אני מודה, יש משהו ממכר בשיטוט האינסופי בבלוגים....את מגלה בלוג שמוצא חן בעיניך וחוזרת אליו שוב לבדוק מה התחדש, אם היצירה של אותה כותבת הבלוג לטעמך מיד את בודקת את רשימת הקריאה שלה וכן הלאה וכן הלאה....
כך מצאתי את עצמי במשך החודש האחרון מבלה כמעט כל דקה אפשרית בשיטוט..... נהנית מהיצירות המוצגות, נהנית מהכתיבה, נהנית מההדרכות ובעיקר נהנית מהעובדה שאני לא לבד בענין....שכן עד לפני חודש לא הייתי מודעת כלל לכך שיש בארץ קהילה כה גדולה של כאלו העוסקות כמוני בכל מיני תחומי יצירה....הייתי משוטטת בבלוגים מארצות רחוקות ותוהה הכיצד זה שאין כאלו בארץ (כנראה שחייתי בבועה).
פתאם מצאתי את עצמי שמרב שיטוטים איסופיים כבר חודש שלא תפרתי, צבעתי, גזרתי ובקיצור יצרתי, אז כן בהתחלה המצאתי לעצמי תרוצים: את לומדת את נפלאות המחשב (ובכוונה לא אפגין את בורותי הרבה בענין זה כי זה פשוט מביש ואפילו לא יאומן), את לומדת לתפעל בלוג, כותבת פוסטים לראשונה בחייך, את נכנסת לפורומים שונים ומכירה את "החומר" אבל כמה זמן התרוץ הזה תקף? מתי עושים לזה סטופ? דאגתי שאמצא את עצמי בעתיד הקרוב יושבת בקבוצת תמיכה ל"משוטטים אנונימיים".
ההיכרות הראשונה שלי עם עולם היוצרות היתה כשהגעתי במקרה בבוקרו של יום לפני כחודש ימים לבלוג של נתנאלה (מוזה ויצירה), הבנתי שזה עתה היא פתחה חנות (העיתוי היה מדהים) , לא התאפקתי וכעבור זמן קצר ( פחות משעה) כבר התיצבתי בחנות.....תארו את ההתרגשות שאחזה בי כשגיליתי חנות שכזו (רק להזכיר לא ידעתי שחנויות כאלו קיימות כלל בארץ לבושתי הרבה....) , ועוד להגיע אליה ממש בימי פתיחתה הראשונים...
רכשתי לי באותו ביקור ראשון בחנות את הספר השלישי של טילדה ( עכשיו אני מרגישה ממש בענינים כאילו שהכרתי את זה כל חיי , אבל את האמת רק בחנות עשיתי לראשונה הכרה עם הספר ).
הספר שכב לו מלפני חנוכה בחדר העבודה שלי בלי שיעשה בו שימוש מלבד דפדוף מלא התלהבות מהבדים, מהרעיונות....
אתמול החלטתי שזהו זה, הגיע זמן לנטוש את המחשב קצת לטובת עשיה....
כבר בחנות צדו עיני את אחד העמודים בספר בו מדריכים כיצד לעטוף ספר..... וזה הדבר שהכי התחשק לי לעשות...
מה שנותר היה לבחור בדים , לרוץ לחנות פיסות לקנות חומר מילוי ( או איך שקוראים לבד השמן והנדבק שמשתמשים בו לשמיכות טלאים) ולחזור לעבודה...
אני חייבת לומר שעל אף שהרעיונות ליצירה קיימים בראש כל הזמן, החשש שמא זה לא יצא ב ד י ו ק כפי שאני רוצה, או שבחירת הבדים והדוגמאות תהיה בדיוק בדיוק, מנטרלים אותי לא פעם ולא פעמים, כמובן שלזה מתלווה החשש שמעולם לא תפרתי פריט שכזה ובכלל אני מעדיפה הוראות בעל פה ובעברית.... כן כן הפרפקציוניזם לפעמים משתק....
אני קוראת עכשיו ספר של ד"ר טל בן שחר בשם: "אושר אפשרי". ד"ר בן שחר מכנה עצמו כ "פרפקציוניסט בגמילה", הוא טוען שעד כה לא הבין עד כמה רווחת תופעת הפרפקציוניזם. שרבים מהאנשים שהכיר וידע שהם פרפקציוניסטים כמוהו אולי לא תיארו את עצמם ככאלה, ואולי לא נחשבו לכאלה בעיני הסביבה, אך דרכי החשיבה והקיום שלהם התגלו ככאלו המאפינות פרפקציוניזם וכולם סבלו בדרך זו או אחרת מתוצאותיו המזיקות של הפרפקציוניזם. אני אמנם רק בתחילתו של הספר אך הוא מאד נוגע לליבי... הוא עורך השוואה בין הפרפקציוניסטים לאופטימליסטים....התכונה המרכזית המאפינת את הפרפקציוניסטים היא הפחד מכישלון. הפרפקציוניסטים מונעים מכוחו של פחד זה, דאגתם העיקרית היא ההימנעות מנפילה, מסטייה, מתקלה, מטעות. לעומתם האופטימליסטים גם הם אינם ששים להיכשל אך מבינים שאין דרך אחרת ללמוד ובסופו של דבר להצליח. הם מבינים שסטייה מהמסלול אינה דבר רע תמיד ולפעמים היא מציגה אפשרויות ומלמדת לקחים שלולא כן לא היו מכירים בהם. עבור האופטימליסטים הכישלון הוא הזדמנות לקבל משוב וללמוד ממנו....לא הלאה בפרטים ( כבר כתבתי די ....) ספר מענין ומעורר מחשבה.
בספר יש ציטוט של תאולוג דני בשם סרן קירקגור : "להעז פרושו לאבד את האחיזה לרגע. לא להעז פרושו לאבד את עצמך". כשאנחנו מעיזים, כשאנחנו מתמודדים, יש סיכוי גבוה יותר שניכשל, וודאי שיש מחיר לכישלון - אך המחיר של חוסר העזה וחוסר כישלון גבוה פי כמה....
על אף שאני קרויה במשפחתי המתלבטת הניצחית, הספר מעורר שאלות בנוגע לסיבה האמיתית להתלבטות.....
אז אם כבר קוראים ספר שכזה הגיע הזמן להפסיק להתלבט ויאללה לעבודה, וגם אם זה לא יצא מושלם (אומרים עליי שהאויב של ה 9 הוא ה10) וגם אם יכולתי לבחור שילוב בדים עוד יותר יפה, ונייר עוד יותר יפה, צריך להחכים קצת מהקריאה לא???
אז הושבתי את עצמי לתפור.....
והרי התוצאה..... ודוקא אהבתי את מה שיצא..... ואת שילוב הצבעים.... ואת בחירת הנייר..... ואת בחירת המדבקה.....
וזו לי הפעם הראשונה שאני תופרת נייר.... וזה יוצא דוקא נחמד על הבד השמנמן....
ומכיוון שאני מאד מאד אוהבת לצלם, ואני גם מתלבטת איך לא, אילו תמונות להראות....אני מראה את עטיפת המחברת מכמה זוויות אפשריות..... כך אוכל פחות להתלבט אילו צילומים לבחור....
מבט לבתוכו של העטיפה....
רשומות
