זהו זה האביב כבר כאן אפילו אם עוד לא הכריזו על כך באופן רשמי ואפילו שעכשיו רק פברואר, מבחינת החרציות הוא הגיע.
ואין ספק, האביב היא העונה המועדפת עלי , ולכך ישנן מספר סיבות: האחת -מכיוון שזוהי עונת החסד של הגינה הביתית שלנו בפרט ושל כל הגינות בכלל בארצינו החמה והמיובשת. סביב התאריך הזה, כמעט בכל יום משהו משתנה בגינה, עוד פרח (מפקעות ששתלתי בחורף) פורח, אתמול שלשום היו אלה הפעמונים הלבנים שהיו הראשונים לפרוח (פוסט קודם) ואילו היום פרח לו הנרקיס ועוד ניצן אחד בדרך. (התמונה שלמעלה). מאז שצילמתי את התמונה אתמול כבר פרח לו הניצן והפך לנרקיס. זוהי העונה היחידה בה , ישנם כמה ימים בשנה שהגינה יכולה להתקרב ( נו לא קרוב מדי) לגינה אירופאית. אם יש משהו שאני תמיד אכולת קנאה כאשר אני מסתובבת באירופה , זה בנוגע למזג האוויר שלהם ולכמויות הגשם שלהם שהופכים את הכל לירוק ופורח כאילו אצלהם כל השנה אביב . ( אני באמת תמיד תוהה, כמה זמן פורחים באירופה הנרקיסים או כל פרח אחר שאצלינו מחזיק שבוע בלחץ).
השניה - הירוק הזה על כל גווניו ששוטף לי את העיניים ובתוכו שלל צבעי הקשת משולבים באור של שעת בינערביים שמיד גורמים לי לתפוס מצלמה ולרוץ לצלם את היופי הזה. אם לומר את האמת לא רצתי כל כך רחוק, רק פתחתי את השער ועברתי את הכביש ( כן כן זהו אותו שדה פורח אל מול ביתי) והגעתי.... אל השדה. כל שנה בפריחת החרציות אנו עושים צילומי אביב, שישאר לנו היופי הזה בעיניים בשאר השנה, שהמגרש שממול מאבד לחלוטין מקסמו והופך לסתמי ביותר.
חמושים בכובע סנטה קלאוס (מאחת התחפושות משנים עברו), אין לי מושג גם למה כובע (תרתי משמע). ובאודם אדום (מהתחפושת של השנה דוקא) יצאנו לצילומי אביב. על צילומי התחפושות חל איסור פרסום, עד יום הארוע (יום שישי בבקר, אז יפורסמו התחפושות ברבים), ממש כמו עם המצות של פסח שאסור לאוכלן לפני כניסת החג, כך אצלינו במשפחה אסור להראות את התחפושות עד כניסת החג. (כמובן שוב שהאיסור הזה לא שלי כי אם של לובשי התחפושות) .אני רק אציין שלפני יומיים צמד החמד היה אצלינו שוב והפעם לפינלה, דודה שלי שהיתה נוכחת בשיפצורים האחרונים התמוגגה מנחת הן מיציר הכפיים ומהתחפושות המופלאות והן מהאחווה המשפחתית שהתחפושות הללו משרות. ואולי בעצם להפך? בגלל האחווה , שיתוף הפעולה שמביא לתחפושות המופלאות.
בכל מקרה אני מאד מרוצה מהתוצאה וכך גם לובשי התחפושות למיניהם, ובכל פעם תוהה עד לאן נגביה את הרף, ובכל שנה אני חושבת שזהו, זה השיא, ושנה אחר כך מבינה שאפשר לעלות עוד יותר גבוה. זה מין שילוב כזה כמו היצע וביקוש אז אצלינו זה דרישה וביצוע. אז זה הזמן להודות לצמד חמד המופלא והאהוב לאחי הקוסם (יתברר בהמשך) ולחברתו שמלמדת אותי שעור או שניים להגמיש מעט את הפינות מבלי לרדת חלילה מאיכות העבודה, תודה על העזרה הרבה ועל השעות הרבות בהן בילינו יחד בהנאה צרופה.
חזרתי לאביב.... לאחר שראיתי את התמונות, הסכמתי שדוקא הבחירה בכובע הגמדים ובאודם האדום היתה מוצלחת והכניסה עוד צבע לשדה החרציות הצהוב.
מדגם של כמה תמונות באדום וצהוב.....
