אוכל לא זורקים גם לא שאריות בד/ עולם קטן

לרשומה הנוכחית ישנן שתי מערכות: הראשונה המתוכננת בנושא שאריות ואילו השניה הספונטנית בנושא עולם קטן.
שאריות ......בכל בית פולני שומעים את המשפט: "אוכל לא זורקים", אמנם אצלינו בבית לא "דיברו פולנית"....אבל שאריות מסוגים אחרים ובכלל דברים שניתן לעשות בהם שימוש חוזר כמובן שלא זורקים. תמיד כשתופרים פרויקטים גדולים נשארות שאריות לא מנוצלות, אם אלו בדים שאני אוהבת אני לא זורקת שום חתיכה, חתיכות ממש קטנות (רצועות של ס"מ או שניים) נכנסות אצלי לקופסת פח ומשמשות לאריזת מתנות, חתיכות קצת יותר עבות וגדולות נשמרות במקום אחר ומחכות.... הייתי בסדנת טריקים של קרן פרפרים על מכונת תפירה ושאר מיני ירקות לא מזמן וחיפשתי משהו להכין למארחת ולמעבירת הסדנה...התחשק לי להכין שקיות ריחניות משאריות בדים, יש תחושה מאד כיפית לנצל את כל השאריות שלך למשהו שיוצא כלבבך בסוף. לעיתים קרובות סיבה למתנה כלשהי מהווה תרוץ נהדר להתחיל משהו. עשיתי זוג ראשון, באותו היום של הסדנה ונתתי אותן כפי שהתכוונתי למארחת ולמעבירת הסדנה. מכיוון שאהבתי את התוצאה, החלטתי מיד לעשות סדרה, עם גוונים דומים בוריאציות שונות. אותן נתתי בחג כחלק ממתנה לבנות משפחתי.

הזוג שניתן לגיסתי (עוד לפני שמולא בסבונים ונתפר מלמעלה) כחלק ממתנת החג.


הזוג הראשון שניתן בסדנת הטריקים...


עוד מבט שלו עם וו התליה.....

ותמונה קבוצתית.....

וריאציה שונה עם גוונים קצת אחרים ניתנו לגיסה אחרת אך לצערי לא צולמו....ככה זה שעסוקים בלהכין את המתנות לעטוף יפה יפה, ולעמוד בזמנים....לא נשאר זמן לצלם.

עולם קטן.......זו לא הפעם הראשונה שהבלוג שלי מזמן צרופי מקרים מעוררי השתהות מבחינתי. בפעם הראשונה תגובת מגיבה לרשומה שכתבתי גילתה צרוף מקרים שצמרר אותי (ממש סמרו שערותיי) והוביל להכרות חדשה שהובילה לחברות וירטואלית בינתיים, אבל די אינטנסיבית עם רמת הגולן הרחוקה , בפעם השניה בזכות הבלוג ובעיתוי מדהים של זמן ומקום מצאנו את עצמינו טסים ללונדון בספונטניות בלתי אופיינית ומתארחים בביתה של כותבת בלוג אחר, זהר ואילו הפעם השלישית היתה כתגובה לרשומה האחרונה שכתבתי על הביקור שלנו בבקעה אצל המשפוחה שלנו בראש השנה.

קיבלתי תגובה ממישהי שהצלחתי לעורר בכותבת התגובה את זכרונות הילדות שלה....ונחתמה אנונימית כאחת שגדלה בבקעה. אני משום מה החלטתי אחרי תגובה זו שבת דודתי מהבקעה מתחכמת איתי וכותבת לי אולי תגובה אנונימית. הייתי מאד סקרנית וביקשתי לדעת מי זו שם מעבר לקו....בתגובתה השניה.....שהזדהתה כמישהי ממושב פצאל.... וכתבה שמצחיק כי החוויות שאני מתארת הן בדיוק החוויות שבני הדודים שלה היו מספרים , הייתי משוכנעת שבת דודתי שוב צוחקת עליי ומתחכמת איתי . בשלב הזה כבר ממש לא הבנתי מה קורה פה ושאלתי אותה ישירות האם היא צוחקת עליי? ורציתי להתקשר לודא עם בת דודתי שזו לא היא... (אבל בסוף לא עשיתי זאת) עד התגובה השלישית שלה ממש הייתי בטוחה כי בת דודתי אצלה התארחנו פשוט מותחת אותי ומגיבה לי בלי שאדע שזו היא.....בסוף הבנתי שלא מדובר במתיחה אלא בצרוף מקרים....עם מישהי שגדלה ממש באותו מושב... על אף שלא הזכרתי את שמו של המושב...סביר כי מדובר אפילו באותה תקופה....כשהיא שאלה אותי באיזו ענת מדובר ואם אצלי היא קראה על מתנה שנתתי לדודה חוי היא כבר הבינה לבד ואילו אני הבנתי שיש פה צרוף מקרים משעשע ,אז כן רותם...קראת אצלי שכתבתי ברשומה אחרת שתפרתי מחברת מנוקדת לדודתי חוי....אותה חוי....הדודה מהבקעה....ועכשו את כבר יודעת לשייך נכון???....והכרית טלאים של הרשומה הקודמת אכן ניתנה לבת דודתי ענת. והכרית של התופרת הצעירה לחוי. הבקר קיבלתי טלפון מבת דודתי.....כמובן שמיד סיפרתי לה על כל השתלשלות הענינים....והיא התרגשה וצחקה מצרוף המקרים (יותר מדי פעמים אני משתמשת במונח הזה היום.....אבל באמת שאין מילים אחרות לתאר זאת) .והבדיחה היא שהבנתי שממש גדלתן יחד והייתן חברות טובות, (והאמת היא שאני זוכרת המעורפל את חברותיה אז יתכן אפילו שאני זוכרת גם אותך)אכן ארץ קטנה יש לנו..... זו היתה דרך מצחיקה ונחמדה להתחיל ככה את הבקר. רתם , ענת ביקשה ממני למסור לך דרישת שלום ענקית ...... וחמה.....בקר טוב.