יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

ילדות נשכחת



נכנסתי למחסן של אבא אתמול כדי לחזות בשפצורים האחרונים של יצירת הפאר התורנית (אונית פיראטים) עליה הדרי והוא עובדים כבר יומיים (נו טוב יותר מדויק שניהם יושבים על כסאות גבוהים ליד שלחן העבודה במחסן האחד עובד השני יותר מתבונן).
המחסן כמו תמיד עמוס לעייפה במאות ואלפי פריטים, ופתאם בין כל הפריטים צדה את עיני שקית פלסטיק של הסופר ובתוכה א ו צ ר !
שלפתי אותו מן השקית בהתרגשות רבה, לנגד עיני ראיתי תמונת ילדות תרתי משמע. המשמעות הראשונה שאכן תמונה נפלאה זו של כיפה אדומה היתה תלויה אצלי בחדר בעודי רכה בשנים. המשמעות השניה שברגע שראיתי את התמונה צפה אצלי בראש תמונת ילדות שלי בחדר הכתום אי שם בשנות ה 70, תמונה שכבר הספקתי לשכוח.
התמונה היתה מאובקת מאד וכיפה אדומה קצת שבורה וגם המסגרת מתפוררת, והיא שכבה שם כבר כמה שנים בכדי שאבא שלי ימצא לו זמן לתקן אותה. לקחתי אותה מיד, ניקיתי את האבק ובעיני היא פשוט נפלאה כפי שהיא עם כל סימני הזמן על פניה.
התמונה אמנם היתה אצלי בחדר אבל היא בעצם ניתנה לאימי ב 1947 (יש אישור לכך מאחורי התמונה ) על ידי האח של הסבתא שלה כנראה ליום הולדת שנתיים...
איזה כיף למצוא אוצרות נפלאים שכאלו, כן ירבו....








2 comments:

  1. תתחדשי על הבלוג! כיפה אדומה הוינטג'ית הזו היא באמת באמת אוצר. אז מה...לאבא שלך יש מחסן אוצרות? גם שלי אוגרים הכל במשך שנים. אולי יום אחד תהיה לי הסבלנות להתחיל לחטט.
    אז שוב תתחדשי - הבלוג נראה מבטיח ביותר.
    aliner

    השבמחק
  2. לאבא שלי יש מחסן עמוס לעייפה שבו הוא יוצר ובונה כל מה שרק אפשר לחלום עליו, בסופו של דבר יוצאים "אוצרות מסוג אחר" מעשה ידיו, אבל כן בתור אגרנים שלא זורקים שום דבר אפשר למצוא בביתם אוצרות ( כפי שאת קוראת להם) של ממש לפעמים....רק אתמול מצאנו "אוסף זהבים" אם את יודעת למה הכוונה שהיו של אימי... תודה על התגובה ומקוה שתבקרי פה שוב....

    השבמחק