סבא תבנה לי....

תמונות תמונות תמונות, יש לי חולשה אליהן עוד מימים ימימה, משחר ילדותי. אהבת הצילום היא משהו שירשתי מאבי. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה יושבת שעות ומדפדפת באלבומי הצילומים המשפחתיים הרבים שבבית ,אלבומי ילדות שחור לבן של הורי עוד כשהתמונות היו נדבקות לדף בארבע פינות בתוך משולשים כאלו, ואחר כך האלבומים שלנו בהתחלה שחור לבן ואחר כך ראשית עידן הצבע, אלבומי ספירלות עם דפים דביקים, שעם השנים הדבק היה נחלש ( גם עצם העובדה שהיינו מוציאים את התמונות לא הוסיפה...), הנייר השקוף של האלבום כבר לא היה מתחבר לדבק והתמונות שהונחו בתחילה בסדר מסוים באלבום, היו מתנתקות מהדף ונערמות בתחתית האלבום בפינה ואילו אנו היינו צריכים להיזהר שלא יפלו מן האלבום. הדפדוף באלבום כאילו היה מספר את סיפור הילד/ה או משפחה, גם כשהייתי מגיעה לבתים של אחרים חדשים שלא היכרתי הייתי מבקשת להסתכל באלבומים, להכיר עוד פאן שלא היכרתי, עוד תקופה לפני שהיכרתי. אני זוכרת את עצמי מצלמת מגיל צעיר, בגיל 10-11 קיבלתי מצלמת אולימפוס פן שהפלא שלה היה שאפשר להכניס פילם של 36 תמונות ( שהיה אז מספר התמונות הרב ביותר) ולצלם 72 תמונות ואני עוד מדברת על עידן שבו היית קונה פילם של 12 או 24 תמונות וחושב טוב טוב על כל תמונה שמתבזבזת. גם בעידן הצבא המשכתי לצלם והאלבומים המשיכו להערם. מיד כשהתמונות היו חוזרות מפיתוח הייתי מסדרת אותן באלבום ( ואי אפשר להגדיר אותי טיפוס מסודר במיוחד ממש לא, זה היה נכון רק לסידור אלבומים). הזמן היחידי שאני זוכרת שלא צילמתי היה שמצלמת הסטילס שלי "התחרפנה" הוציאה תמונות רעות ולא מצאו מה הבעיה איתה. זה היה הרגע בו נכנעתי ( אחרי הרבה מאד זמן) והסכמתי להתקדם ולעבור למצלמה דיגיטילית כאשר קיבלתי מתנת יומהולדת מבעלי היקר. ואכן חדוות הצילום חזרה אלי ובגדול ומאז במחשב הביתי יש מאות של תיקיות , אלפים אלפים של תמונות.

ואלבומים אין.

ואין במה לדפדף.

ולמרות שאנחנו מגבים ( נו טוב לא באופן עקבי) הפחד הכמעט הכי גדול שלי (טוב נו יש עוד כמה לפניו) אבל הוא נמצא די בראש הרשימה שיום אחד יקרה משהו למחשב ופוף לא יהיו יותר תמונות.

את אתר לופה גיליתי לפני כמה שנים כשחברה הראתה לי את התחביב החדש של אביה לכשיצא לפנסיה.

ופתאם זה היה נראה לי הפתרון האידיאלי לאלבומים הנשכחים. אמנם עיצבתי בינתיים רק 3 אלבומים ועוד שניים בתהליך.אבל אני חייבת להודות שהתוצאה יוצאת מרהיבה, אז נכון שעם האלבום הראשון שקיבלתי מההדפסה רטנתי שאין כמו איכות של צילום על נייר פוטו רגיל. אבל עדיין הפתרון של לופה מהווה תחליף לא רע בכלל אפילו מצוין ותאמינו לי שאני מבקרת לא קטנה בעניני איכות ורזולוציה.

וכל ההקדמה הזו באה לאלבום שעצבתי לרגל יום הולדתו של אבי שחל לפני כ 10 ימים. היום בגילי המופלג אני מבינה שיצירה זה משהו שאתה גם מקבל בירושה וגם שואב אותה מסביבתך הקרובה ( דהיינו כשיש כל כך הרבה יצירה בסביבתך מקטנות מכל סוג שהוא - בסוף תידבק, גם אם לקח לי הרבה מאד זמן להבין זאת ולהכיר בזה.)

החלטתי לעצב אלבום של רב היצירות שאבי בנה לילדיי בשנים אחרונות. ( אני אומרת רב ולא כל כי חלק פשוט לדאבוני לא תועדו וכמה חבל.....)

כאשר אדם ניחן בידיי זהב וברצון ליצור ולתת מתנות , אתה מנגד כילד רק צריך לבוא ולזרוק רעיון באוויר, וכבר גלגלי השיניים עובדים שעות נוספות וציק צק הרעיון הופך לבר ביצוע. ועוד איזה ביצוע שמשאיר אותנו בפה פעור בכל פעם מחדש - במקוריות, ביצירתיות, ביכולת הטכנית המופלאה, בחשיבה האסטתית עד לפרט האחרון..... ובמחשבה איפה לעזאזל יהיה לי מקום גם ליצירה הזו??? (אני חושבת שצריך לבנות עוד בית רק בשבילן).

וכך נהגה במוחי רעיון לספר שעיצבתי שקראתי לו... " סבא תבנה לי...."

