לפני ימים מספר כמעט בחצות, לאחר אחר הצהרים עמוס במיוחד ביריד החווה החקלאית בו השתתפנו בייצוג משפחתי כמעט מלא, התישבתי בחגיגיות מול המחשב כשכרטיס הזכרון של המצלמה בידי.... בשמחה וששון הכנסתי את הכרטיס לקורא הכרטיסים וחיכיתי מספר שניות כמו תמיד כדי לפתוח את התיקיה החדשה ולצפות בתמונות מן היריד. באותן שניות של חכיון חשבתי לעצמי איזה כיף שיש לי בלוג, סיבה מוצדקת לתיעוד אינטנסיבי והנה הפעם השתדלתי לתעד הרבה (כאילו שבעבר צילמתי פחות) ואת כולם... ובכלל לקחת מדגם מייצג. ואני נכנסת לתיקייה..... והפתעה..... (אם כי לא משמחת במיוחד)...... התיקיה ריקה...... ואני שוב מנסה להכניס ולהוציא את הכרטיס, אולי זה יעזור ושוב מורה לי המחשב... תיקיה מספר 350 ריקה. ואני מסרבת כמובן להאמין, מנסה למצוא את התמונות בתיקיה הקודמת ומגלה לאכזבתי שגם הקודמת ריקה.
יש לציין כי מעולם לא קרה לי דבר שכזה ואני הולכת לישון מתוסכלת ומאוכזבת, מתקשה להאמין שמכל ה200 תמונות שצילמתי אין לי ולו תמונה אחת למזכרת מהיריד.
וכשאני פוקחת עיניים למחרת בבקר, על אף שאני ממהרת למפגש פורום בכפר הס ועלי לצאת בשעה 7 מהבית....מנסה שוב להכניס את הכרטיס הפעם למחשב אחר.... אולי הכרטיס יואיל בטובו להפתיע... ושוב נאדה. ואני יוצאת מהבית...... מאוכזבת, ומשתפת את זוגתי לנסיעה באכזבתי.... וגם כשמגיעים לכפר הס אני עדיין לא נרגעת מהעניין ומספיקה לשתף עוד כמה בביאוס הכללי מ"המצלמה המורדת", או "בגידת הכרטיס". ואני חוזרת הביתה בצהרים אחרי בקר נחמד בכפר הס וכבר בפתח הבית משתפת את ביתי הצעירה: "אל תפתחי ציפיות אין שום תמונה מהיריד, לא יראו אותך מוכרת ממתקים בדוכן הממתקים המאולתר של סבא". וכעבור שעה קלה, מידעת גם את ביתי הבכורה "אין זכר לתרומתך ליריד - אמנם צילמתי אותך יופי של תמונות שרה עם הלהקה, ואת הכסף שנזרק אליכם בסוף ההופעה.... אבל מצטערת אין תמונות.
ואז..... ביתי פותחת זוג עיניים ואומרת: "אמא למה אין תמונות, בטח שיש, הן נמצאות בתיקיה יריד החווה החקלאית, העברתי אותן אתמול בערב, מה לא ידעת???", לא מבינה ולו קצת את מה שעבר עליי מהרגע בו הכנסתי את הכרטיס לקורא הכרטיסים.
ומצד אחד בא לי לצעוק... איפה היית עד עכשיו כששעות אני מייסרת את עצמי מה עשיתי לא בסדר... אולי הכנסתי את הכרטיס הפוך? אולי לחצתי על איזשהו כפתור במצלמה?ולמה בכלל את מעבירה את התמונות שלי, שאני צילמתי... בלי רשותי ובלי בכלל ליידע אותי. (ככה זה ששולחים ילדה לסדנת צילום בקיץ והיא משתלטת לך על המצלמה).
אך מהצד השני היא שהביאה את הבשורה המשמחת שיש תמונות והן אפילו כבר מסודרות בתיקייה, אז אני אמורה לשמוח לא???
אז זהו סוף טוב.... התמונות האובדות נמצאו.... ויסלחו לי הבנות מהמפגש בכפר הס על הסיפורים שסיפרתי שנהיו בן רגע ללא רלוונטים. אז יש תמונות שמתעדות את היריד עצמו וכיצד כמה מאיתנו תרמו את חלקם.
היו שהכינו עם בני כיתתם והוריהם המבורגרים מעוררי תאבון (תמונת הפתיח של הרשומה...תתרשמו לבד, שווה אהה???)
ובשעת מנוחה התישבו לאכול אחד ( כמו שאומרים במשפחתינו: "צריך לבדוק אם זה טעים").
ובשעת מנוחה התישבו לאכול אחד ( כמו שאומרים במשפחתינו: "צריך לבדוק אם זה טעים").
היו שמכרו ממתקים בדוכן ממתקים נייד......
