , וקצב הגדילה של ילדיי אמור לשמח אותי ואכן הוא משמח , אבל גם קצת מבאס להיפרד מאותו פריט ולדעת שהוא ישאר מעתה מקופל בארון ( ולא אין סיכוי שהבן שלי הצעיר יותר ילבש את מעיל הטורקיז עם הבטנה הכתומה של אחותו וגם לא את שמלת הגב החשוף....)
אז זוהי מחווה לשני פריטים שזכו ללבישה בודדת אולי שתיים ומאז הם מונחים להם שם ומחכים.... למי..... אין לי מושג....
ושוב מזל שיש מצלמה שמנציחה את הפריטים הללו, לדעת שהם קיימים ונתפרו בהמון אהבה והשקעה ותשומת לב לפרטים הקטנים....
והרי מבט לשמלת הגב החשוף....שנלבשה פעם אחת ליום הולדת של מישהי... ובתמונה למעלה אל כפתורי הפלסטיק השקופים....
מבט למעיל הטורקיז בעל הבטנה הכתומה, קצת קשה להבחין בה....חולצת הפליז הסגולה נלבשה קצת יותר, החצאית האפורה מתחרה במעיל מספר הלבישות אבל אולי במקרה שלה בגלל שהבד נמתח.... היא עוד תעלה לתצוגה בחורף 2010
מבט צידי אל הכיסים של המעיל.... חבל שלא רואים את הכתום המבצבץ....
רשומות
איזו הפתעה נעימה, שמחה לגלות שגם את קוראת אותי, אני מתענגת על הבלוג שלך ומתה על עבודותיך.
השבמחקהבגדים משגעים וזה באמת כאב לב נוראי לחשוב שלא ילבשו אותם.
מקווה שתמצאי למי לתת, מישהי שגם תעריך את המתנה המדהימה וגם שאת עצמך תהני לראותה לובשת את הפריטים המושלמים האלה.
נילי
וואי ממש כאב לב לראות פריטים כאלה הורסים שוכבים להם בודדים :)
השבמחקהמעיל פשוט מדהים! והנה, נראה אם התגובה תיקלט :-)
השבמחקהמעיל משגע!!!
השבמחקואם יסרבו ללבוש אותו, אני קונה אותו לבת שלי במהירות...
אין לי מושג מה עשית הבגדים הנפלאים הללו, אני הייתי שומרת לנכדות שעוד תבואנה. (אלא אם גם אצלך יהיו רק נכדים כמו במשפחה של בעלי).
השבמחק