במשך השנים ילדיי ( במיוחד הצעירים שביניהם) פנו לסבא בבקשות שונות ומשונות, לרב הפניה היא מצידם, עם הגדרות מאד מדויקות מה הם רוצים ( כמו בתחפושות), לעיתים הרעיון שלו, וכך ביתינו עמוס לעייפה ביצירות מופת שהחלטתי להכניסן לספר.

סבא תבנה לי בליסטרה מקרטון שיורה כמובן, סבא תבנה לי אחת עוד יותר שווה מעץ, ואז סבא מחליט אחרי שבנה את השניה שיש עוד סוג של בליסרה שלישי ובונה גם אותו, סבא תבנה לי ספינה של שודדי ים מעץ, סבא בוא נבנה יחד בית בובות, סבא בוא נבנה טירה מקרטון, סבא עכשו טירה יותר חזקה מעץ, סבא תבנה לי בית על העץ ( הדבר היחידי שלא נבנה ישירות פשו היה צורך לחכות לעץ שיגדל... ( השקיה יומיומית של ילדי וחבריהם של פיפי עזרה לו יופי), סבא תבנה לי מיטה, סבא תבנה לי עגלול לבובות כמו של אמא, סבא תבנה לי ארונית (אני מציירת לך סקיצה) ועוד פריטים נוספים שנבנו בלי שיבקשו, קורקינט כמו של פעם מעץ, עגלה עם אגז והגה ממושכות כמו של פעם לטוס בירידה, מסלול לרכבת חשמלית ועוד ועוד ועוד....

אני חושבת שכל פניה שכזו יכולה לשמש כנושא לפוסט בפני עצמו (אולי אפרט בהמשך). אז בינתיים אראה טעמיות מהספר, הרבה טעימות ( ותאמינו לי שהכנסתי רק קצה קצהו, יש עוד המון תמונות ועוד יצירות שלא ניכנסו). אז נתחיל ככה נראה הפורמט של הספר, אפשר לבחור מספר צורות אורך ,רוחב, קן , גדול, מרובע, מלבן. יש כל כך הרבה אפשרויות בתוכנה הזו והיא ידידותית להפליא ( גם למבינה קטנה כמוני בעניני מחשב). ובתמונה הפותחת שמתי את הידיים שעושות את כל היצירות הנפלאות הללו, בתוספת עוגה שעשינו לו פעם לאחת מימי ההולדת שלו.

תמונה של הבליסטרה מקרטון... שיורה כמובן...

לא אבנים.... אני לא מרשה כי עם אגוזים, כלי נשק מצוין, כמובן שמסתכלים טוב טוה שאף אחד לא נמצא בקו האש.


ובליסטרה מעץ אלון, בלי אף בורג או מסמר הכל הכל מסמרי עץ עבודת יד, והכל ניתן לפירוק והרכבה ומגיע עם הוראות מדויקות שנכתבו וצויורו בידי בני בן ה6 דאז.



ועוד כמה תמונות מזוויות שונות של חלקי הבליסטרה ( התמונה הזו לא כל כך ברורה כי זה תיעו של תיעוד, במקור ההדפסה באיכות טובה מאד)


ועוד מבט לבליסטרה ולחבל שמלפף אותה.

ושלא תחשבו שהיא עומדת לה סתם כך....נעשה בה שימוש רב בסט הבימויים של הבמאי הצעיר, במקרה בתמונה זה מתוך הקרב בנרניה, אבל כמובן שבכל פעם היא משחקת תפקיד חדש.

ולא רק הבליסטרה משתתפת בבימוי אלא גם יצירות נוספות, עוד בליסטרה והטירה...

תמונה של הטירה מעץ האלון, עם שער שנפתח ונסגר ותאורה...

מותאמת בדיוק בגודלה ל"שחקנים בסרט", במקרה זה אלו הם שחקני הפליימוביל, אבל גם הדינוזאורים וחיות אחרות משתתפים לרב בבימוי.

ועוד מבט אל הטירה....

וביב הבובות מעץ אלון משאריות של עצים בתוך חביות ביקב... ועם תאורה וגג נפתח.

והבליסטרה השניה אף היא מעץ אלון

ועוד כמה תמונות מזוויות שונות של הבליסטרה.

וספינת הפיראטים, שאפילו ניסינו להכניסה למים לראות אם היא שטה.... אבל היא שקעה....

ופרט מהקורקינט של פעם.

ועגלה מעץ עם ארגז ישיבה ומושכות.

ואחרי שיורדים בירידה מושכים אותה בעליה.

והבית על העץ... שמתחשב בעץ, ונעשו חורים בקירותיו על מנת לאפשר לעץ לצמוח דרכו. ומכיוון שהעץ על אף שחיכינו שיגדל קצת ,לא היה חזק דיו, נבנתה לבית רגל תותבת מברזל, מתכוננת, לכשיגדל העץ, הרגל של הבית יכולה לגבוה עימו.

והטירה מהקרטון, שאני זוכרת שאמרתי לו אחרי שחתך עשרות חתיכות קטנות לצריחים, אבא תעשה פשוט, הוא צחק ואמר את עושה פשוט? (תאמת לא...) גם אני לא השיב.

עגלול לבובה משני מתקני ייבוש כלים של איקאה וגלגלים של עגלה של פעם שנמצאה ברחוב ופורקה.

והאמת שיש עוד הרבה שעוד לא הכנסתי, מיטה ארונית עוד ארוניות, כנפיים של בז, מתקנים ניידים לשוק מקומי.... אבל אני משאירה סיבה לעוד פוסט בנושא.

אז זהו לבינתיים ויצא ארוך במיוחד על אף שלהרגשתי לא מכיל את ה כ ל .