היו שפתחו דוכן משחקים של פעם..... הביאו שלחן, תלו שלט.....ובו היה כתוב שתמורת שקלים בודדים יציגו כל משחק ומשחק
פיזרו על השלחן את כל מרכלתם.... משחקים של פעם.... פרי ידייהם כמובן....רוגטקה מענפים וצמיג שחור, רובה חוליות, חמש אבנים, טלפון משוכלל מקופסאות פח ( שימו לב לקופסאות גם הן אותנטיות) וחוט , פורפרה , גוגואים ועוד ועוד...
היו כאלו שכשנמאס להם להכין המבורגרים.....באו לדוכן המשחקים לנהל שיחה מסוג אחר,הרבה לפני עידן הפלאפונים, אפילו לפני עידן הטלאפונים כשהיו קושרים חוט בין שתי קופסאות פח ( בתקופתי היו אלה קופסאות של אשל) ומשוחחים....
היו שהנעימו את הזמן עם קול הזמיר שלהם בהופעת אורח עם הלהקה.... במיוחד שירי ג'אז.....
וככה נראית כל הלהקה מקדימה....שימו לב לתיבה הפתוחה על הבד הורוד...רמז דק... תזרקו קצת מצלצלים....
וככה היא נראית מאחורנית....
וקיבלו כמה "גרושים" בסוף....אחר כך מספר המצלצלים גדל אבל כבר לא צילמתי....
היו כאלו שישבו גאים על הטריבונות.....נהנים מהשירה ומהזמרת כמובן.....
והיו כאלו שכשנמאס להם למכור ממתקים, באו אליי לדוכן לעזור.....כדי שאני אוכל להתפנות.... לצלם כמובן.
היו כאלו ששמו יד בעזרה בעצוב השלחן.....
ויש כאלו שאף פעם לא מופיעים בתמונות... כי כל הזמן הם רק מצלמים....
היריד הוכתר כהצלחה..... היה פורה....כמובן שהיו בו עוד המון המון דוכנים נפלאים..... ועוד המון המון המון אנשים טובים שנרתמו לעזור...... נאסף כסף רב..... היה מאד משעשע לראות המון אנשים יושבים וסופרים ערמות של כסף קטן (ממש סכום מכובד בהתחשב בעובדה שהוא ארך 4 שעות) והכי חשוב שנהננו..... נהנינו מהעשייה.... נהננו מהעזרה.... נהננו מהתרומה.....נהננו מהחברה.
רשומות
וואו-איך שמחתי לראות את הפוסט הזה...כאב לי ממש במפגש מהאכזבה שלך ואני ממש שמחה שזה נגמר בטוב....
השבמחקהתמונות מקסימות (בצדק היית בלחץ) ומעבירות באמת אווירה נעימה ומיוחדת (הדוכן של אביך כ"כ שובה לב) והילדים אחד אחד מקסימים
ושוב אני חייבת להגיד לך שהמוביילים מהממים (-:
אכן זה היה משמח מאד לדעת שהתמונות "האובדות" נמצאו, או יותר נכון הועתקו בלי ידיעתי לתיקיה במחשב. תודה
השבמחקגם אנחנו נהנינו ללוות את היריד הזה- ממש מצדיעה למשפחה שלך על ההתגייסות הזאת...ובפעם הבאה - צילום קטן של הצלמת - אני כבר סקרנית!!!
השבמחקהרעיון של הדוכן של סבא - משגע, והזמרת נראית כל כך ג'אז! יכולה לשמוע את זה ממש...
פשוט מקסים, ויצאו לך יופי של תמונות, מזל שנמצאו... ואיזה כיף לראות את הערכות המשפחתית ובכלל, כל הכבוד!
השבמחקאיזה כיף לקבל ממכן תגובות שכאלו, ממש ממש נחמד. אכן אבן גדולה ירדה כשהבנתי שביתי העתיקה ללא ידיעתי את התיקיה ו...יש תמונות. הרעיון של הדוכן של הסבא היה ממש מאולתר וברגע האחרון, אבל נחל הצלחה בקרב הילדים ועוד יותר בקרב הוריהם שהתרפקו קצת על העבר. לגבי הצילום של הצלמה מ.... ממש קשה למצוא, לרב אני מתחמקת ממנה כדרך קבע, היחידה שאני מאפשרת לה לעיתים רחוקות לצלם אותי וגם זה רק בזמן האחרון, זו ביתי. אבל לרב אין ולו זכר שגם אני הייתי שם או בכל מקום. אני תמיד צוחקת שבאלבומים של ילדיי לא יזכרו בכלל שיש להם אמא.
השבמחקערב יום ההתרמה,כאשר ראיתי את כל בני ביתי" תרתי משמע" עמלים בהכנות האחרונות של יצירותיהם בגיוס הכספים לצורך הקמת החווה החקלאית ופינת החי של בית הספר."קנאתי בהם" והחלטתי שאני חייב להתגייס ולא רק לרכוש מוצר ולתרום את חלקנו. אלא לסייע בגיוס הכספים .מיד עלה בראשי הרעיון של פתיחת דוכן בו אציג את כל משחקי הילדות בהם השתמשנו בתקופת ילדותי אותם בניתי לאחרונה, על מנת להמחיש לדור ילדי ונכדי שיוכלו:-
השבמחקלראות בעיניים את שלל המשחקי העשויים בעבודת יד.