ורק באדום....כבר כשצילמתי את התמונה ראיתי שיוצאת לי תמונה אדירה....
ושוב פעם אדום וצהוב....
השלישית - (אם נקטע קו המחשבה או הקריאה, אז חזרתי לסיבות לאהבת האביב) הריח המשכר של פריחת הפרדסים, אבל קצת קשה לי להביא את הריח ( אולי אכניס קצת בכיס???)הרביעית - הנקיונות של הפסח ( אל דאגה ממש לא שלי, אותי לימדו שצריך שיהיה נקי כל השנה, ואם לומר את האמת לא כל כך הפנמתי את הלימוד הזה, אתחמק באלגנטיות ואומר שנקיון זה ענין יחסי של זמן ומקום). כשאני אומרת הנקיונות של פסח אני מתכוונת לנקיונות של אחרים, שהריח שבאוויר גורם להם לנקות, לסדר ולהתחדש ולזרוק דברים ישנים. ואז מגיע הזמן שלי גם כן להתחדש ולאסוף אותם אליי.
אתמול מוקדם בבקר, 7:30 בבקר, נסעתי ונתקלתי בשידה הזו....כמובן שמיד נעצרתי, כדי לצאת מהאוטו ולאמוד על מצבה ויופיה והאם היא בת שיפוץ, שמחתי שכבר הבאתי את הילדים לבית הספר: א. כי אז היה לי מקום לדחוף את השידה לאוטו למושב האחורי, והמשימה הזו לא היתה פשוטה כלל,(האוטו די קטן והשידה די גדולה), מכיוון שהיא כבדה למדי והיה לי קשה להרימה לבד, מה גם שהיא היתה ג'יפה לגמרי. ב. לא היה מי שיתבייש באמא שלו שעוצרת בכל פעם, ליד ערימת גרוטאות, ומחפשת ובודקת ומזיזה ולא חשוב אם זה בעיר או בכפר וגם לא כל כך משנה לי אם מסתכלים, אבל לילדיי, לחלק מהם לפחות זה כן משנה והם קצת מתביישים. טוב לא נורא בסוף הם יתרגלו ויפסיקן כי הרי אין סיכוי שאני אפסיק, זו בכלל אצלינו מחלה משפחתית.
אחרי מאמצים מרובים וכמה נסיונות, בהתחלה בתא המטען (לא נכנס) ואחר כך במושב האחורי, הצלחתי סוף סוף להכניסה לאוטו, נאמר רק טוב שזה היה די קרוב הביתה ושלא היו הרבה מכוניות על הכביש, מכיוון שנאלצתי לנסוע כשהדלת האחורית פתוחה לגמרי, אז נסעתי לאט לאט.
המצחיק הוא שלעיתים אני מתאמצת ורק אחרי שאני מביאה את הפריט הביתה אני מחליטה שהרהיט לא שווה את המאמץ וזורקת. מקווה שזו אכן שווה, המבנה נחמד , גם הרגליים, נראה לי שחסרה מגירה משמאל, ומצב העץ די רע, אבל שום דבר שמשייפת וקצת צבע לא יפתרו. אז הרי המציאה החדשה וגם כמה תמונות קלואז אפ להראות את הג'יפה מקרוב.
מבט מקרוב לראות איך זה נראה לפני...
ועוד מבט על הרגלים, שהן דוקא לא רעות בכלל..
טוב האחרי יצטרך לחכות קצת שיהיה לי זמן.....מחרתיים פורים, והחזאים הודיעו גשם ( אחרי 5 שנים של פורים שטוף שמש ששבר את המיתוס "תמיד בפורים יורד גשם" אז אני כולי תקוה שהמיתוס לא יחזור והילדים יוכלו להנות מהתחפושות שלהם עליהן עבדנו בעמל רב.... אז למרות שבפוסט הקודם ביקשתי מהגשם שלא יחדל.... נו טוב אז שאולי יעשה הפסקה קצרה, ושיתחדש רק אחרי פורים.....
רשומות
שיהיה לך ולמשפחתך חג שמח! השידה נראית מבטיחה ביותר.
השבמחקתודה בינתיים השידה נשארה בחצר והגשם של פורים הרטיב אותה כהוגן, מקווה שהיא לא נהרסה, אחרי מה שהיא ספגה ייקח לה הרבה זמן להתייבש.
השבמחקתמונות נהדרותף, והשידה הזו שווה ביותר!!!
השבמחק