להחזיק בידיים את הרוגטקה.רובה החוליות.ה-חמש אבנים,הקלאס. מקל הדודס ועוד.
לשמוע באוזניים את רעש גלגלי הקוגלאגרים של "הקורקינט" והבוקסה" כאשר נוסעים בהם על מדרכות מרוצפות באבנים מחורצים.
להריח באף את ריח שאריות הגופרית השרופה שקילפנו מגפרורים והחדרנו בחורי מפתחות הארונות בהם נעצנו מסמרים מחוברים לחוט שפגט (שאריות של חוטים באמצעותם העפנו טיירות או קיפקות) ועוד .
לטעום את טעם גרעין(חרצן) המישמש ואת תוכנו.
הרי הסבר בעל פה בלבד אינו יכול להמחיש מה עושה פקק פח של בקבוקי שתייה כאשר מניחים אותו על קופסת קרטון של סיגריות ומשפשפים אותו על כביש או מדרכה מחוספסת עד שנוצר עיגול קרטון משונן, או לשייף גרעין של מישמש כאשר הוא טרי על מדרכה עד שיוצרים חור והופכים אותו למשרוקית.
אספתי את כל משחקי הילדות. שבניתי הכנתי פלקט עם הסברים והצעתי להראות להסביר ולאפשר להחזיק בידיים את ו-על המשחקים של פעם ,תמורת תרומה של שקל אחד או שניים. הצבתי שלחן עליו הוצגו המשחקים ולהפתעתי רוב האבות שהלכו עם ילדיהם ברחבת בית הספר נעצרו, הסתכלו נזכרו והסבירו לילדיהם איך הם בנו או השתמשו במשחקים אלו. הסברי ההורים מנעו ממני לבקש מהם לתרום שקל או שנים אלא עם כן רצה הילד לעשות סבוב עם הקורקינט או הבוקסה.אני נהנתי עוד יותר כאשר היו ילדים וביקשו הסברים והדגמות על המוצגים.כאבתי על תגובותיהם כאשר רצו לרכוש את המוצרים ונענו שביריד. הדוכן היחידי שאינו מציע למכירה הוא דוכן זה .במיוחד כאשר אחד הילדים הוציא שטר של עשרים שח ורצה לרכוש את רובה החוליות או לפחות רוגטקה ונענה בשלילה.
בסיום גיוס הכספים שנתרמו.התמלאתי בגאווה כפולה האחת.ראיתי את בני ביתי עוסקים ועסוקים במעשים חשובים לקהילה ואת ביתי מתעדת ומנציחה ארועים אותם תוכל להציג לנכדיה בבוא הזמן והשניה שאני זכיתי להשתתף ביחד עם נכדי בארועים אלו.לאחר שנכנסתי לבלוג של נקודות נתמלאתי בגאווה שלישית בזכות שמאפשרת לי לאמר אני גאה לומר אני אביה של נקודות ונהנה עוד יותר כאשר אני קורא את תגובות "חברותיה" שחלקן (משתמע) אפילו לא יודעות מה שמה ואיך היא נראית.
"ישר כוחכן" שאו ברכות והמשיכו בדרכיכן "בנות" יקרות.
סבא של ע. א. ה.
איזה כיף שמצאת את התמונות אבל הכי כיף זה לקרוא את התגובה של אבא שלך כאן למעלה מעליי. איזה איש יקר ומקסים. התברכת. נראה שהיה יטם של תרומה מיוחדץ יישר כוח.
השבמחקואני בדיוק אמרתי לאבי בטח לא יקראו תגובה ארוכה שכזו.... את זוכרת שאני עוד חייבת לך תמונה מהמחסן של אבי... שמאד דומה לתמונת בית המלאכה שפעם פירסמת של אביך. אני חייבת להראות לך, כאילו צילמת שם את המחסן שלו. תודה כיף לראות שקוראים את הבלוג ועוד יותר כיף שמגיבים.
השבמחקאוף, אני מנויה לבלוג המקסים שלך מזה... זמן מה!
השבמחקאני רואה שאני רשומה, אבל אני לא מקבלת עידכונים :-(
איזה רעיון נפלא וביצוע מדהים.
כ"כ מרגש לראות את ההתגייסות של כל אחד מהמשפחה.
אנחנו נטולי סבא, אפשר לאמץ את אביך כסבא?
אימוש5
כמה שמחתי לקרוא שהתמונות האבודות נמצאו!
השבמחקוכולן (התמונות) מקסימות!
והתגובה של אבא שלך...תענוג!
הדר